צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

זה בלוג סיכום

כל הכתוב כאן הוא על דעתי בלבד ונכתב לעצמי בלבד. כך או כך, מה שיש לי לומר לא חשוב ולא חכם.
במחשבה שנייה (הראשונה, כמו פנקייק, אף פעם לא מצליחה) הפוסטים די מיותרים מרגע שנכתבו.
דעות מטומטמות, על נושאים בנליים.
בכלל, אין מה לקרוא פה.
סוג של סיכום. כמו פרס על מפעל חיים פאטתי
לפני 8 שנים. 16 בנובמבר 2015 בשעה 14:03

אם החיים היו כמו סרט,

מוקרנים על מסך ענק,

בצבעי טכניקולור,

היתה מוסיקה מלווה אותם.

דרמטית במקום הנכון,

רכה באחר,

קצבית,

עצובה,

שמחה.

לכל סצנה בחיים

המוסיקה שלה,

בשלל כלי נגינה

ומקהלות.

ואז סצנת הסשן.

שם את הסולנית,

זעקות כאב,

צרחות סיפוק,

מלמולי תודה,

ושוב, מוסיקה חרישית.

 

להבה חשופה - .
אקדוחן:-).
התודה, הדדית. מן הסתם.
לפני 8 שנים
DESERTEAGLE​(שולט) - התודה - כן. מלמולים - פחות
לפני 8 שנים
אשליית האפס המוחלט​(מתחלפת) - זה באמת לא בסדר ששולט לא מודה לשפחתו בפוסטים. :)
לפני 8 שנים
DESERTEAGLE​(שולט) - הממממ....את נשמעת כמו שפחה מקופחת
לפני 8 שנים
אשליית האפס המוחלט​(מתחלפת) - לא. לא מקופחת. רק צורך אינסופי במשהו טוב.
לפני 8 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י