ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

Equilibrium

אני מראש בוחרת לפנות במין זכר, אף על פי שכל מה שאני רוצה להגיד מופנה לכל המינים.
אז שלום לך בן אדם.
תיכנס, תרגיש כמו בבית... אך אל תשכח בבקשה שאתה אורח.
אורח בעולמי הפנימי שאני מצאתי אומץ לשפוך פה באותיות שחורות וקטנות במלבנים לבנים.
תשאיר את השוט,האזיקים והמניירות פה בכניסה. פה אתה לא צריך להיות שולט, נשלט, מתחלף או כל תפקיד אחר שאתה סוחב על כפתייך אן בכיס שלך.
פה כותבת אשה. בנאדם כמוך, שמורכבת מהרבה יותר צדדים וחלקים למעט כוס, ציצי והנטיות המיניות שלה.
תידע שכל מה שאני כתבתי פה, כל הפרטים הקטנים שנתתי להם חיים בעזרת זכוכית מגדלת של המודעות שלי, הם נשפכו החוצה לרוב לראשונה וסביר להניח לאחרונה... אתה עד לדברים ולאירועיים בחיי שרוב הסביבה הכי קרובה ויקרה שלי לא מודעת אליהם.. אולי מנחשת.. אבל אתה יודע. תוכל לשאת באחריות הזאת?
פה, בבלוג אני שואלת שאלות, מחפשת תשובות, שופכת על הדף ומסדרת את כל מה שאני לא מצליחה לנסח רק בראש, משתפת בהבנות ותובנות על העולם בו אנחנו חיים, על עולם השליטה, משתפת בחוויות שלי בתהליך ההתפתחות האישית (והמינית) המתמדת שאני נמצאת בה. פה אני בוכה, שמחה וסתם משתעשעת. נראה לך שתוכל לזרום איתי? אני אשמח. אז תשאיר תגובה, תשאיר סימן.
נראה לך שזה לא בשבילך, לא ברור ? אז תעשה טובה, אל תלכלך בבקשה, פשוט תמשיך לבלוג הבא, זה לגמרי מובן- אני לא אהיה מובנת לכולם לעולם. אם השוני גרם לך לתהות - תשאל שאלה בכיף. אבל אל תשכח שאתה באת אלי ולא אני אליך.

פה בעולמי הקטן הזה לא שופטים אנשים לפי דת, גזע, מין, מראה חיצוני, נטייה מינית או קולינרית. פה שופטים רק את אלה ששופשים.
פה בעולמי הקטן כולם בני אדם... If you know what I mean... :)

אז ברוך הבא לעולמי הקטן. תוריד נעליים, תמזוג לך כוס מים, תתרווח, קח נשימה ומחייך לי בחזרה כבר - אני מחייכת לך מאז שנכנסת :)
***
כל השירים המפורסמים בבלוג עם סימון (с) ללא שם — הם פרי יצירתי ושייכים לי ורק לי...
לפני 8 שנים. 23 בנובמבר 2015 בשעה 17:50

תמיד ידעתי שאני קצת מכשפה. 

אולי יש למילה הזאת קונוטציה קצת שלילית... אז אגדיר את זה אחרת— אשה עם כוחות.

אני בלי לרצות מרגישה רגשות של אנשים שנמצאים לידי. חווה באופן פיזי ומוחשי לגמריי מצבי רוח של סובבים, גם אם הם לא מוכרים לי.

זה לא תמיד קל, אבל לא על זה הסיפור..

היום בבוקר איזה שליח על טוסטוס כמעט דרס אותי על מדרכה בדרך לעבודה. עקף אותי והמשיך במהירות לדעתי מוגזמת לשוט על המדרכה.

כעסתי? זאת לא המילה...

הסתכלתי עליו ושנאיתי את כל אותם נהגי טוסטוס שכמעט דרסו אותי בחיים האלה, שנאיתי... רגש שאני לא מאפשרת לעצמי ולא מגיעה אליו בדרך כלל. 

המשכתי לעקוב אחריו עם המבט מלא בכעס ושנאה. לרגע חשבתי לצלם אותו נוסע על המדרכה ולהתלונן למשטרה.

פתאום אני רואה אותו עוצר, מחנה את הטוסטוס, שם קסדה בבאגאז'... והטוסטוס מתחיל לעלות באש ויוצא ממנו ענן ענק של עשן שחור... הוא קפץ הצידה והתחיל להתקשר לכבאים..

אולי צירוף מקרים, אולי באמת אין שום קשר אליי... אבל חייכתי לי ואפילו קצת נבהלתי מכוחה של מחשבה (מי יודע?!)..

וכשנכנסתי לעבודה פגשתי חברה שהביטה בלבוש שלי שבמקרה היה שחור כולו וזרקה לי "ואו, את ממש מכשפה היום! "...

סוף.

אז ראו הוזהרתם, הו הו הו:)

 

מיקה האחת - (מנגינה של תיקים באפילה)...

יא מפחידה! :)
לפני 8 שנים
SapioS​(אחרת){Rתיק} - כנראה , עדיף לא להתעסק איתי:)
לפני 8 שנים
Bent - תזכירי לי לספר לך ספורי מכשפות כשנפגש
לפני 8 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י