בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

מיליארד כוכבים

לפני 3 שנים. שישי, 4 בדצמבר 2015, בשעה 20:26

הכל פה נראה נורא ורוד נכון?

אני לא ממש מאמינה בהכל ורוד כל הזמן, מתי שהוא בטח תהיה איזה התרסקות קטנה ופעם נורא נורא פחדתי מההתרסקויות האלו, פחדתי לאבד ולא להצליח להתרומם או סתם לשקוע בדכאון קטן ולא שזה רע, דווקא אחריהן מעריכים יותר.

מבינים יותר.

לומדים.

ומה אם אפשר ללמוד בלי דרמות, הן לא מיותרות לפעמים? ואני לא אחת שחפה מהן.

הן מפחידות אותי אבל עכשיו הרבה פחות.

ואז אני חושבת לעצמי ואומרת האם זה הגיוני שהכל כל כך ורוד?

מה אני מפספסת?

ואולי כדאי שתגיע איזו אחת קטנה רק כדי שאני אחשוב שאני נורמלית כי בינינו אני יודעת שאני לא ממש ממש כזו. רק קצת.

ומה זה בכלל להיות נורמלית?

להיות חלק מההמון בלי צורה ושם, עוד אחת?

מי בכלל רוצה להיות נורמלי?

אז אם היא תגיע אני בטח אבכה אבל

ביינתים הדמעות שיורדות לי לפעמים

הן דמעות של התרגשות, 

פתאום אני מרגישה לחלוחית בקצה של העין ואחת סוררת יורדת לה ואני מנגבת אותה ממש ממש מהר.

שאף אחד לא ידע שאני בעצם דיי נורמלית.

בעיניי עצמי. כן?

 

 

 

שבת שלום:)

 

 

אשת לפידות n​(שולטת) - מי רוצה להיות נורמאלית ומה ההגדרה בכלל...תהי את עם בלי דרמה /מותר להיות חפרנית ולהוציא את שהלב חושב,זה לא אומר שאת בסטאטוס נורמאל משעמם.
לפני 3 שנים
לבשחור - אני תמיד אני:)
לפני 3 שנים
Tutti - אם את צריכה לדבר מדי פעם/ להתייעץ או סתם לחפור ״בנורמליות״ את מוזמנת לכתוב לי(:
לפני 3 שנים
לבשחור - תודה על ההצעה תותי.

הכל בשליטה (של אדוני, כן?:)) וזה דווקא פוסט אופטימי:)
לפני 3 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י