הנוף בסוואנה שלי

אתמול לבני הבכור, מאישתי הראשונה, היתה יומולדת. לצערי הרב, אני לא רואה אותו כמעט לאחרונה.
הוא מאד עסוק, ממש נורא.

היה מנהל מחנה הקיץ של שבט הצופים שלו. לאור תאונה שקרתה במחנה צופים שבה התמוטט מתקן שנה שעברה. נדרשו לבנות מודלים למתקנים, ואישור מהנדס בניין. היה ממש נורא עסוק במחנה. למרבה השימחה, זכו מקום ראשון בארץ בתחחרות על המתקנים.
החברה המקסימה שלו, הרבה יותר יפה ממני, וגם מעניינת, במיוחד אותו.
האימונים, של כושר קרבי, לקראת הגיבוש המשמש ובא. 3 פעמים בשבוע.
כדורגל, חברים.

בקיצור, אותו אני כמעט לא רואה בכלל. באסה לגמרי.

אתמול, ב- 1 בלילה, לפתע נכנס אלי הביתה. פששששששששששש. איך ששמחתי. חיבקתי אותו חיבוק ענקי ומועך שכזה. ישבנו שוחחנו ארוכות, היה כיף לגמרי.
היום, ב- 1, בצהריים, אני עושה ארוחת רוסט ביפ, על המזו, עם שלושת ילדי, ועם בן אחותי, שעף מטייס.
היתה לנו מסורת, שפעם בחודש לערך, כל האחיינים, ואני, ארוחת רוסט ביפ, אצלי. היום, שלושת ילדי, ובן אחותי. השאר בצבא.

איזה כיף לי.
נה נה, בננה.