סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

מיליארד כוכבים

לפני 3 שנים. רביעי, 6 בינואר 2016, בשעה 10:53

לפעמים אני חושבת על אלו שרצו לשבור, להביא אותי לידי בכי. מטרה.

הבוקר חשבתי על זה.

מה התועלת בבכי שכזה, בכי של שבירה וכאב?

אני יודעת שיש כאלו שזה מעמיד להם חזק,

לראות את הנשלטת שלהם מקופלת וממררת, כאילו, הנה שברתי אותה 

ועכשיו אני אתקן.

שנאתי את זה.

למה צריך את זה?

אני מודעת לזה שיהיו פעמים שאבכה, אני לא מפחדת מזה

כי אני יודעת שגם הוא לא יתרגש,

הוא לא שם לו את זה כמטרה.

יש לי את הקצה שלי ואני עדיין לא מכירה אותו בכלל,

לכל אחד יש קצה וכשעוברים אותו נופלים

ומה שחשוב הוא שיהיה מי שיתפוס בצד השני.

לפעמים אני תוהה מה הקצה שלי,

לפעמים אני רוצה להגיע אליו, לגרד קצת, לעמוד בקצה

ואז לטפס לקצה נוסף.

 

 

 

 

מסתבר ש 4 אצבעות עצומות בתחת הן לא קצה:)

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י