בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

זה בלוג סיכום

כל הכתוב כאן הוא על דעתי בלבד ונכתב לעצמי בלבד. כך או כך, מה שיש לי לומר לא חשוב ולא חכם.
במחשבה שנייה (הראשונה, כמו פנקייק, אף פעם לא מצליחה) הפוסטים די מיותרים מרגע שנכתבו.
דעות מטומטמות, על נושאים בנליים.
בכלל, אין מה לקרוא פה.
סוג של סיכום. כמו פרס על מפעל חיים פאטתי
לפני 8 שנים. 11 בינואר 2016 בשעה 6:24

כן,

את אוהבת שאני במצב רוח אבהי.

את אוהבת להתכרבל,

כמו ילדה קטנה,

בחיקו של אבא.

את אוהבת להתפנק,

להביט למעלה בהערצה,

כזו שרק בת יכולה להעריץ את אביה.

את אוהבת להרגיש את ידי על גופך,

לחוש אותי בודק אותך,

להרגיש איך גופך מבשיל,

תוך דקות,

מגוף של ילדה לגוף של אישה,

מגורה,

נזקק.

את אוהבת את התחינה,

כילדה בגוף של אישה,

את הקבלה,

את הכאב,

את הגמירה,

ואז לחזור ולהיות הילדה הקטנה של אבא.

ברור לחלוטין

שאת אוהבת את זה.

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י