הכרתי מישהי באתר הכרויות וונילי. שוחחתי בגילוי לב, על נושא הבדסם בו אני עוסק. לאחר כמה שיחות מסנגר, קיבלתי ממנה היום בבוקר את המכתב הבא. חושב שיכול לעניין להביא אותו לפה. מפרסם אותו בהסכמתה.
אתה בודאי מתפלא למה אני כותבת לך. ראשית מפני שהשיחה בינינו אתמול טרדה את מנוחתי עד שהלכתי לישון , ושנית מפני שקל לי לכתוב.
אני לא מתכוונת להיות הפסיכולוגית שלך, אבל ברור לי שיש לך בעיה. אל תקפוץ ותגיד בטח, הכי קל להגיד שזו בעיה, זה לא מה שאני מתכוונת אליו במילה בעיה. תמשיך לקרוא.
ברור לחלוטין שהמשחק הזה שלך בא על רקע של הילדות (יחסים במשפחה) אבל אין לי כל עניין להיכנס לזה.אם תרצה, ולדעתי כדאי לברר, תבין לבד מאיפה זה בא.
אתה אמרת שאני צריכה לטפל בעצמי ואני מחזירה לך באותה מטבע. אתה צריך לטפל בעצמך משתי סיבות:
1. יש בעיסוק הזה שלך משום סטייה. שוב, אל תקפוץ, סטייה מתפרשת אצלי על דרך הנדירות ודרך מספר המופעים ללא כל קונוטציה שלילית, ואני אסביר.
- נדירות מספר העוסקים בדבר. ישנם רבים כאלה אך לא כולם. זה קל.
- מספר המופעים זה קצת יותר קשה, אבל לא ממש, לרחוץ ידיים זה דבר טוב ובריא. ברגע שאדם רוחץ ידיים כל 10 שניות, זה סטייה. ההקבלה ברורה, לשחק משחקי מין זה יכול להיות מאד נחמד. ברגע שזה עובר להיות מרכז הכובד ועניין מרכזי בחיים, זה הופך את העניין לחריגה. להסטת מרכז הכובד, ממרכז העיגול אצל אדם מאוזן לכיוון ההיקף יוצר חוסר איזון. (כך אני מדמיינת איזון- זה מה שאני רואה כשאני חושבת על עצמי למשל. כמה אני רחוקה בעניין מסוים ממרכז המעגל הדמיוני שלי).
2. אנרגיה- יש מאזן אנרגיה בטבע. כל דבר שאנחנו עושים יש לו מחיר באנרגיה. אנחנו מזיעים, הגוף מתקרר, החום מהמים עובר לאדמה וכן הלאה. גם פה ההקבלה היא שנראה לי שהעיסוק הזה שלך גובה מחיר שאתה תצטרך לשלם, או כבר משלם. נראה לי שאין להתפלא על כך שאתה עובד מהבית, ובודאי שנדרש ממך לשלם מחיר, גם אם תכחיש בעקבות זה. למשל, אתה מפספס הזדמנות, להכיר אותי, רק בגלל שאני לא מתלהבת מיחסי מין שיש בהם אלמנטים של השפלה (סתם, זו כמובן לא דוגמה להפסד גדול, אבל בהחלט יש פספוס).
אז זהו, יש לי עוד המון מה להגיד, והייתי גם אומרת, אם זה לא היה בכתיבה דרך מסנג'ר. אני באמת לא מנסה לזרוק את עצמי עליך, האמת רחוקה מכך, אבל זה ישב לי בבטן מאתמול.
כבוד
אני מוסיף פה פיסקה, לאחר הפרסום.
יש לנו, העוסקים בעולם האפל הזה, נטייה לראות אנשים שמזלזלים בעולמנו, כאטומים. לדעתי, יש בנו חריגות, והקושי להתבונן נכוחה בעוסקים בעולם הזה, יש בו גם בעייתיות.
אני מפציר בקוראים בפוסט זה, לקרוא שוב את שכתבה. אני לפחות, מצאתי בו גם דברי טעם.
תחשבו על זה.
לפני 17 שנים. 29 באוגוסט 2006 בשעה 9:19
