לפני 8 שנים. 13 בינואר 2016 בשעה 20:06
תחילתו של רעיון החל לצוץ בראשי.
לחצתי על הפעמון הקורא לאחראית ואז אמרתי לשפחה היושבת למרגלותיי:
"ישנם הליכים בירוקרטיים מסוימים הכרוכים בהעברתך אליי, אולם אני מקווה שעד תום השבוע הם יסתיימו וכבר אוכל לראות אותך בביתי."
היא התבוננה בי בעיניים גדולות, מלאות פליאה והתרגשות
"אצפה לזה בקוצר רוח..." הוספתי בחיוך.
היא השפילה את ראשה ולרגע אחד רטטה כאילו ספגה מכת חשמל
ואז לפתע רכנה לפנים עד שמצחה נח למרגלותיי
ידעתי כי בשבילה מבטאת מחווה זו את תודתה בצורה המדויקת ביותר, אולי מדויקת יותר מכל מילה, והתרגשתי אף אני.
תנועת ההתמסרות העמוקה והפשוטה הזו הניעה בי רגש עמוק ונסתר וגרמה לי לתחושת התעלות ועונג.
עצמתי את עיניי כדי שאוכל לחוות את הרגע הזה עד תומו
ואז פקחתי אותן ולחשתי לה: "קומי, הביטי אליי"
היא הזדקפה ונשאה אליי את עיניה. בקצה כל עין נצצה דמעה קטנה.
אספתי בקצה אצבעי את הדמעות הקטנות ונשקתי להן
ואז החלקתי את כף ידי על לחיה עד למורד צווארה
היא עצמה שוב את עיניה ופיה נפער מעט
"עוד מעט את תהיי שלי..." לחשתי שוב.
היא הנהנה והשפילה שוב את ראשה
ברגע זה נכנסה האחראית.
כחכחתי בגרוני כדי להעלים במידת האפשר את ההתרגשות שהייתי נתון בה.
"סיימתי כאן עכשיו. היא יכולה ללכת. האם תואילי בטובך לקרוא למנהל?"
האישה קדה קידה קצרה, עיניה מושפלות. היא הורתה לנערה לקום ויצאה עימה מהחדר. דקות מעטות לאחר מכן נכנס המנהל.
"נו, אדוני, האם הגעת כבר להחלטה הסופית?"
"אכן כן. כפי שאמרתי קודם, ארצה לרכוש לאלתר את הנערה שהיתה כאן עכשיו ולעשות את כל הסידורים הדרושים על מנת להעבירה לבעלותי המיידית"
"מצוין. טוב מאוד." המנהל זרח. "היא אמנם לא מלוטשת כאחרות אבל אין ספק שהיא יפה מאוד. יש לך עין טובה, אדוני. האם תרצה לסור למשרדי על מנת לחתום על המסמכים הדרושים?"
"כן, תיכף אעשה זאת. אבל לפני כן יש לי בקשה נוספת, אם אפשר..."
בודאי, אדוני. במה אוכל לעזור לך?"
"יש לך שפחה נוספת שאותה ארצה לראות, אבל אינני רוצה שבשלב זה היא תראה אותי"
המנהל הביט בי בפליאה "מי השפחה הזו אם יורשה לי לשאול?"
איני יודע מהו שמה המלא. היא עובדת עם 331m במטבח ונענשה איתה הבוקר. האם תוכל לברר למעני מי זו?"
המנהל לחץ על הכפתור ודקה לאחר מכן האחראית נכנסה. הוא תיאר בפניה את בקשתי והיא הנהנה ויצאה מהחדר.
לאחר מספר דקות צלצל הטלפון הנייד של המנהל והוא ענה, הקשיב והנהן ואז סגר ופנה אליי.
"איתרנו את השפחה שתיארת. היא אכן נמצאת באגף העונשים ויהיה ניתן לראות אותה משם. אינני בטוח שזהו מחזה נאה במיוחד, אם כי יש בהחלט אדונים מסוימים שרק כך מצליחים למצוא לעצמם את שפחותיהם. האם אתה בטוח שברצונך לראותה?"
"אני בטוח" השבתי.
הוא חייג למספר כלשהו ולאחר מכן דיבר קצרות אל העבר השני. כשסיים הוא קם והזמין אותי לבוא בעקבותיו.
בקצה המסדרון עמדה מעלית והיא הורידה אותנו לקומה התחתונה ביותר. כשנפתחו הדלתות חיכתה למטה השפחה האחראית. היא קדה לנו שוב וביקשה שנבוא בעקבותיה.