אתחיל מהתוודות קטנה שאולי תהרוס את ההשוואה: מעולם לא נטלתי סמי מרץ, אז יתכן שההשוואה פה לא כ"כ מדוייקת.
לילה שלם ללא שינה. הרבה מחשבות, תהיות, קצת כאב תמוה וקצת מובן.
אבל האפקט מדהים אותי כל פעם מחדש: הכל רץ בראש. מחשבה אחר מחשבה. אני עוד לא מספיק לסיים מחשבה אחת וכבר השנייה קופצת לה ודוחפת את הראשונה. לעתים זה כה מהיר, שעדיין לא הצלחתי בכלל להסיק את מסקנותיי מהמחשבה הראשונה והשנייה כבר רומסת את הראשונה בדרכה לאולם הדיונים במוחי.
וזה ככה במשך שעות...
כעת כבר שבע בבוקר. עדיין לא עייף. למעשה, זו שעת השיא. הכל כ"כ מהיר, אבל מאד לא ממוקד. עוד כשעה עד שעתיים ארגיש את נפילת המתח הקרבה ובאה ואז ארשה לעצמי ליפול ביום חופש זה על מיטתי למס' שעות (לא רב). כשאקום - אהיה סמרטוט. אחד כזה שמדברים אליו ולא מבין אפילו שקראו לו בשמו.
לכן, בנוכחותכם המכובדת, אני נפרד משפיותי לזמן קצר. אם תרצו לדון במשהו - נא לא לצפות לתגובה הגיונית עד שעות הערב.
היו שלום.
לפני 17 שנים. 30 באוגוסט 2006 בשעה 4:11