ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

Equilibrium

אני מראש בוחרת לפנות במין זכר, אף על פי שכל מה שאני רוצה להגיד מופנה לכל המינים.
אז שלום לך בן אדם.
תיכנס, תרגיש כמו בבית... אך אל תשכח בבקשה שאתה אורח.
אורח בעולמי הפנימי שאני מצאתי אומץ לשפוך פה באותיות שחורות וקטנות במלבנים לבנים.
תשאיר את השוט,האזיקים והמניירות פה בכניסה. פה אתה לא צריך להיות שולט, נשלט, מתחלף או כל תפקיד אחר שאתה סוחב על כפתייך אן בכיס שלך.
פה כותבת אשה. בנאדם כמוך, שמורכבת מהרבה יותר צדדים וחלקים למעט כוס, ציצי והנטיות המיניות שלה.
תידע שכל מה שאני כתבתי פה, כל הפרטים הקטנים שנתתי להם חיים בעזרת זכוכית מגדלת של המודעות שלי, הם נשפכו החוצה לרוב לראשונה וסביר להניח לאחרונה... אתה עד לדברים ולאירועיים בחיי שרוב הסביבה הכי קרובה ויקרה שלי לא מודעת אליהם.. אולי מנחשת.. אבל אתה יודע. תוכל לשאת באחריות הזאת?
פה, בבלוג אני שואלת שאלות, מחפשת תשובות, שופכת על הדף ומסדרת את כל מה שאני לא מצליחה לנסח רק בראש, משתפת בהבנות ותובנות על העולם בו אנחנו חיים, על עולם השליטה, משתפת בחוויות שלי בתהליך ההתפתחות האישית (והמינית) המתמדת שאני נמצאת בה. פה אני בוכה, שמחה וסתם משתעשעת. נראה לך שתוכל לזרום איתי? אני אשמח. אז תשאיר תגובה, תשאיר סימן.
נראה לך שזה לא בשבילך, לא ברור ? אז תעשה טובה, אל תלכלך בבקשה, פשוט תמשיך לבלוג הבא, זה לגמרי מובן- אני לא אהיה מובנת לכולם לעולם. אם השוני גרם לך לתהות - תשאל שאלה בכיף. אבל אל תשכח שאתה באת אלי ולא אני אליך.

פה בעולמי הקטן הזה לא שופטים אנשים לפי דת, גזע, מין, מראה חיצוני, נטייה מינית או קולינרית. פה שופטים רק את אלה ששופשים.
פה בעולמי הקטן כולם בני אדם... If you know what I mean... :)

אז ברוך הבא לעולמי הקטן. תוריד נעליים, תמזוג לך כוס מים, תתרווח, קח נשימה ומחייך לי בחזרה כבר - אני מחייכת לך מאז שנכנסת :)
***
כל השירים המפורסמים בבלוג עם סימון (с) ללא שם — הם פרי יצירתי ושייכים לי ורק לי...
לפני 8 שנים. 26 בינואר 2016 בשעה 7:23

כמה שבועות של תחושה שאין לך בית, של ארגזים וקירות ריקים במקום הישן, בלאגן לא מאורגן במקום החדש, חוסר קרקע מתחת לרגליים — תמו להם. 

במהלך סידור ונקיונות של הבית החדש המשותף שלנו לא פעם אחת תפסתי את עצמי על מחשבה "מה בדיוק אני מסדרת פה? מקום בו אהבה תפרח? מקום בו לשנינו תהיה פינה שקטה וחמימה לחזור אליה? מקום בו אנחנו נדע לפגוש אחד את השנייה עם חיבוק פתוח? מקום בו אני אהיה כלבה שתחכה לאדונה על ארבע? מקום בו אני אהיה שפחה שצופה באדונה מממש את הגחמות שלו? "...והתשובות הן כן. 

אם לפני איזה 8 חודשים לא ידעתי להבדיל בין מציאות לדמיון, לא ידעתי לזהות מתי אדוני הוא אדוני ומתי הוא — פשוט הוא— גבר שאוהב ומעריך אותי, היום זה ברור, היום אני מבינה...

אבל עכשיו מגיע שיעור חדש— איך לומדים להכניס את המשחקים לתוך הבית שלך, לתוך המבצר בו אתה לא רוצה אף אחד זר... איך מכניסים משחקים לתוך המיטה שלך, מיטה של זוג אוהב, מיטה בה אתה מתעורר ונרדם כל יום בלי לפגוע בתחושת בית ובטחון... שיעור לא קל.

אבל כמו כל כלבה, להבדיל מחתולות, אני מבינה שהקשר והחיבור שלי הוא לא למקום עצמו, אלא לבעלים שלי. חתולות נקשרות למקום, לנוחות שלהן... כלבה מוכנה ללכת אחרי בעליה לכל מקום ופשוט לשמוח שהוא לידה ושהיא יכולה להמשיך לשרת אותו — ולא משנה איפה זה קורה. 

רק מכיוון שאני כלבת הבית היחידה, אני אשמור עליו... וגם אם צריך, אחשוף שיניים ואנבח אם אראה מישהו/מישהי שמתקרבים אליו יותר מדי קרוב...

 

אני רק צריכה לזכור שאני לא חתולה... 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י