בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

Equilibrium

אני מראש בוחרת לפנות במין זכר, אף על פי שכל מה שאני רוצה להגיד מופנה לכל המינים.
אז שלום לך בן אדם.
תיכנס, תרגיש כמו בבית... אך אל תשכח בבקשה שאתה אורח.
אורח בעולמי הפנימי שאני מצאתי אומץ לשפוך פה באותיות שחורות וקטנות במלבנים לבנים.
תשאיר את השוט,האזיקים והמניירות פה בכניסה. פה אתה לא צריך להיות שולט, נשלט, מתחלף או כל תפקיד אחר שאתה סוחב על כפתייך אן בכיס שלך.
פה כותבת אשה. בנאדם כמוך, שמורכבת מהרבה יותר צדדים וחלקים למעט כוס, ציצי והנטיות המיניות שלה.
תידע שכל מה שאני כתבתי פה, כל הפרטים הקטנים שנתתי להם חיים בעזרת זכוכית מגדלת של המודעות שלי, הם נשפכו החוצה לרוב לראשונה וסביר להניח לאחרונה... אתה עד לדברים ולאירועיים בחיי שרוב הסביבה הכי קרובה ויקרה שלי לא מודעת אליהם.. אולי מנחשת.. אבל אתה יודע. תוכל לשאת באחריות הזאת?
פה, בבלוג אני שואלת שאלות, מחפשת תשובות, שופכת על הדף ומסדרת את כל מה שאני לא מצליחה לנסח רק בראש, משתפת בהבנות ותובנות על העולם בו אנחנו חיים, על עולם השליטה, משתפת בחוויות שלי בתהליך ההתפתחות האישית (והמינית) המתמדת שאני נמצאת בה. פה אני בוכה, שמחה וסתם משתעשעת. נראה לך שתוכל לזרום איתי? אני אשמח. אז תשאיר תגובה, תשאיר סימן.
נראה לך שזה לא בשבילך, לא ברור ? אז תעשה טובה, אל תלכלך בבקשה, פשוט תמשיך לבלוג הבא, זה לגמרי מובן- אני לא אהיה מובנת לכולם לעולם. אם השוני גרם לך לתהות - תשאל שאלה בכיף. אבל אל תשכח שאתה באת אלי ולא אני אליך.

פה בעולמי הקטן הזה לא שופטים אנשים לפי דת, גזע, מין, מראה חיצוני, נטייה מינית או קולינרית. פה שופטים רק את אלה ששופשים.
פה בעולמי הקטן כולם בני אדם... If you know what I mean... :)

אז ברוך הבא לעולמי הקטן. תוריד נעליים, תמזוג לך כוס מים, תתרווח, קח נשימה ומחייך לי בחזרה כבר - אני מחייכת לך מאז שנכנסת :)
***
כל השירים המפורסמים בבלוג עם סימון (с) ללא שם — הם פרי יצירתי ושייכים לי ורק לי...
לפני 8 שנים. 12 באפריל 2016 בשעה 7:54

לשבת מתחת לשולחן שלך,  כשאתה מול המחשב,  משוטט לך,  מתכתב בכלוב,  קופץ לאיזה אתר פורנו,  חוזר להתכתבות... לשבת מתחת לשולחן ולמצוץ את הזין היפה שלך שמספר לי את מה שאתה רואה, חווה ומרגיש. הוא מספר לי את מה שאני לא רואה... עד כמה ההיא שבאדומות מצליחה לגרות אותך, וההיא למרות רצף ההודעות בלתי פוסק לא מזיזה בך כלום... כמה היית רוצה להיות חלק מהסצנה שאתה צופה בה עכשיו או שלא....

ואני ממשיכה למצוץ, להשמיע קולות של הזדקקות, לעשות הכל כדי שתשחק איתי עכשיו. אבל זה לא הזמן שלי עכשיו, ואני מבינה את זה, אדוני. ואני מודה שגם בזמן שהוא לא שלי,  אתה נותן לי להיות חלק, אתה מרשה לי להיות שם למטה...

ואני ממשיכה... אני מתענגת על המציצה, לפעמים נראה לי שטיפה יותר ממך.. אבל רק כי אתה כרגע נשאב למציאות הווירטואלית... ואז היד שלך עוברת על הלחי שלי,  או מלטפת את הראש שלי, ולפעמים מצמידה אותי כמה שיותר קרוב על הזין שלך - ואני יודעת שחזרת...

ואני ממשיכה... לעינוג שלך אני מוסיפה את שלי,יד אחת מחזיקה את הזין שאני לא מפסיקה למצוץ, ללקק,  לשחק איתו עם הלשון,  יד שנייה יורדת למטה כדי לסגור את מעגל החשמל שנוצר כאן. אני מתחילה לרעוד, לגנוח עם הזין בפה,  להזיז עליו את השפתיים בקצב מוגבר, לדפוק לעצמי את הגרון... ואתה.. אתה כאילו לא שם לב,  אתה ממשיך בשלך- הזמן הזה הוא לא שלי...  רק הזין שלך מספר לי שאתה פה,  איתי... 

ההזדקקות שלי, ההתעלמות שלך,  המקום שאתה מאפשר להיות בו, השיחות איתן בזמן שאני רועדת בין רגליך... הכל התערבב לבלילה אחידה, בלילה שממלאית ומציפה הכל, ואני מתפרצת בגמירה מיבבת... 

ואני ממשיכה... להתחכך בך,  לנשק את כפות הרגליים שלך. בזמן שאתה שם רגל אחת על גבי ומצמיד את ראשי לרגל השנייה שלך. אני עוברת עם הלשון בכל פיסת עור,  כל מילימטר, נצמדת, קוברת את הפנים שלי בתוכה.. אני מתענגת על מה שיש לי הרגע. אני משחררת הכל ובעולם שלי נשארנו רק אנחנו,  אני אתה, הלשון שלי והרגל שלך... זה מטריף אותי מחדש... 

ואני ממשיכה.. אני לא נרגעת.אני ממשיכה לגמור שם הרצפה הקרה מתחת לשולחן שלך. פעם אחרי פעם..פעם אחרי פעם וזה לא ממלא אותי... ולא מרגיע. אתה מוציא אותי משם,  מושך בשיעור למטה ושולח למקלחת. אני מתקדמת לשם לאט,  על הארבע הרועדות שלי. אני נצמדת לקיר ומרגישה זרם חם שעובר על גבי, על התחת שלי, על הכוס שלי. שם במקלחת,  כשאתה עומד מעלי ומשתין על כולי אני מוציאה את האנחת ההקלה הראשונה . זה מרגיע, זה מחמם אותי מבפנים, זה מקרקע אותי. 

זה גורם לי להרגיש את עצמי הכי שלך באותו רגע. גם אם זה לא בזמן שלי. 

תודה לך. 

 

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י