לפני 17 שנים. 12 בספטמבר 2006 בשעה 20:25
לפעמים את ילדה שנרעדת,
מכל צליל, לכל מגע.
הפיטמה שלך מזדקרת
כמו מגלה עולם לא נודע.
ואז אני מגששת,
את גופך בכף ידי-
בתחילה היד מהוססת
ואז לוקחת את מה ששלי.
לעיתים את גונחת בשקט
ואני איני מרפה,
עד שזעקה משתלטת,
קורעת את הדממה.
לעיתים את עוצמת עיניים,
מסתירה את תשוקתך
ואני נועצת שיניים
עד שתפתחי את דלת עינך.
כי אין מקום לבושה
ואין מקום להיסוס,
כשאני אותך כובשת
מראשך ועד לכוס.
