הצעתי הרבה הצעות בחיי, חלקן התקבלו וחלקן נפסלו על הסף. ויכוח טוב מעולם לא הרתיע אותי, להפך - הוא מחדד את המחשבה ומוביל ליצירתיות ולמציאת פתרונות טובים יותר מזה המקורי.
חוסר הקשבה, לעומת זאת, מותיר אותי פעורת פה ונדהמת.
אנחנו אומרות: ההכשרה תהיה אך ורק בנושאים של איך להקשיב ואיך עוזרים - הם מתעקשים: אתן בונות בית ספר להכשרת סאביות, בית ספר לבדס"מ.
אנחנו אומרות: אנחנו לא נקבע מי תהיינה התומכות-החונכות או איך שלא תקראו לזה. הם מתעקשים לא לשמוע ומגיבים: הרשימה שלכן, הנבחרות שלכן.
אנחנו אומרות: לנו לא יוצא מזה כלום באופן אישי, לא נבחר, לא ננהל, לא נתמוך בעצמנו. מה שנקבל מכל הפרויקט זה שנדע שלא ישבנו על התחת חסרות מעש ונתנו לדברים להמשיך להדרדר. הם מתעקשים: אתן רוצות מעמד ותואר.
אנחנו אומרות: לימוד של כמה תרגילי הגנה עצמית לכל סאבית, במפגש שנושאו התעללות מול בדס"מ לגיטימי ובטח שלא כוון נגד אף אחד, פרט לתוקף אופציונאלי. הם מתעקשים: אלימות, אגרופן, מפתח.
על הנושא של שנאת גברים אין לי אלא להתפקע מצחוק. כמה מהם מכירים אותי שנים ויודעים על חיבתי הרבה למין המסוקס 😄
די עצוב.
והאם אנחנו מקשיבות? בהחלט כן. הם אמרו: למה רק נשים? הצענו סיעור מוחות עם כל גבר שירצה בכך.
הם אמרו: למה רק סאביות מתחילות? הרחבנו לכל סאבית שתרצה.
הם אמרו: מאמרים. אנחנו ענינו: בהחלט כן, אבל לא רק
הם אמרו: זה יצור פחד בקרב כאלה שרק יגיעו לכאן, אנחנו הקשבנו ובדיוק גם על הנושא הזה אנחנו רוצות לדבר במפגש סיעור המוחות
וגם על איך למנוע מסאביות שסתם יש להן חשבון עם מישהו, לסגור אותו דרך הפרויקט הזה ועוד המון שאלות שעלו במסגרת השרשור.
אבל לפעמים כנראה יותר חשוב להיות צודק מלהיות חכם או מועיל.
שיהיה. אני מאד שמחה שיש גם כאלה שלא הופכים כל דבר למלחמה אישית ובהחלט מקשיבים ומוכנים לתרום מהידע שלהם לשיפור הרעיון שלנו.
אני מפנה את האנרגיה שלי מעכשיו רק לעשייה ולא עוד למלחמות. גם מי שנלחם מוזמן להצטרף לפגישה שמטרתה שיפור הרעיון. מי שבוחר להמשיך להלחם, אני מאחלת לו חיים טובים ושיועיל בדרכו שלו.
ולסיכום: אחרי סוכות נקיים מפגש סיעור מוחות אליו מוזמן כל מי שרוצה להגיע, כן, כן - גם גברים. אפילו גברים וכחנים, עקשנים, חובבי משחקי מלחמה וקשי עורף:) כו-לם. מטרת המפגש לקחת את הרעיון שלנו, שאני מודה, כמו כל רעיון איננו מושלם, ולהפוך אותו להכי קרוב שאפשר לאפקטיבי ומוסכם ואז- לצאת לדרך.
לפני 17 שנים. 16 בספטמבר 2006 בשעה 13:32
