לפני 7 שנים. 29 במאי 2016 בשעה 8:19
בכל פעם שאת מכווצת מכאב,
שפופה מעצב,
כפופה מבדידות,
אני יודע שאני לא הגורם.
עם הכאבה שלי את נפרשת,
מתרוממת,
מתיישרת.
זה בלוג סיכום
כל הכתוב כאן הוא על דעתי בלבד ונכתב לעצמי בלבד. כך או כך, מה שיש לי לומר לא חשוב ולא חכם.במחשבה שנייה (הראשונה, כמו פנקייק, אף פעם לא מצליחה) הפוסטים די מיותרים מרגע שנכתבו.
דעות מטומטמות, על נושאים בנליים.
בכלל, אין מה לקרוא פה.
סוג של סיכום. כמו פרס על מפעל חיים פאטתי