לפני 17 שנים. 17 בספטמבר 2006 בשעה 4:10
האינסטינקט הראשוני כשמאשימים אותך במשהו כה מופרך, הוא להתגונן.
כמה קל להתפלש ברפש שמטילים בך ולנסות להוכיח שוב ושוב שאתה צודק, למי שבכלל לא מעוניין לשמוע.
הבעיה עם רפש, שכשאתה מתעסק בו הוא דבק בך.
חלק מההתבגרות זה להבין שלא כולם יאהבו אותך כל הזמן ושזה בסדר.
תמיד יהיו רוע, חוסר הקשבה, מלחמות, טפילות, חולניות וההאשמות שווא.
השאלה היא אם אתה נותן לזה להשפיע עלייך, לסרס את היצירתיות שלך
ולגרום לך לחיות חיים קטנים של אי עשייה.
אני לא.
אני יודעת מי אני, חדלתי להכנע לפאסיב אגרסיב ולהתגונן בפניו. לא שווה אפילו תגובה.
משאירה את הרפש למי שחי בו וניזון ממנו.
יש עוד כל כך הרבה מה לעשות.
