לפני 7 שנים. 3 ביוני 2016 בשעה 15:00
סופי נכנסה אל החדר כפי שלימדתי אותה: על הברכיים כשראשה מורכן.
זו הסיבה שהיא לא ראתה בתחילה את אליאנה עומדת שם.
הוריתי לה לקום ולעמוד ולהסתכל אליי.
"שפחונת, יש כאן מישהי שמאוד משתוקקת לפגוש אותך..."
סופי הפנתה את ראשה ממני והלאה ועיניה נפערו.
היא הביטה אליי שוב, כמחפשת אישור, וכשקיבלה אותו במבטי, החלה מתקרבת לאיטה אל הדמות שעמדה מולה.
הן לא אמרו דבר. רק הביטו זו בעיניה של זו בעוצמה.
אליאנה החלה גם היא לנוע לעומתה של סופי עד ששתיהן נפגשו.
"את כאן..." לחשה סופי.
"אני כאן." השיבה לה אליאנה
הן אחזו זו בידיה של זו וזו בעיניה של זו.
בלי מילים, רק מבט היה ביניהן, ארוך ויציב.
ואז הן עשו דבר בלתי צפוי לחלוטין
שפתיהן נפגשו ונצמדו. הן התנשקו.
זה היה מחזה מרהיב לראות את שתיהן עומדות כך, צמודות באינטימיות מכושפת. אם היה לי איזשהו ספק בנוגע לעוצמת הקשר ביניהן, אזי באה הנשיקה הזאת והתירה את כל הספקות.
שוב הרגשתי לרגע את אותו חשש מציק מתגנב לתוכי: אולי זו היתה החלטה מוטעית להביא את אליאנה אל ביתי.
אבל מטבעי,אני לא שייך לסוג האנשים המתלבט עד אין סוף, ואת הנעשה הרי אין להשיב. החלטתי בלבי שמה שצריך לקרות יקרה, בין אם ארצה בכך ובין שלא. בכל מקרה, חשבתי לעצמי, זאת הרפתקאה כל כך מוצלחת שלא הייתי מוותר עליה גם אם יהיה עליי לשלם מחיר בסופו של דבר.
סופי ואליאנה נצמדו בנשיקה לרגע ארוך
ואז הרשו לעצמן להאחז גם בחיבוק.
הן ממש התרפקו זו על זו, נוגעות, מלטפות
הן נראו כזוג אוהבים שהפרידו ביניהן למשך תקופה ארוכה
ופתאום הבנתי שזו בוודאי לא הפעם הראשונה.
סופי נזכרה לבסוף שאני עומד שם ומתבונן בהן. היא עצרה ונפנתה אליי בבהלה מסויימת. אולי היא חשבה שאני לא רואה את המגע ביניהן בעין יפה.
הו.. מאסטר. אני...." היא לחשה והרכינה את ראשה
אליאנה רק עמדה שם והישירה אליי מבט יציב, ללא מבוכה.
"מה רצית להגיד, סופי?" שאלתי בעדינות
סופי התנתקה מאליאנה והתקדמה לכיווני, כשהיתה מולי היא כרעה על ברכיה והרכינה את ראשה.
"תודה!, מאסטר, תודה שהבאת לכאן את אליאנה! זה הדבר הכי נפלא שהיה יכול לקרות... בבקשה תגיד שהיא נשארת כאן, איתנו.." המילים האחרונות נאמרו בתחינה.
הרמתי את המבט לאליאנה לפני שעניתי לסופי.
"כן סופי שלי, אליאנה נשארת. קניתי אותה לי לשפחה ואתן תשרתו אותי יחד."
סופי הרימה את ראשה והסתכלה בי בפליאה, בתודה. ואז אחזה בכף ידי ונישקה אותה.
לא היה צורך במילים. המחווה הזאת הביעה את ההתרגשות שלה יותר מהכל.
ליטפתי את ראשה.
"גם אני מתרגש מהגעתה של אליאנה אלינו...נראה לי שזו היתה עסקה מוצלחת. ועכשיו.. נראה לי שאתן לכן קצת זמן יחד. הראי לאליאנה את החדר שלכן. יש שם כבר מיטה נוספת עבורה. וגם בגדים. בשעת ארוחת הערב אצפה לפגוש את שתיכן, מוכנות."
"כן, מאסטר" סופי לחשה בהתרגשות.
ליטפתי את ראשה ליטוף אחרון ויצאתי מהחדר, כשתחושת סקרנות והתרגשות נעימה לקראת הבאות מציפה אותי.
