בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

זה בלוג סיכום

כל הכתוב כאן הוא על דעתי בלבד ונכתב לעצמי בלבד. כך או כך, מה שיש לי לומר לא חשוב ולא חכם.
במחשבה שנייה (הראשונה, כמו פנקייק, אף פעם לא מצליחה) הפוסטים די מיותרים מרגע שנכתבו.
דעות מטומטמות, על נושאים בנליים.
בכלל, אין מה לקרוא פה.
סוג של סיכום. כמו פרס על מפעל חיים פאטתי
לפני 7 שנים. 19 ביוני 2016 בשעה 13:59

היה לי פעם אבא עם שפם.

אבא גדול כזה.

רחב כתפיים,

יפה בלורית,

כחול עיניים,

ידיים שריריות שלובות על חזה רחב.

אבא פלמחניק.

היה לי פעם אבא עם שפם.

אבא שליווה שיירות,

בדרך לירושלים,

שנלחם בכל מלחמות ישראל,

שבנה את כל המיזמים הגדולים,

שתכול עיניו ראה את חבריו נופלים

את ארצו מתפתחת

וידיו השריריות שולבו בסיפוק על חזהו הרחב.

וגם אני גדלתי.

בתחילה, ירד השפם של אבי,

אח"כ כאילו שחה קומתו,

שריריו הצטמקו,

כאילו העביר אלי את הלפיד.

היום יש לי אבא ללא שפם,

הבלורית אינה,

כבר לא כל כך גדול.

וכשהוא מביט לתוך עיני הירוקות

בעיניו הכחולות,

אני רואה בהן את הגאווה.

אני רואה בהן את אש הלהט.

אנחנו חובקים האחד את השני

וממשיכים בדרך.

ולכל הדואגים,

אבי בסדר גמור

וגם אני.

אבי ואני נלחמנו, כל אחד בתורו,

בכל מלחמות ישראל.

המלחמות לא נגמרו.

עכשיו הגיע הזמן להילחם על דמותה של המדינה.

אבי ואני.

מי מצטרף?

עציץ​(מתחלף){משוייך} - סעמק. למה אני רועד מהפוסט הזה. כולי עור ברווז. ריגשת אותי לאללה.
לפני 7 שנים
DESERTEAGLE​(שולט) - תודה
לפני 7 שנים
מקלפת את המסכה - כותב בחסד אתה יקירי !! מצטרפת למלחמה ...
לפני 7 שנים
DESERTEAGLE​(שולט) - תודה :) ברוכה הבאה
לפני 7 שנים
leviah​(אחרת) - אני!
לפני 7 שנים
DESERTEAGLE​(שולט) - איזה כיף :-)
לפני 7 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י