לפני 7 שנים. 2 ביולי 2016 בשעה 10:10
"מומו הקשיבה כך, שאובדי עצות או הססנים ידעו לפתע בדיוק נמרץ מה רצונם. בישנים וחישנים מצאו בלבם הרגשת חרות ואמץ. אמללים ומדכדכי נפש מצאו בטחון ושמחה. ואם היה מישהו סבור שכל חייו החמצו ואין להם שום טעם ותכלית, והוא עצמו רק אחד בין מיליונים, אחד כזה שאינו מעלה ואינו מוריד, ואפשר על נקלה להחליפו באחר כמו שמחליפים קדרה שבורה - והלך האיש וספר כל זאת למומו הקטנה, כי אז, בעודנו מדבר, נתחור לו בארח-פלא שכל מחשבתו זו בטעות יסודה, שהוא, כמות שהוא, קים בין בני האדם אך פעם אחת, ואין מי שישוה לו בדיוק, ושעל-כן הוא חשוב לעולם בדרכו המיחדת.
כך ידעה מומו להקשיב!"
* מתוך אחד הספרים האהובים עלי. הבלוג, כאמור, ישוב לשידוריו הרגילים בקרוב. מבטיח.
