אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

חבלים וחבלות

כן היה זה לא טוב, הייתי רע לתפארת
אבל עד לי האל החורץ גורלות
אם יהיה זה שנית - יהיה זה אחרת
לפני 17 שנים. 23 בספטמבר 2006 בשעה 16:23

אזהרה: למרות שזה הינו אתר BDSM, הפוסט כאן הינו קיטשי ודביק להפליא.
הקריאה על אחריותכם בלבד!


בכל נגיעה בה אני חווה זאת מחדש, מעין זעיר אנפין של הפעם הראשונה.

כשראיתיה לראשונה היא ישבה על קצה הספה, על הידית המרופדת ופניה אלי. משיחותנו שקדמו לפגישה ידעתי כבר שהיא חכמה ומעניינת. כמו כן, ידעתי שהיא יפה, אך לא ציפיתי ליופי שכזה.
מעולם לא חוויתי שיתוק מוחלט כפי שחוויתי אז, בפגישתנו הראשונה. התיישבתי לידה, מודע ולא-מודע למעשיי. כשאחזה בידי הרגשתי זאת לראשונה: את הרעד הזה בכל הגוף. אני יודע שרק ידה מחזיקה בידי, אך כל כולי מרגיש זאת.

שלשום היא נרדמה לידי, לא לפני ששכבנו, כמובן. גם הפעם זה התחיל כמשהו קצרצר והתפתח למשהו יותר רציני, אגרסיבי ומכאיב. היא נרדמה כמה דקות לאחר מכן, אך אני עדיין הייתי נרגש מדי מכדי להרדם. היא שכבה לידי, עירומה לחלוטין. גופה בוהק ומדיף ריח מדהים, שלווה לחלוטין.
העברתי את ידי עליה, בוחן את קימוריה המושלמים, את צורת "הגיטרה" המושלמת שלה. ידעתי שהיא לא מרגישה זאת כעת, אך אני עדיין רועד למגעה. זמן רב עבר מאז פגישתנו הראשונה, אך הצמרמרות הזו לא חלפה מגופי, מאז שנגעתי בה לראשונה. נצמדתי אליה, נהנה ממגעה המדהים לכל אורך גופי. הושטתי את ידי קדימה, מחבק אותה וחופן את השד המושלם שלה בידי, חש את המגע הכי מושלם שיכול להיות: את העור העדין, את הרכות הטבעית בשילוב המוצקות שיוצרת את הצורה המושלמת של שדיה ואת הפטמה העדינה לחוצה באמצע כף ידי.

אתמול היא חסרה לי. אני הייתי עם משפחתי והיא עם משפחתה, הרחק ממני. המחשבות עליה לא פוסקות כשהיא איננה לידי. רק רציתי לכתוב קצת כדי להקל על געגועיי, אך לא מצאתי מנוח עד שכתבתי את הפיסקה הבאה:
אני יודע שאת אוהבת להרגיש את שליטתי עלייך, אני יודע שאת אוהבת להרגיש את הכאב העובר בגופך, אך אני יותר מכל רוצה שתרגישי נאהבת, שתרגישי נחשקת, שתרגישי בטוחה.
שתרגישי מה שאת באמת: האשה הכי מדהימה שפגשתי בחיי.


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י