לה וידה לוקה

לרב, כשאת באה לקחת אותי, אני רואה לך אור בעיניים. אור שאומר הכל: געגוע, תשוקה, שמחה, ביחד, שיתוף.
לעיתים את מגיעה בעיניים כבויות ואני כבר מנחשת. שוב שמעת על מקרה מזעזע, שוב תמכת באשה שאת היית היחידה שיכלה לשמוע אותה ולהבין ובעיקר לתמוך. את לא יכולה לשתף בפרטים. בעבר נהגת לומר "היתה לי שיחה מהקו החם". היום את אומרת "מישהי התקשרה להתייעץ" ואני שותקת וחושבת כמה קשה לך בוודאי לדעת כל כך הרבה סודות, לשכוח את היומיום שלך ולהיות לגמרי בשבילן. אני כל כך מעריכה אותך על זה שאת מוותרת על הנוחות שלך, הגוד לוקינג שלך והשקט שלך וממשיכה להיות עמדה חסרת פשרות לנתינה מעצמך למען אחרות.

בימים האחרונים, כשהותקפת שוב ושוב, התביישתי. התביישתי שקומץ אנשים שלא יודע ולו פסיק ממעשייך, מעז להכפיש אותך ולהכנס בך כך. סיפרתי לחבר קרוב שלי מה עובר עלינו כאן לאחרונה והוא אמר "בליס, אני מתבייש בשבילך שזאת קבוצת ההתייחסות שלך. תראי את העולם האמיתי שלך ואת כל מה שיש לך בו ותסבירי לי מה בדיוק את עושה במקום שכזה ולמה מזיז לך מה האנשים האלה חושבים?". ניסיתי לטעון שלא כולם כאלה, שיש כאן אנשים נפלאים, חברי אמת, אנשים שמאמינים בך ובנו והוא שאל: "באמת? אז איפה כל האנשים הנפלאים האלה בדיוק?". לא היה לי מה לומר. שתקתי. האנשים הנפלאים בעיניי באמת שתקו ברובם. ועכשיו, כשסוף סוף הם מדברים, מברכים אותך לחג, שולחים לך מכתבי תמיכה, מתקשרים לומר תודה וחג שמח, סוף סוף גם אני יכולה להרגע ולדעת, שכן, יש כאן כמו בכל מקום אחר, אנשים שישמחו להרוס, להכפיש, להציק, להתלהם ולהוריד אחרים כדי להעלות את עצמם, אבל יש כאן לא פחות אנשים שהתגלו כחברי אמת וכאנשים שבאמת אכפת להם ממילים נדירות כמו צדק ואמת.

אהובה שלי, היתה לנו שנה קשה. שנה של עליות ומורדות, התרחקויות והתקרבויות, שתיקות וצעקות, שמחות ועצב וסקס מדהים והתנזרויות ובכל השנה הזאת, היית איתי גם כשלא היה קל, גם כשאני הקשיתי, גם כשאני ויתרתי. תמיד מבינה את האוטומטים שעומדים מאחורי חלק מהתגובות, את הצורך שלי בהכי ביחד ואז הצורך בספייס ובלבד. התברכתי בכמה אנשים בעולם שמקבלים אותי בדיוק כמו שאני, על הטוב ועל הרע ואת מעל כולם, אוהבת אותי כמו שאני.

שנה חדשה היא הזדמנות מצויינת לומר לך כמה אני מעריכה אותך על מי שאת כאדם ועל מי שאת בשבילי. כתבת כמה זכית בי ואני רוצה לומר לך, שאיתך בפעם הראשונה למדתי מה זאת אהבה שבה את מקבלת לא פחות משאת נותנת, שיכולים להכיל אותך לא פחות ממה שאת יודעת להכיל, איך את אומרת תמיד? אהבה היא כשאושרו של השני חיוני לאושרך. יקירתי, האושר שלך חיוני לאושרי, העצב שלך מעציב אותי. נדמה לי שזה אומר שאני ממש, אבל ממש, אוהבת אותך:)

בשבוע הבא נפרד לשבועיים. אני טסה לתאילנד, את נשארת כאן. זאת הפרידה הכי ארוכה שלנו בשנתיים האלה מאז שאנחנו יחד. אני נוסעת בלב הרבה יותר שקט כשאני יודעת לכמה תמיכה ואהבה את זוכה.

נשיקות ושנה טובה ומאושרת. שנה של אהבה.