היום, יום הולדת.
התראת חפירה.
הפעם, לא סתם יום הולדת. לא רק שלא סתם, אלא הכי הכי שיש. ברמות בלתי נתפשות.
***
לבסוף נהייה שלקחתי את בני הגדול מנישואיי הראשונים (28), ואת שני בני מנישואיי השניים (19, 14) ונסענו לכרתים. ראשון עד יום שישי הבא עלינו לטובה.
***
זה התחיל לאט לאט, כולנו נרגענו מהמחשבות ומהעיסוקים והתפנינו. פנויים להקשיב, להתרגל להיות ביחד 24/7 אחד עם השני. כל אחד מאיתנו מצא את המקום שלו, את שיגרת היום שלו.
איך אומרים על מדיטציה, ברגע שאתה מצליח להשקיט את כל הרעש של המחשבות, לעצור את כל המחשבות והקולות של עצמך, עד שהמוח ריק ושקט. אז מתחילים לשמוע את האיש הזה. לא שמענו אותו קודם לכן, כי היו הרבה רעשים שלנו. אבל ברגע שכל הקולות השתתקו, הוא מתחיל לדבר והוא אומר דברים מאד חכמים.
***
כל ערב, אנחנו מתיישבים במרפסת מול הבריכה, נוף מצוייר, מוציאים את המחשב, פותחים יוטיוב וכל פעם אחד מאיתנו מרכיב פלייליסטים ועולים נושאי שיחה עמוקים, כאלה שלא ידענו עליהם קודם לכן.
***
אני מוצא את עצמי, נהייה חבר של הילדים שלי, המון יותר מקודם לכן. לומד להכיר עליהם דברים שלא ידעתי קודם לכן והם עלי.
זמן איכות ועומק, ברמות לא נתפשות. כל יום מתעלה על קודמו. כל יום נופלות עוד חומות, כמו שורה ארוכה ומפותלת של אבני דומינו.
והיום, יש לי יום הולדת, עם כל הגוזלים שלי, מרגיש מחובק ומחבק, הכי בעולם.
יום הולדת הכי שווה שהיה לי בכל החיים.
***
אני מרשה לעצמי להיות חצוף ולמרות כל הטוב הזה, אני מאחל לעצמי ליום הולדתי, המון המון מזל טוב ועוד מלא גישמי ברכה מופלאים. כאלה שישטפו אותי עד לשד עצמותיי.
אני עומד לי עם ידי פרושות אל על וקוטף לי את גישמי הברכה המופלאים הללו.
והלב שלי, פשוט מתפקע מאושר.
קוואבאנגה
