בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

Cura te ipsum

כל חיינו אנו עורכים חשבונות נפש. אולם, לעיתים, חשבון נפש שכזה מוביל לשידוד מערכות מוחלט.
פתאום באמצע החיים אתה מפקפק בהכל, בוחן את הכל ומתחבר לעצמך מחדש.
במקום בו נסגרות דלתות ישנות, נפתחות דלתות חדשות ואתה מגיח מהן שלם יותר, בטוח יותר, מורכב יותר ומודע יותר.
מי יתן והבלוג הזה יצליח לבטא נאמנה את הסערה.
לפני 3 שנים. ראשון, 31 ביולי 2016, בשעה 23:46

אחד הדברים השנואים עלי הוא אובדן עצמאות. החופש שלי לקבל החלטות ולקבוע לעצמי את סדרי העדיפות שלי והלו"ז שלי הוא קריטי עבורי.

מאז שאני זוכר את עצמי, זה תמיד היה כך.

גם בשנים האחרונות, בצבא ובעבודה, שהן שתי מסגרות שאני פעיל בהן ואוהב אותן דאגתי תמיד להיות עצמאי.

אלו מערכות מאד היררכיות ועדיין בזכות התפקיד שלי אני כמעט עצמאי לחלוטין. 

העונש הגדול ביותר עבורי בתקופות של הכשרה היה שלא הייתי אדון לגורלי.

גם תהליכי הסיום של חיי הנישואין שלי ראשיתם באובדן העצמאות שנלוו אליהם מלכתחילה.

אם כך, מדוע בבדסמ אני כל כך נמשך לאותו אובדן עצמאות ושליטה. כשמחזיקים אותי קשור/חסר אונים אני סובל. אני סובל מכיוון שאינני אדון לגורלי. אני סובל אבל מרגיש שהגעתי הביתה ושזה מקומי.


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י