סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

Equilibrium

אני מראש בוחרת לפנות במין זכר, אף על פי שכל מה שאני רוצה להגיד מופנה לכל המינים.
אז שלום לך בן אדם.
תיכנס, תרגיש כמו בבית... אך אל תשכח בבקשה שאתה אורח.
אורח בעולמי הפנימי שאני מצאתי אומץ לשפוך פה באותיות שחורות וקטנות במלבנים לבנים.
תשאיר את השוט,האזיקים והמניירות פה בכניסה. פה אתה לא צריך להיות שולט, נשלט, מתחלף או כל תפקיד אחר שאתה סוחב על כפתייך אן בכיס שלך.
פה כותבת אשה. בנאדם כמוך, שמורכבת מהרבה יותר צדדים וחלקים למעט כוס, ציצי והנטיות המיניות שלה.
תידע שכל מה שאני כתבתי פה, כל הפרטים הקטנים שנתתי להם חיים בעזרת זכוכית מגדלת של המודעות שלי, הם נשפכו החוצה לרוב לראשונה וסביר להניח לאחרונה... אתה עד לדברים ולאירועיים בחיי שרוב הסביבה הכי קרובה ויקרה שלי לא מודעת אליהם.. אולי מנחשת.. אבל אתה יודע. תוכל לשאת באחריות הזאת?
פה, בבלוג אני שואלת שאלות, מחפשת תשובות, שופכת על הדף ומסדרת את כל מה שאני לא מצליחה לנסח רק בראש, משתפת בהבנות ותובנות על העולם בו אנחנו חיים, על עולם השליטה, משתפת בחוויות שלי בתהליך ההתפתחות האישית (והמינית) המתמדת שאני נמצאת בה. פה אני בוכה, שמחה וסתם משתעשעת. נראה לך שתוכל לזרום איתי? אני אשמח. אז תשאיר תגובה, תשאיר סימן.
נראה לך שזה לא בשבילך, לא ברור ? אז תעשה טובה, אל תלכלך בבקשה, פשוט תמשיך לבלוג הבא, זה לגמרי מובן- אני לא אהיה מובנת לכולם לעולם. אם השוני גרם לך לתהות - תשאל שאלה בכיף. אבל אל תשכח שאתה באת אלי ולא אני אליך.

פה בעולמי הקטן הזה לא שופטים אנשים לפי דת, גזע, מין, מראה חיצוני, נטייה מינית או קולינרית. פה שופטים רק את אלה ששופשים.
פה בעולמי הקטן כולם בני אדם... If you know what I mean... :)

אז ברוך הבא לעולמי הקטן. תוריד נעליים, תמזוג לך כוס מים, תתרווח, קח נשימה ומחייך לי בחזרה כבר - אני מחייכת לך מאז שנכנסת :)
***
כל השירים המפורסמים בבלוג עם סימון (с) ללא שם — הם פרי יצירתי ושייכים לי ורק לי...
לפני 7 שנים. 15 באוגוסט 2016 בשעה 14:05

יש משהו מאד מקסים בצפייה, בהתבוננות מהצד.

לא לקחת חלק פעיל ,  להיות שם נטול אינטרס, רק להיות עד להתרחשות. שם, בצד, רואים הכל. רואים הרבה יותר, מאשר בפנים.

שם יש זמן ומקום לשים לב לפרטים קטנים, לנסות לנחש את מה שהולך לבוא אחרי פעולה זו או אחרת. להתרגש ביחד עם המשתתפים הפעילים מבלי לקחת חלק.

אפשר לראות, לשמוע, להריח, להשתתף אמוציונלית ועדיין להישאר מול עצמי. לא לחשוף. 

בכל עשייה ישנם אלה שמובילים, אלה שמובלים.. ואלה שצופים מהצד. 

אני בוודאות יודעת להיות בכל מהעמדות האלה, אבל בעמדת הצפייה הכי נוח לי, ממנה אני לומדת הכי הרבה.

בנוסף, עמדת צפייה מספקת חומר אינסופי לדימיון: ואיך זה היה אם אני הייתי שם? ושם? ואם היו עושים לי ככה או אני הייתי עושה? האם זה מהדהד בי? האם זה מושך אותי, האם היה לי משהו לשנות/לתקן?

ואם אנחנו כבר מדברים על צפייה באקט מיני/בדסמי— להיות עד למשהו אינטימי, משהו שחושפים בפניך כי סומכים עליך, להיות שותפה לסוד,  לחוש את האנרגיות, לראות דינמיקה— זה מזקיר לי את המוח... ויכול להיות, שלרוב יותר מאשר אם אני הייתי האובייקט הישיר של הפעולה.

 

ברור, שזה קצת לחיות את החיים שהם לא שלך... אבל אם כבר מאפשרים לך וחושפים בפניך— אז העונג הוא כולו שלי. כי אפשר ללמוד הרבה מהצד. גם על החוץ וגם על בפנים.


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י