צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

פסיכו-אנאלי-זה

דעות, חוויות, סיפורים ומחשבות על נפש האדם, בעולם השליטה ומחוצה לו.
לפני 3 שנים. שני, 5 בספטמבר 2016, בשעה 23:40

אז זה נראה כאילו אני יושבת ומנתחת רגשית את כל העולם ואשתו.
בתכלס? אתם צודקים.
תחביב שלי משכבר הימים, מסביבות גיל 16. היו פעמים שפשוט התיישבתי על ספסל בפארק הסמוך לבית שלי והסתכלתי במשך שעות על אינטרקציות ספונטניות שונות- הורים מנסים להציב גבולות לילדיהם, ילדים יוצרים חברויות חדשות, הורים וילדים כאחד שנאלצו להתמודד עם תסכולים ואיפוק בתור למתקנים, זוגות של אוהבים צעירים ששכבו על הדשא והאינטרקציה שלהם בעת הפיקניק-דייט הקטן שארגנו, בני נוער שמנסים להרשים את שאר הקבוצה איתה הסתובבו ולפרוץ גבולות שונים, אנשים הולכים ושבים מכל מיני מקומות וכל אחד עם הבעת פנים ושפת גוף אחרת שמרמזת על מה שעבר עליו לפני דקות ספורות או מה שהוא עתיד להתמודד איתו בעוד דקות ספורות.
לא מספיק בשביל לכסות את כל ההתנהגות האנושית, הרי שמדובר בסביבה אחת מאוד ספציפית, אבל מספיק אירועים להעסיק בהם את המוח וללמוד מהם. כל פעם התמקדתי באסכולה פסיכולוגית שונה, ונסיתי לנתח במהירות יחסית מה החוקרים הדומיננטים בה היו אומרים על כל אדם שהתבוננתי בו. למה הוא מתנהג כמו שהוא מתנהג? מה ההשלכות של ההתנהגות שלו על הסביבה? איך אפשר לטפל בהשלכות אלו? איך אפשר למנוע התנהגות כזו מראש? וכ'ו...
נסיתי כמובן לא להגביל שום אדם לסכמה מסויימת אלא להשאיר את האפשרויות פתוחות, שכן מדובר בתצפית חובבנית ולא בניסוי אמפירי מבוקר.

הם ראו נערה שקטה ולא מזיקה, אולי חשבו שאני אחת טיפוסית "שלא מבינה מהחיים שלה", בעוד אני ראיתי לתוך הנפש שלהם.
הם היו "ערומים" בפניי במידה מסויימת (שכן, לא דיברתי איתם ישירות ובטח שלא לאורך תקופה מספקת)
ונראה לי לו היו יודעים מה עובר לי בראש הם היו מתרחקים, על אף אי הנוחות ההיפותטית לא חדלתי מכך מכיוון ומסקנותיי נשארות ביני ובין עצמי ולעולם לא יהפכו לפומביות.
דווקא בגלל השקט שלי וחוסר ההתערבות אנשים לא חששו לדבר כשאני ברקע כי הם לא תפסו אותי כאיום.
לא שהייתי איום, אבל מתארת לעצמי שהם פשוט הרגישו שהם לא חייבים לי דין וחשבון, וזה נכון.
לא הייתי גורם מתערב אלא פשוט הסתכלתי על המציאות כפי שהיא וסרבתי לקבל אותה כמובנת מאליה.


אז לכבוד מה ההקדמה הזו אודות התחביב "הביזארי" שלי מגיל 16?
כי אני רוצה לציין שאחרי שמאסתי בשיטתיות לחקור "כל מה שזז", עברתי לאתגר האמיתי שהוא לנסות לחקור מעט את עצמי. האדם המוזר הזה שאני כלואה בתוך הגוף שלו. מי היא? מה היא? איך היא הפכה למה שהיא כיום? ולאן סביר להניח שהיא תתקדם בחיים עם תמשיך באותן מחשבות והתנהגויות?
להתהליך הזה קוראים אינטרוספקציה- התבוננות פנימה.
פרויד, הברנש הקלאסי שמוזכר כמעט בכל קורס בתואר ראשון בפסיכולוגיה גם אם אין לו קשר ישיר לנאמר,
אמר כך על התבוננות פנימית-  "לו היינו מגלים מה אנחנו באמת רוצים היינו נתקפים בחרדה".
כך שהיה ברור לי שהתהליך העצמי לא יהיה קל, אבל כאדם שאין לו משהו מאתגר אחר לעשות בחיים החלטתי "ללכת על זה".
היה לי את כל הזמן שבעולם, אני לא הולכת מעצמי לשום מקום, אף לא לדקה. ובאמת, במשך שנים אני התבוננתי פנימה וגליתי בכל פעם מחדש תובנות חדשות. על הילדות שלי ועל איך היא השפיעה על תפיסתי את העולם החברתי, על טראומות שונות שעברתי, על דפוסי חשיבה והתנהגות שאני משתמשת בהם כהגנות אך לטווח ארוך משמרים חלקים נרחבים מפצעי העבר במקום לתת להם להחלים, המיניות הלא שגרתית שלי, הסיבה להתבגרותי המאוד מוקדמת, הרצון שלי להישאר בשליטה תמיד, הפרעת הפאניקה שפרצה אצלי ושרושיה (רמז- יש קשר חלקי למשפט הקודם) ודרך טיפול שאני יכולה לאמץ בשביל להקל על עצמי בה.
אני מתארת שיש עוד רבדים באישיות שלי שטרם הגעתי להם, אבל יש לי עוד הרבה שנים לבלות עם עצמי כך שאני בטוחה שביום מן הימים אהיה בשלה מספיק להיות מסוגלת לאתר אותם ולהעמיק בהם.

כל זה מוביל אותי לשאלה שאני רוצה לנסות לענות לפחות על חלקה בפניכם.
מה אני בעצם רוצה? על שאלה זו פרויד אמר שאני ארגיש בחרדה כשאגלה את התשובה עליה, ובכלל כשאנסה להביע את הממצא שלי בפומבי ואני מסכימה עם כך.
אני לא אתכחש ולא אני אגיד שאני לא מרגישה רמה מסויימת של חוסר נוחות, על אף האנונימיות המסויימת שהכלוב נותן לי (נו, על מי אני עובדת, רבים מקוראי בלוג זה יודעים את זהותי), אבל אני לא מתביישת בחלקים שהם בלתי נפרדים ממני לכן אין לי בעיה "להיחשף".
אני חשוף בפניכם שני דברים שהמחשבה שלי עליהם מאוד מגובשת, לפחות מספיק לשלב הזה בחיים שלי. שאר הדברים עוד לא מגובשים דיים בשביל שאני אוכל לתרגם אותם לשפה שאדם אחר מלבדי יהיה מסוגל להבין.

אז מה אני רוצה באמת ולמה אני רוצה את זה?
אני רוצה לעבוד במקצוע טיפולי, כפי שכבר הבנתם. לא בהכרח בתור פסיכולוגית קלינית, כי הדרך לשם לא בהכרח אפשרית או משתלמת, אני מתארת לעצמי שסביר שאני אסיים בתור עו"ס קלינית עם התמחות בפסיכותרפיה. לא אכפת לי מהכותרת העיקר עבורי הוא שתהיה לי אופציה לטפל.
למה אני רוצה לעבוד דווקא בזה? מעבר לכך שהנושא מעניין אותי בכל נימי נפשי, אני רוצה לעזור לאחרים.
למה אני רוצה לעזור לאחרים? אין לי פה הסבר קלישאתי שמצופה לשמוע מסטודנט לפסיכולוגיה "אני רוצה לחולל שינוי לטובה באנשים" או משהו כזה. אני יודעת שהסיכוי שלי לשנות אנשים, גם אם זה לטובתם שואף לאפס, כי שינוי הוא תהליך עצמאי ולא פשוט בכלל. אנשים משתנים לעיתים כל כך רחוקות שחבל אפילו להתחיל לחשוב בכיוון הזה.
מה שכן, אני מאמינה שיש בי את הכוח לעזור לאנשים שרוצים בכך להתמודד עם עצמם, אני מאמינה בכך בעיקר בגלל הפידבקים שקבלתי ממגוון עצום של אנשים ולא מדעתי האישית בעניין.
ולמה לי בעצם? כי אני אוהבת להיות להיות לעזר, לא כי אני איזו קדושה אלטרואיסטית, יש פה איזה מרכיב מאוד אגואיסטי, למען האמת. אני אוהבת להיות כל כך משמעותית לאנשים עד רמה שחלק גדול מהחיים שלהם תלוי בי, זאת תחושה שליטה אדירה שאני כמובן ותמיד מנסה לנתב אותה למקום טוב של עזרה לזולת ותרומה להתפחותו ובחיים לא אשתמש בזה לרעה. ותאמינו לי שהיו לי הזדמנויות ולא העזתי. לא מהפחד של "ומה יחשבו עליי", אתם כבר יודעים שזה לא מזיז לי. אלא מעקרונות פנימיים שלי לעצמי.

מבחינה זוגית, מלבד הרשימה הבנאלית של דברים כמו כנות וטוב לב והעובדה שמראה חיצוני לא משנה דבר עבורי (כל האנשים פשוט נראים לי אותו דבר עם שינויים קלים, מה שמייחד אותם בעיניי זה רק התוכן שלהם). אני מחפשת בן זוג עם אינטלגנציה רגשית מאוד גבוהה שמביאה עימה יכולת הכלה ענקית, סבלנות ורגישות לזולת, בייחוד לשונה ממנו, בפרט אליי. אני יודעת שאני אדם שלא פשוט להתמודד איתו ככל שמכירים אותי יותר לעומק, קשה להבין אותי, הדבר יכול ליצור תסכול ואני לא רוצה להגיע למצב הזה.
אני צריכה מישהו שלא אכפת לו מה הסביבה חושבת, שלא בונה את המוסר שלו סביב "מה יגידו אחרים" ולכן הוא לא מפחד ללכת נגד הזרם ולהביע את עצמו גם אם הסביבה מעבירה מסר חד משמעי שמה שהוא עושה או מאמין בו הוא הדבר הלא נכון. הקשר שלנו הולך להיות לא סטדנרטי, שובר את חוקי המגדר הנוקשים שהחברה מנסה לדחוף אותנו אליהם ולא כולם מסוגלים להיות שלמים עם השבירה הזו.
אני לא אהיה אישה במובן המסורתי של המילה, אני לא אהיה העדינה, הפסיבית והמובלת.
הוא לא יהיה גבר במובן המסורתי של המילה. הוא לא יהיה בעל ביטחון רב, הוא יהיה הילד החמוד שלי. כמובן שיהיה אחראי כאדם מבוגר ואקשיב לכל מה שהוא יגיד לי ואכבד זאת אבל הוא לא יהיה זה שיכתיב באופן שרירותי מה הולך להיות. התפקידים בנינו יתחלפו גם במין עצמו, הוא הולך להיות הנחדר, אני החודרת. זה בשבילי לא גיוון אלא העיקר. זאת בשבילי לא איזו השפלה בדס"מית שאפשר איתה או בלעדיה. אני בכלל לא רואה את זה כמשפיל, אלא מעצים, מחבר. יש לזה משמעות מנטלית עבורי. ואני גם דיי טובה במה שאני עושה, ככה שנלווה לזה עונג פיזי מאוד טוב, אני לא מחפשת להכאיב כאן. כמובן שהקשר הולך להיות עם אלמנטים בדס"מיים, לא איזה 24/7, אבל אם מחשבה על להיות מעל הברכיים שלי ולחטוף הצלפה הגונה או להתמסר אליי במובנים אחרים לא מעלה לו חיוך על הפנים, תהיה לנו בעיה. 

אני יודעת שיש אנשים שיחשבו שחלק מציפיות אלו הזויות, גם אני חשבתי ככה. אני זוכרת שממש חיפרנתי לפסיכולוגית אחת את השכל עם השאלה של "למה אני לא יכולה פשוט לרצות קשר סטדנרטי עם אדם סטנדרטי?" והעלתי מספר ספקולציות על הסיבה בעקבותה אני מחפשת את מה שאני מחפשת. והיא פשוט קטעה אותי ואמרה שאין בזה שום בעיה. אז אוי, אוי, אוי זה לא סטנדרטי ואולי יש לזה כל מיני שורשים בעבר שלי, אבל זה לא משנה כי העיקר ששני בני הזוג ירגישו טוב בזוגיות הזו והשאר יכולים ללכת לחפש.
ובאמת, מה שחשוב לי זה שאנחנו נרגיש טוב ביחד ואין גבול לכמה שאני יכולה להעניק לבן אדם שטוב לי איתו, ולתת לו תמורת רגשית כפולה ומכופלת עבור כל דבר שהוא יעשה למעני.
אני מודעת לכך שזה יקשה עליי בחיפוש זוגיות, אבל אני לא רוצה להיות בקשר בכל מחיר אלא בקשר שמתאים לי ושיעשה לי ולבן זוג טוב.
אני לא רוצה להכאיב למישהו או שהוא יכאיב לי ולהיכנס לקשר סטדנרטי להגיע לכך שאנסה לשנות אותו או שהוא ינסה לשנות אותי.
הדברים שאני מחפשת זאת לא המצאה פנטזיונית שלי, אני בהחלט ראיתי אנשים כאלו. אך רק מסיבות טכניות לא יכולנו להיות יחד. למשל במידה והוא כבר בזוגיות, או עוד גורמים שלא אפרט עליהם אך שלא היו קשורים לאופי של אף אחד מאיתנו.
מתארת לעצמי שלא רחוק היום בו אמצא מישהו שהוא גם פנוי עבורי בכל המובנים. עד אז אין לי בעיה סתם לחפש הרתפקאות, להכיר עוד אנשים ואת העולם ולחיות את החיים כפי שהם עד כה עבורי. ומה שצריך לקרות יקרה.

כמו שאתם רואים, אינטרוספקציה זאת חפירה אחת ענקית בתוך הנפש, זה הרבה יותר מורכב מלחקור את הסביבה, לדעתי.
פרטתי לכם רק על שני רצונות שלי, תתארו איך הדף הזה נראה לו הייתי מפרטת על הכל כולל הכל.
למרות זאת, התהליך הזה חשוב. חשוב שאדם יהיה מודע לכל התהליכים הטמונים בתוך עצמו, בתוך הלא-המודע שלו, גם אם מדובר בהתליך מאוד מייגע. רק כך ניתן לקבל תמונה שלמה לגביי עצמנו, להבין מה בנו הוביל למה ולדעת איך לפעול או ממה להימנע ביעלות גבוהה יותר.

אני אחתום את הפוסט עם ציטוט של קרל יונג, תלמידו וממשיכו של פרויד-
"עד שלא תהפוך את הלא-מודע למודע, הוא ינהל לך את החיים ואתה תקרא לזה גורל".

עציץ​(מתחלף){משוייך} - כתוב מדוייק
חולק על דבר אחד. אינטרוספקציה אינה חפירה אחת ענקית.. היא העמקה אחת ענקית! :)
אל תתנצלי על זה!
לפני 3 שנים
ArchAngel​(שולטת) - מי אמר שחפירה היא דבר רע? :)
במקרה זה עולה אצלי קונוטציה של עבודות בנייה- חופרים, מכינים את הקרקע להנחת היסודות ואז בונים על גביהם בית יפה ויציב.
לפני 3 שנים
עציץ​(מתחלף){משוייך} - צפי להודעה פרטית ממני בקרוב שתסביר לך את העיניין הזה
לפני 3 שנים
ArchAngel​(שולטת) - אחכה בקוצר רוח :)
לפני 3 שנים
מתחלףף​(מתחלף) - את מטריפה אותי בכתיבה שלך ובחשיבה שלך ,במיוחד שהחודרת זה רק את והנחדר זה רק הגבר, אשמח מאוד להיות הילד החמוד שלך...
לפני 3 שנים
מתחלףף​(מתחלף) - רוצה להיות הילד החמוד של אשה חזקה ודומיננטית,מישהי שתהפוך אותי את הגוף שלי את הפה של את הטוסיק שלי לפארק השעשועים הפרטי שלה....
לפני 3 שנים
Davy jones​(אחר) - זה אחד הפוסטים הכי מעניינים שלך :) . אני אוהב לתקוע מבטים שלא בכוונה באנשים סתמיים ברחוב ומריץ מחשבות מי הם ולאן הם הולכים חח. באשר לעצמי אני כבר חופר הרבה זמן בעניינים פנימיים אישיים בבור ללא תחתית /: לא הגעתי להחלטות :(
לפני 3 שנים
אשת לפידות n​(שולטת) - איזה דמיון יש בנינו,מדהים לקרוא ולזהות דפוסים כשלי,ואת מדהימה,גם אני בחרתי במקצוע מטפל,לא אפרט,כתוספת,בכל אופן,המסע לנפש שלנו אין קסום מזה,ומי שלא הבין את זה,עדין כלוא בתוך עצמו.
תודה שהבאת
לפני 3 שנים
dror30 - עוד פוסט מעמיק ומעניין איך את מצליחה לייצר אותם בכזה קצב?
אישית אני גם כן מאוד רוצה לעזור לאחרים וכן מהסיבה הקצת קלישאתית של לעשות שינוי לטובה בעולם, אני מאמין שכל דבר קטן יכול להשפיע, (הניגוד של הכל או כלום) וגם לתת הרגשה טובה למישהו כבר יכולה להניע אותו לכיוונים חיובים. כך שכל מעשה הכי קטן חיובי בעיני משנה לטובה.
לפני 3 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י