סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

Equilibrium

אני מראש בוחרת לפנות במין זכר, אף על פי שכל מה שאני רוצה להגיד מופנה לכל המינים.
אז שלום לך בן אדם.
תיכנס, תרגיש כמו בבית... אך אל תשכח בבקשה שאתה אורח.
אורח בעולמי הפנימי שאני מצאתי אומץ לשפוך פה באותיות שחורות וקטנות במלבנים לבנים.
תשאיר את השוט,האזיקים והמניירות פה בכניסה. פה אתה לא צריך להיות שולט, נשלט, מתחלף או כל תפקיד אחר שאתה סוחב על כפתייך אן בכיס שלך.
פה כותבת אשה. בנאדם כמוך, שמורכבת מהרבה יותר צדדים וחלקים למעט כוס, ציצי והנטיות המיניות שלה.
תידע שכל מה שאני כתבתי פה, כל הפרטים הקטנים שנתתי להם חיים בעזרת זכוכית מגדלת של המודעות שלי, הם נשפכו החוצה לרוב לראשונה וסביר להניח לאחרונה... אתה עד לדברים ולאירועיים בחיי שרוב הסביבה הכי קרובה ויקרה שלי לא מודעת אליהם.. אולי מנחשת.. אבל אתה יודע. תוכל לשאת באחריות הזאת?
פה, בבלוג אני שואלת שאלות, מחפשת תשובות, שופכת על הדף ומסדרת את כל מה שאני לא מצליחה לנסח רק בראש, משתפת בהבנות ותובנות על העולם בו אנחנו חיים, על עולם השליטה, משתפת בחוויות שלי בתהליך ההתפתחות האישית (והמינית) המתמדת שאני נמצאת בה. פה אני בוכה, שמחה וסתם משתעשעת. נראה לך שתוכל לזרום איתי? אני אשמח. אז תשאיר תגובה, תשאיר סימן.
נראה לך שזה לא בשבילך, לא ברור ? אז תעשה טובה, אל תלכלך בבקשה, פשוט תמשיך לבלוג הבא, זה לגמרי מובן- אני לא אהיה מובנת לכולם לעולם. אם השוני גרם לך לתהות - תשאל שאלה בכיף. אבל אל תשכח שאתה באת אלי ולא אני אליך.

פה בעולמי הקטן הזה לא שופטים אנשים לפי דת, גזע, מין, מראה חיצוני, נטייה מינית או קולינרית. פה שופטים רק את אלה ששופשים.
פה בעולמי הקטן כולם בני אדם... If you know what I mean... :)

אז ברוך הבא לעולמי הקטן. תוריד נעליים, תמזוג לך כוס מים, תתרווח, קח נשימה ומחייך לי בחזרה כבר - אני מחייכת לך מאז שנכנסת :)
***
כל השירים המפורסמים בבלוג עם סימון (с) ללא שם — הם פרי יצירתי ושייכים לי ורק לי...
לפני 7 שנים. 6 בספטמבר 2016 בשעה 6:31

זה לא קל לפתוח מולך את הקופסה הזאת. לא קל לי עם עצמי לפתוח אותה... אני מפחדת שתראה את הייצורים השחורים והדביקים שחיים בתוכה. אני מתביישת בהם.

אבל אני פותחת. 

 אני עוצרת נשימה ומסירה את המכסה, מתחילה להראות לך אותם אחד אחד.

תראה,  זה הפחד שלי... וזאת קנאה. הם מלאים קוצים וסכינים. 

אתה רואה, כמה הם יכולים להכאיב כשהם משתחררים בתוכי? תגע בהם. הם דומים לשלך, אבל לשלי יש קוצים יותר ארוכים, סכינים יותר חדות... כל אחד והקופסה שלו.

אתה מסתכל, נוגע, מקשיב לתיאורים שלי ומחבק אותם בלי פחד להיפצע.

אני מסתכלת עליך עוטף אותם בחום, באהבה שלך והלב שלי מתכווץ...

כיווץ של בושה שפחדתי בכלל להראות לך. כיווץ של פחד שתיפגע מהם. אבל אתה ממשיך. מלטף, מרגיע, מסיר קוץ אחר קוץ, מכהה סכין אחר סכין..

"תראי, כמה את עושה לי טוב כשאת חושפת אותם מולי" 

ואני.. אני מרגישה עוד יותר שלך. יותר שלך מתמיד. כי לאהוב קופסאות נוצצות, רכות ויפות זה כל כך קל... 

ואתה. אתה מקבל ואוהב גם את הקופסה השחורה הזאת בתוכי. 

אשת לפידות n​(שולטת) - כשאת פותחת את תיבות ליבך,ומספרת על תהומות נפשך,זה גורם לאהבה והבנה
לפני 7 שנים
Zohe{האיש שאיתי} - יותר קל לאהוב ממקום של הכרה. אותך ואת כל הפנדורה שלך.. אשרייך :)
לפני 7 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י