שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

פסיכו-אנאלי-זה

דעות, חוויות, סיפורים ומחשבות על נפש האדם, בעולם השליטה ומחוצה לו.
לפני 3 שנים. שני, 19 בספטמבר 2016, בשעה 02:00

אז שבוע נעדתי מהכלוב, לא כתבתי בבלוג כלל.
קיבלתי מספר הודעות מודאגות וזה העלה חיוך על פני. לדעת שנוכחותי אכן משמעותית לאנשים זאת גאווה לא קטנה.
השבתי להודעות אלו ברגע שהייתה לי גישה לאינטרנט, לדקות ממש בודדות.

אז לאן נעלמתי ולמה לעזאזל לא היה שם אינטרנט?
אני רוב השבוע הייתי בלב ים!
אני הפגלתי ליוון. כן, באופן כמעט ספונטני עליתי על אונייה והפלגתי בין איים וערים ביוון. ארבעה אזורים במספר.

אני לא טיפוס של טיולים, בטח לא של בני שבוע, בטח שלא באזורים לא מוכרים והומי אדם ובטח לא כאלו שדרשו ממני את מה שנדרש ממני.
אם קראתם את הבלוג שלי, אתם בוודאי יודעים שאני לא אדם רגיל אלא אדם שמאובחן עם הפרעת פאניקה עם אגרופוביה חלקית.
אתמצת זאת לטובת הקוראים החדשים ועל מנת להסביר את הסיטואציה טוב יותר:
מגיל 16 וחצי, ללא שום סיבה ברורה, המוח שלי "פיתח תחביב" להכניס את הגוף שלי למצב של סימולציות של סכנת חיים כשאין שום סכנה ריאלית נשקפת.
ולא רק שהמוח שלי מחליט שיש איזה סכנה קיומית הוא גם מחליט לפתח מגנוני הגנה דביליים שאמנם עוזרים להפיג את החרדה באותו רגע אבל בטווח הארוך רק מחמירים את המצב.
כסטודנטית לפסיכולוגיה, ובעיקר כאוטודידקטית שחקרה לעומק את שורשי ההפרעה מהרגע בו היא פרצה אצלי, אני יכולה לדקלם לכם טוב מאוד את כל ההסברים ללמה ואיך זה קורה. אבל כשאני בתוך זה, כשאזורים מסויימים במוח שלי מחליטים "יאללה קרנבל"- נורא קשה לחשוב בהגיון והסברים אלו נמחקים מראשי כמעט לחלוטין.

אני חיה ככה כבר 4 וחצי שנים, אני מן הסתם יודעת כבר לא להראות את זה כלפי חוץ ולהשתלט על זה פחות או יותר. כשאני מקבלת התקפי חרדה כיום אני נראת רגילה לגמרי כלפי חוץ. מקסימום אני נראת קצת יותר שקטה ורק במקרים חריגים מבקשת לצאת לרגע לנשום אוויר, מלבד זאת אני נראת כל כך "רגילה" ואפילו מצליחה לשמור על דומיננטיות מסויימת אם יש בכך צורך. אנשים רבים היו בשוק כשסיפרתי להם על ההפרעה שלי, כי אני לא תואמת את הסטריאוטיפ שלה כלפי חוץ.
על אף שאני מסוגלת להתמודד, בכל זאת, אני מעדיפה שזה לא יקרה לי בציבור.  קשה פי עשרה מאשר כשאני באזור המוגן שלי ויכולה לעשות ככל שעולה על רוחי כדי להרגיע את עצמי מבלי להיות כפופה לאיזה נורמה חברתית בנוגע למה "אסור" ומה "מותר" לי לעשות עכשיו.
אין מספיק מילים בפי בשביל לתאר כמה נוראית החוויה של להיות משוכנע שזה הסוף שלך ובנוסף לתחושה הקשה הזו להיות בסביבה שאתה לא יכול לצאת ממנה להירגע כמו שאתה רוצה ויודע שיעשה לך טוב אלא כמו שהסביבה תכריח אותך.


אני כן מכריחה את עצמי להילחם ולעשות את מה שעקרוני לי כמו הלימודים האקדמאים שלי בהווה, השירות לאומי שלי בעבר הלא רחוק שסיימתי בהצלחה. אבל מה שבגדר מותרות אני מוותרת עליו, כי זה שואב ממני הרבה כוחות. או לפחות כך חשבתי עד שלא החלטתי להפליג.

אני לא יודעת מה נכנס לי בראש כשהסכמתי להפלגה הזו.
בהפלגה הזו, בנופש הזה, ציפו לי כל הדברים שאני נמנעתי מהם במשך כמעט כל התקופה מאז שפרצה המחלה שלי.
קודם כל, מדובר בלהיות באונייה עם אלפי נוסעים אחרים. זה מקום הומה אדם שאין דרך לברוח ממנו.
מדובר בלנסוע למדינה זרה, לאזורים לא מוכרים. אין דרך חזרה לישראל בשבוע הקרוב גם אם אני אתפגר שם.
ידעתי שלא יהיה אינטרנט, שלא יהיו לי שום עיסוקים אחרים שבדר"כ עוזרים לי להתנתק ולהירגע אחרי שעברתי יום קשה, אני אצטרך להתמודד עם המציאות כמו שהיא.
אמרתי לעצמי שאני פשוט אהיה בחדר שלי ואצא רק בעת הצורך, הרי אני גם ככה הייתי רגילה להירדם רק לפנות בוקר ככה שהייתי בטוחה שאני אתעורר רק בערב והזמן יעבור לי מהר.
נראה לכם שכך זה התנהל?
הטיול הזה הייתה הפעם הראשונה בארבע וחצי השנים האלו שלא חייתי את היום-יום במטרה לשרוד מרגע לרגע, אלא חייתי את הרגע עצמו.
ומעבר לכך- עשיתי את כל הדברים שנמנעתי מהם בשנים האחרונות!
הייתי 24/7 באוזרים הומי אדם. תחילה הלכתי מתוך חוסר ברירה לחדרי האוכל שהיו מופצצים עד אין מקום וכאשר ראיתי שאני מסתדרת שם, "העזתי" ללכת מיוזמתי למופעים שם באולמות סגורים ומלאים. ביוון עצמה נסעתי באוטובוסים (דבר שאני לא עושה אפילו בעיר הקטנה והמוכרת שלי), נסעתי ברכבלים, נסעתי בסירות מקומיות, עברתי בטרמינלים ארוכים וצפופים בכל תחנת עגינה, ביקרתי כמעט בכל האתרים החשובים בכל עיר ואי, תקשרתי עם עשרות תיירים משאר העולם ועם התושבים המקומיים (ממש כל רגע הייתי צריכה להחליף בין שלושת השפות אותן אני דוברת).
עשיתי הכל חוץ מלישון, לא הרגשתי צורך לישון אפילו כשיש כל כך הרבה מקומות לחקור ולגלות. צילמתי מלא, התעסקתי בלתעד את הרגעים היפים האלו ויצאו לי תמונות מדהימות שאת חלקן אני הולכת להעביר עיבוד דיגיטאלי ולמכור (אגב, עד עצם היום הזה הרווחתי כ 200$ במצטבר מתחביב הצילום/עריכה גרפית שלי).

ראיתי בעצמי כוחות שלא הייתי רואה אם הייתי מוותרת ונשארת באיזור הנוחות שלי.
ידוע לי שכאשר אני מקבלת החלטה אני עומדת בה, בשבוע הזה הבנתי עד כמה רחוק אני יכולה להגיע ברגע שאני מחליטה משהו.
זה לא היה פשוט, שלא תבינו אותי לא נכון. היו לי רגעים שהיה לי בהם קשה אבל קמתי מהם על הרגליים במהרה.
ביחס לתמונה הכוללת ההישג שלי הוא אדיר, על סף הבלתי יאומן ואני גאה בעצמי על זה שהבאתי את עצמי למצב שבו אני שוברת ברצף כל "איסור" שההפרעה המחורבנת הזו הטילה עלי במשך 4 וחצי שנים. 

לצערי, זה לא הולך להיגמר כמו בסרט היוולדי ועכשיו החיים שלי יחזרו להיות "רגילים" ו"סוף טוב, הכל טוב".
זאת רק ההתחלה, ואני בטוחה שתהיה גם רגרסיה אחרי זה. אבל מה שבטוח, אני אנצור בליבי את ההפלגה הזו כהפלגה שבה הגעתי לא רק למרכזו של הים התיכון ולאיים המיוחדים שבו, אלא גם למרכזה של נפשי ולכוחות המיוחדים התמונים בה.
מי יתן ושאני אזכור את ההפלגה הזו כשיעור לחיים ושאמשיך לשבור, כמו תמיד, שיאים חדשים בדרך להתקדמות על אף שיש לכולם מה להגיד.
אמרו לי שאני לא אסיים תיכון- סיימתי.
אמרו לי שאני לא אחזיק שנה בשירות לאומי- סיימתי שנתיים מלאות.
אמרו לי שאני לא אחזיק סמסטר אחד באוניברסיטה- אני כרגע מסיימת את השני ומתחילה את השלישי.

אמרו, אז אמרו... וגם כתבו, ואיבחנו עם חתימות של "טובי המומחים".
אבל הוכחתי לעצמי שהעיקר הוא מה שאני מחליטה ומה שמשנה הוא שאני נלחמת על ההחלטה הזו.

אני מקווה שכל מי שקורא שורות אלו לעולם לא יאבד את האמונה בעצמו ויהי מה. ברגע שהאדם מאמין בעצמו הוא יגיע יותר רחוק ממה שנראה לו ולכן אל תתנו אף פעם לאף אחד, אפילו לא לעצמכם, לגרום לכם לחשוב שאתם לא מסוגלים.
תעזו ורק כך תגיעו רחוק.

ומכיוון שבליתי כל כך הרבה זמן על הסיפון אחתום את הפוסט עם הציטוט הבא:
"ספינה בנמל הנה מוגנת, אך לא בעבור כך ספינות נבנו".


Joe Carlton​(מתחלף) - כל הכבוד לך שאת מצליחה להתגבר על המכשולים שבדרך. ויותר כבוד מגיע לך על זה שאת אפילו מנסה. לפעמים אנחנו מעדיפים לוותר לעצמנו, במיוחד אם לא הצלחנו במשהו מספר פעמים. לכן סיפורי הצלחה כנגד כל הסיכויים הם תמיד הכי מעוררי השראה.
לפני 3 שנים
בן אנוש - כל הכבוד!
גם על הכנות והפתיחות וגם על הדרך שבה את מתמודדת!
לפני 3 שנים
עציץ​(מתחלף){משוייך} - דבר ראשון, זה מאד לא מובן מאליו ודורש ערימת אומץ. אני לא יודע אם זו חופשה משפחתית שמהאינרצייה נשפכת אלייה או אם זו הייתה בחירה ספונטאנית שלך בכוונה כדי להתומדד עם ההפערה שאת סובלת ממנה, בכל מיקרה טוב שזה קרה. ההוכחה העצמית היא אחד הכלים היותר חזקים כדי לפתח אמונה בניצחון .
מעבר לזה, דרך איזו פלטפורמה את מוכרת תמונות מעובדות (את יכולה אם בא לך לענות לי על זה בפרטי)..

ברור שתיהיה רגרסייה. ברור שההפרעה תמשיך.
אבל, מה שעשית נותן לך להבין שהמושכות של חייך יכולות ולראויות להיות בידייך ולא ביידי ההפרעה. ולא רק לגבי הלימודים האקדמים שלך.,לגבי הכל!
זה תהליך, של התקדמות איטית אמיציה ובטוחה, ואני שמח שעשית את זה.

גילוי נאות, אני שלחתי הודעה פרטית כי כאילו ארכאנג'ל נעלמה מהוויו, אחרי שהיא מוציאה כמעט מידי יום מאמר מפורט מדהים, רב תובנות, נהיר ואיכותי בדמות פוסט, ואני יודע (כי אני עוקב אדוק) שמצבה הריגשי גם ככה מועד לפורענות יתרה שאיתה היא נאלצת להתמודד, וביחד עם ההעלמות אותי זה טיפה הדאיג. אז דרשתי בשלומה :)
לפני 3 שנים
ArchAngel​(שולטת) - נה... אתם תצטרכו לסבול אותי פה עוד הרבה.
המצב הרגשי שלי לא ממש מועד לפורענות, כי על אף כל מה שאני עוברת יש בי אופטימיות כזו, שאני בעצמי לא יודעת מה שורשיה אבל היא שם. הוא די יציב למען האמת.. סטטי כזה, אין בו שינויים דרסטיים. האם יצא מצב שבו הגזמתי בתיאוריי ומכאן נוצר הרושם? ובכן, תודה על הדאגה אך לא היה צורך :)
היו לי מספרים פעמים נוספות בהן הבנתי שהמושכות של חייך בידיים שלי ולא של ההפרעה, הרגרסיות לפעמים מצליחות למחוק ידיעות אלו אז היה טוב לקבל ריענון. אני מבינה בשלב זה שאני מוציאה את עצמי כאן דיי מוגבלת, אבל זה לא בהכרח נכון. יש פער בין המחשבות שלי למה שהולך בפועל, אם אני מסתכלת על המצב רציונלית הכל אצלי סביר לגמרי.
אבל לא מעניין לכתוב על סביר אלא עדיף לצלול לתוך אותן מחשבות ולהוציא מהן מוסרי השכל על החיים.

באשר לפלטפורמה מדובר באתר שכתובתו היא www.redbubble.com , ואתה מוזמן לחקור אותו בעצמך :)
לפני 3 שנים
פאקינג ד״ר מזארקי - מקסים ונפלא. תודה ששיתפת. רק גורם להעריך אותך יותר, על האומץ, על מי שאת.
לפני 3 שנים
ArchAngel​(שולטת) - תודה לך :)
לפני 3 שנים
אשת לפידות n​(שולטת) - איזו אלופה שאת,תודה על השיתוף.זן נדיר.
לפני 3 שנים
ArchAngel​(שולטת) - תודה רבה :)
לפני 3 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י