ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

פסיכו-אנאלי-זה

דעות, חוויות, סיפורים ומחשבות על נפש האדם, בעולם השליטה ומחוצה לו.
לפני 3 שנים. ראשון, 25 בספטמבר 2016, בשעה 16:59

אני מודה, אף פעם לא הייתי אדם של אתגרים. מעולם לא חיפשתי את האקשן לשם הריגוש בלבד.
כשהייתי בבית הספר היסודי ומורים יצרו שיעור "כיפי" וחילקו את הכיתה לקבוצות שיתחרו זו בזו כהוכחה להבנת החומר, אני לא השתתפתי.
כשבנות התאהבו במניאקים של השכבה מכיוון והיו קשים להשגה והן היו נחושות שדווקא ביכולתן לחולל שינוי בהתנהגותם, אני מראש הלכתי לביישנים הנחמדים.
כשאני מחפשת נשלט, אני לא מחפשת מישהו לאלף ולהפוך אותו למישהו שהוא לא- אני רוצה מישהו שבאופן אותנטי, מתוך עצמו, יתאים לי.

זה לא כי אין לי את היכולות ואני מנסה לתרץ לעצמי "למה זה לא שווה" בכדי להרגיש טוב עם עצמי.
הרי שביסודי את החומר הלימודי ידעתי חודשים לפני שהכיתה הגיעה אליו ויכולתי ביתר קלות להרוויח את מרב הנקודות ולזכות בחבילת המסטיקים הכה נחשקת. בחטיבה כשבנות התאהבו במניאק השכבתי אני התחלתי ללמוד פסיכולוגיה וידעתי איך לבצע מניפולציות כאלו ואחרות על התנהגויות של אנשים אז התנהגות של ילד מפונק בן 13 הייתה בשבילי קלי-קלות. לו רק רציתי, בהחלט יכולתי לזכות בכאב ראש המחוצ'קן ההוא ולקבל את מחיאות הכפיים הנשגבות.
ועכשיו כשאני מחפשת בן זוג נשלט, ברור לי שבמידה וארצה, אצליח להביא אותו לכל מיני מקומות כאשר הוא יתן את המושכות לידיי. אבל אני לא רוצה את הזיוף הזה. אני רוצה שזה יגיע ממנו. אני לא רוצה שהוא יהיה שם כי הכנעתי אותו אלא כי הוא משתוקק בכל נימי נפשו להיות איתי.

אני תופסת את האקשן הריק הזה בשתי דרכים:
או כמשהו חסר תכלית, שלי אישית, אין סיבה טובה להשקיע בו. למשל, אין לי סיבה להיענות לאתגר במטרה לזכות במשהו שיכולתי להשיג בקלות במקום נינוח יותר, וגם אין לי סיבה להיענות לאתגר שהתמורה שלו שלא שווה בכלל ביחס למאמץ התחרותי וסתם יש סביבו אידיאליזציה בחברה מסביב.
או שאני תופסת אתגר כמשהו שנורא קל להיגרר בתוכו לקבלת יותר נזק מתועלת. למשל, אתגר בו אדם נאלץ להוכיח מה הוא שווה בשביל לזכות באישור מאחרים, אתגר שדורש שבירת ראש לגבי התנהגותו של האחר ולספוג ממנו מלא חרא עד שיש תוצאות (אם בכלל), או אתגר שכולל להיות עם מישהו שהיחסים ביניכם בנויים על משחקי כוח ויחסי קרבה אמביוולנטים ואם תוציאו אותם מן המשאווה אין ביניכם שום דבר באמת.

בשבילי אתגרים הם מקור ללחץ מיותר ואני לא אוהבת להיות לחוצה. אני לא אוהבת להיות בעמדה שאני צריכה להוכיח מי אני ומה אני, אני לא אוהבת להיות בעמדה שבה אני צריכה לשבור את הראש על לשנות מישהו ולא לדעת באיזה שלב הוא יחליט "להתפך עליי".
החיים מציבים מספיק אתגרים משל עצמם שאין ברירה אלא לעמוד בפניהם, אני לא מבינה למה אני צריכה  "לעשות דווקא" לעצמי ולהיכנס בזמני הפנוי לאיזו טלטלה רגשית במקום לאפשר לעצמי נחת ולהקיף את עצמי באנשים שמעריכים באותי בזכות מי שאני ולא כי עשיתי שמיניות באוויר כדי להרשים אותם.

אני רואה כל כך הרבה אנשים שרודפים אחרי הדבר הבא שיזרים להם את האדרנלין בדם ואני יכולה להבין מאיפה זה נובע.
האנדרנלין הזה פועל על המוח כסם, נותן תחושת "היי" מטורפת, נותן טעם מפולפל לחיים וממכר מאוד עד כדי מצב שזה משתיק את ההגיון שבאדם.
אני רואה איך ברוב הפעמים אותם אנשים מתרסקים על הפרצוף, הרי שכל מה שעולה במהירות למעלה מתרסק בחדות למטה. כשה"היי" מתנדף ומשאיר אותם להביט בעיניים למציאות הכואבת שניסו להתחמק ממנה, אני מבינה שמסע ריגושים יכול להיות ההפך המוחלט ממה שאנחנו מצפים ממנו.

אני לא רוצה להיות הילדה שעומדת בתוך המולה רומסת של ילדים בכדי להוכיח מה היא שווה בעיניי המורה בזמן שאפשר לנצל את הזמן הזה לחזור על החומר בנחת ולהוציא ציון יותר טוב במבחן משל כל הגורילות האלו שיהרגו אחד השני בעבור חבילת מסטיקים. 
אני לא רוצה להיות הבחורה שמתאהבת במניאקים ומשפילה את עצמה בפניהם במובן הרע של המילה רק בשביל לקבל מעט יחס, בזמן שאני בקלות יכולה לגשת לבחור ביישן שיכבד אותי מהשנייה הראשונה שפניתי אליו, ישמח שאני רואה בו משהו מיוחד כי הוא לא מפונק שרגיל שמתלהבים מכל פלוץ שהוא עושה ויעריך כל דבר שאעשה ויתן לי תמורת רגשית גבוהה פי עשרה כי עבורו לעולם לא אהיה מובנת מאליו. 
אני לא רוצה להיות השולטת שמנסה להפוך ונילי לפודל שלה ומקבלת בדרך טון של חרא, כי אדם מבוגר שהדחיק את רצונו המיני/רגשי סימן שהוא לא מסוגל להתמודד איתו כרגע ובחר להדחיק את זה כדרך להתמודדות, ולעורר זאת בו בכוח לרוב זה גורר הרבה משחקי "אני רוצה אבל לא רוצה" והעלמויות "מסתוריות" כי הוא עוד לא בשל ונמצא בקונפילקט מאוד אמביוולנטי בין הדחפים שלו לבין החוקים החברתיים שהוא הפנים וחושש להשתחרר מהם.
בשביל מה אני צריכה את זה על הראש? בזמן הזה אני יכולה לחסוך כאב ראש ובקלות להתחיל לבנות משהו יציב עם מישהו שקיבל את עצמו כמו שהוא ומוכן לקשר כזה ורוצה בו מאוד.

מה שאני רוצה הוא בסה"כ להיות מוקפת באנשים שטוב לי להיות איתם ולהיות בסיטוציות שאני נינוחה בהם. 
מי שמנסה לאתגר אותי ולשחק איתי משחקים, אני לא נדלקת ממנו, אני אפילו לא מגיבה באופן שלילי שמעניק את אותה תשומת לב שלילית שניסה לסחוט ממני, אלא פשוט קמה והולכת לאדם אחר שמעריך את נוכחותי ולא מפחד להראות זאת באופן חד משמעי וברור. 
החיים הם כאלו פשוטים ואלו אנחנו שמחליטים לסבך אותם. אני החלטתי להפסיק לסבך אותם ולא לנסות להיכנס לדירה בקומה העשירית באמצעות סנפלינג מסוכן בעת בה מונח לנגד עיניי מפתח שיתן לי גישה לאותו מקום בדרך בטוחה ושלווה.

איש הישר בעיניו יעשה, מי שמתאים לו לחיות מריגוש לריגוש, שיעשה זאת. אין בכוונתי לשנות איש ואני מתארת לעצמי שיש הרבה דרכים להסתכל על הנושא הזה. אולי יש כאלו שמרוויחים מסגנון חיים שכזה ואם טוב להם אז אני שמחה בעבורם הרי שאין בי טענות כלפי אלו שעושים זאת בדרך נבונה.
אך זאת הדרך בה אני רואה את הדברים ולפיה אני מעדיפה לנהל את חיי האישיים. 

                 (תמונה הממחישה למה הדרך המאתגרת לא בהכרח הכי נבונה וכי לפעמים האופציה "הקלה מידיי והמשעממת" מניבה תוצאות טובות פי שתיים)

אשת לפידות n​(שולטת) - למה מרגיש לי שנתקלת באיזה מנייאק?,זה חזר שוב ושוב בפוסט שלך,מלבד זאת מותר לך להיות במקום של נוח וקל,למה להתאמץ אם אפשר שהכל יהיה יותר ורוד?החיים מובילים אותנו לבחירות,לא תמיד הן הנכונות,או תמיד ברמת האתגר,אבל תודי בעובדה שאין אתגר,משעם ואין ריגוש ותחושת הישג,הרי מי שמראש כותב לי בבקשה תזייני אותי,אבוד לו מראש,כל הקונספט של העולם הזה הוא גבולות ופריצה שלהם,דרך המוח,הרגש והלב.

לא הבנתי בפוסט הזה מה ניסת לומר בעצם,הוא מבולבל לי הפעם.
והכי מאחלת לך למצוא את האחד שאת מייחלת לעצמך,חושבת שמגיע לך ויותר.

לפני 3 שנים
ArchAngel​(שולטת) - האמת שלא. לא נתקלתי בשום מניאק בשנה האחרונה לפחות (וככלל אני מקפידה להימנע מהם, ככה שקיומו של מניאק בחיי לא אורך יותר מיום וחצי).
כל מה שנסיתי להגיד זה שאני לא אוהבת אתגרים מבלי לנסות "להכניס למישהו" כי פשוט אין אף אחד כזה, אני פשוט אוהבת לחשוב יותר מידיי ואז לכתוב את המסקנות שלי.
מי שפונה אליי ב"תזייני אותי" וזהו אולי הוא לא מתאגר אבל אני לא פוסלת אותו בכלל חוסר האתגר אלא כי הוא גס רוח, אם הוא קצת יותר מתתוחכם והתבטא ביותר נימוס אבל הרעיון המרכזי שלו היה "תזייני" אותו ורק זה בלבד, אם אדחה אותו זה כי הוא יהיה שטחי בעיניי ואיד שלא מראה לי תכונות אחרות שקיימות בו.
אני אפסול על המקום את המתחכמים, את האלו שמנסים לעקוץ וחושבים שאני ארדוף אחריהם מתוך מחשבה שכך ארגיש "הישג".
אני לא מחפשת לפרוץ גבולות, אני מחפשת פשוט להנות עם מישהו. ככה פשוט.
לפני 3 שנים
אשת לפידות n​(שולטת) - בהצלחה מקווה שהוא יגיע ובקרוב.
לפני 3 שנים
עציץ​(מתחלף){משוייך} - לפידות יקרה, להבנתי, סיפור המניאק הוא עוד אחת מהדוגמאות החוזרות לאורך הפוסט שממחישות את ההבנה אצל ארכ' שהאתגר האמיתי לא לא להיכנס למקום של אתגר.. זה לא שהיא נפגע כרגע מאיזה מישהו לפי הבנתי את הכתוב...

אין פסול במקום הזה שמחפש את הנוחות, יתרה מזו, כשנוח לך אתה יכול לשים לב לפרטים עדינים וקטנים ולדייק אותם בלי הלחץ להגיע לאזור הנוח מלכתחילה. ודיוק הפרטים העדינים הוא תענוג גדול ואחריות גדולה.

אגב בתמונה המקורית רואים את כולם סוחבים בולדרים בעוד שאחד גילף אותו לכדור.. אבל המלגזה זה עיבוד מגניב.
לפני 3 שנים
ArchAngel​(שולטת) - ואתה ידידי, צודק :)
במקום להיכנס לבלאגן בכדי להגיע לאזור נוח, אני מעדיפה להגיע לאזור הנוח מראש.
ניסחת את זה כל כך טוב!

וכן, התמונה המקורית היא עם הגילוף אבל אני לא מסכימה איתי, לפחות לא ברוח הפוסט, כי זה מתאגר להזיע ולגלף במשך שעה מאשר סתם לעלות על מלגזה נוח ולעשות את זה בנוחות מקסימלית.
לפני 3 שנים
אשת לפידות n​(שולטת) - כן קבלתי הבהרה ממנה תודה.
לפני 3 שנים
dror30 - מאוד מזדהה מעדיף להיות איפה שכיף ונח לי, ולא מעניין אותי מוטיבציה לנצח/לגבור/לכבוש.
לפני 3 שנים
מענג דומיננטית - ריגוש זה כלי שמניע אותנו קדימה.
ריגוש לצורך ריגוש, הוא בזבוז זמן.
כשאנו קובעים מטרה, ריגוש הינו אחד הכלים, לדחוף אותנו אליה.
לכן, להצליח עם אלו שמקשים עלינו, רק כדי להוכיח לעצמנו, מבלי לבדוק מה יצא, זה בזבוז זמן.
מצד שני, זה נהדר לחפש ריגוש בשביל ליצור כח דחף, שיביא אותנו למטרה.
לפני 3 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י