בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

פסיכו-אנאלי-זה

דעות, חוויות, סיפורים ומחשבות על נפש האדם, בעולם השליטה ומחוצה לו.
לפני 3 שנים. שבת, 1 באוקטובר 2016, בשעה 09:10

היום הזמנתי סושי לקראת השעה חצות והשליח איחר.
אני לא אדם שנוהג להתעצבן, דרוש רוע או חוסר צדק ממשי על מנת לגרום לי לצאת מאיזון. ולכן, במקום לבזבז זמן בכעס מיותר, החלטתי להשקיע את זמן המתנתי ליד הדלת במשהו נעים יותר- בלפנטז.

אני דמיינתי בראשי איך השליח רץ בסערת רגשות ומתח אל דלת ביתי,
איך הוא מכווץ את אגרופו בהססנות על מנת לדפוק עליה, חושש מה תהיה תגובתי.
האם אכעס? האם אגיב אליו בתוקפנות? האם אתלונן אליו ואגרום לפיטוריו?
פתחתי את הדלת וראיתי מולי בחור ביישן וחמוד, כמו שאני אוהבת.
אני רואה כמה הוא מתוח, כמה הוא מצפה לרע מכל. אך הרע הזה לא יגיע, לא כשהוא איתי.
"אתה מצפה שאגיב בכעס?" אני שואלת.
"אה...כן?" הוא מתחיל לענות לי בגמגום הססני "ככה מגיבים בדרך-כלל".
"אני לא כמו כולם" אני עונה עם חיוך והוא מחייך בחזרה באופן מבוייש. מה שמצפה לו בהמשך הערב באמת יהיה משהו שהוא לא חווה מעולם.
"אני רואה שאתה צריך קצת להירגע, כנס פנימה. גם ככה חצות עכשיו והמשמרת שלך הסתיימה" אני אומרת לו.
"זה... בסדר?" הוא ממשיך להסס.
"אחרת הייתי מציעה את זה?" אני אומרת בעודי מושכת אותו בעדינות לתוך הדירה וסוגרת את הדלת מאחוריו.
"אז, אתה רעב?" אני שואלת
"מאוד" הוא עונה לראשונה ללא שום היסוס
"אז מזל שהזמנתי אוכל" אמרתי וגרמתי לשנינו לפרוץ בצחוק ששובר את הקרח.
"תערוך את השולחן" אני מורה לו והוא עושה כך מיד, חמוד שכזה, אני רואה שהוא מאוד מנסה לפצות אותי.
הוא מוציא מן השקית את כל אריזות הטייק-אווי ומניח אותן על השולחן, לפתע אחת נשתמטת מידיו, הוא ממהר להתכופף על מנת להרימה.
בעודו מתכופף אני רואה איך ישבנו בולט מבעד לג'ינס הצמוד שלו, ישבן כשזה שבא לי פשוט לחפון. התנוחה שבה הוא נמצא והמראה שהיא מביאה עימה מזכירה לי למה הכנסתי אותו לדירה- בדיוק בשביל לחנך את הישבן הסורר הזה שקורץ לי עכשיו.
הוא מסתובב אליי ואני מהר מציעה שנתיישב לאכול לפני שהוא יגלה על תוכניותיי לגביו.
אנחנו מתחילים לאכול ומדברים לנו שיחת חולין:
"אז, מה את עושה בחיים?" הוא שואל
"אני סטודנטית לפסיכולוגיה" אני עונה לו וזוכה לתשובה המתחכמת והנדושה: "אז זה בטח אומר שאת יכולה לקרוא לי את המחשבות".
במקום להתייאש מחוסר המקוריות אני מחליטה להשתמש במשפט הזה על מנת לגרום לכוון את השיחה לכיוון שאותו רציתי.
"כן, ומה שאני קוראת מהתבוננות בך זה שאתה מרגיש מאוד מתוח, מבולבל ובעיקר חושש מעונש, צדקתי?"
"כן" הוא משיב "אבל חושש מעונש? מי יביא לי עונש? זה לילדים קטנים ואני לא ילד קטן".
"אז האיחור שלך היה מעשה של ילד גדול?" אני אומרת לו ומתחילה ללטף את פניו וראשו כמו של ילדון קטן, באופן חמוד אך מאוד מקטין.
אני רואה שהוא נהנה מכך ואני מציינת זאת בכל רם "אז אני רואה שאתה דווקא אוהב להיות ילד קטן..."
"כן" הוא מסמיק בעודי מלטפת את לחייו ואת הסומק הטבעי המקשט אותן עתה.
אני קמה מן הכיסא ומורה לו לבוא אחרי, אני מובילה אותו לספה בצידו השני של החדר ומתיישבת עלייה בעודו נשאר עומד.
"איזה עונש מקבל ילד שמתנהג לא יפה?" אני שואלת אותו באופן רטורי. הברכיים שלי, עטופות בג'ינס הכחול שלי, נמצאות בתנוחה שמאוד מזמינה לרכון מעליהן. הוא יודע טוב מאוד את התשובה אך הוא מתבייש להגיד אותה בקול רם.
"אהמ..." הוא מתחיל לגמגם.
"תן לי לעזור לך" אני אומרת בעודי מתחילה לפתוח את הכפתורים והרוכסן במכנסי הג'ינס שלו, אני מסתכלת עליו ורואה שהוא בסדר עם כך ולכן אני מפשילה אותם ממנו עד סופם. הוא נשאר בתחתונים לבנים צמודים, הוא מתחיל להרגיש במבוכה גדולה אף יותר.
"תוריד אותם" אני מורה לו בנוגע לתחתוניו והוא עושה זאת בעדינות ובחשש.



את איבריו האינטימיים הוא מנסה לכסות עם קצוות חולצתו ביישבנות רבה.
"ועכשיו גם את החולצה" אני מורה לו על מנת שישאר חשוף בפניי לגמרי. על אף המבוכה הוא מוריד את החולצה ונשאר ערום בפני לגמרי, כה חשוף ופגיע.
אך לא מתחרט על כך אפילו לא לשבריר שנייה.


אני שולחת יד לישבנו, מתחילה לחפון ולמשש, את היד השנייה אני מעבירה במקביל על חזהו ומרגישה את הדופק שלו עולה.
"אז, איזה עונש מקבל ילד שמתנהג לא יפה?" אני שואלת אותו בשנית.
"מ...מ... מכות בטוסיק" הוא עונה בגמגום ביישני ובקול ילדי תמים. בעודו עונה לי אני מרגישה איך הדופק שלו מוסיף לעלות.
אני מרכינה אותו מעל ברכיי, מוסיפה ללטף את הישבן. כה רך ולבן, אך ממש לא לאורך זמן.
לפתע בבת אחת הוא חוטף ממני ספאנק חזק ופולט אנחת כאב.
"אתה בסדר?"
"כן" הוא עונה כאישור לכך שאמשיך וזוכה לספאנק יותר חזק.
"מרגע זה והילך לכל מה שתגיד אתה צריך להוסיף 'גברתי', מובן לך?" אני מסיימת ההסבר ונותנת ספאנק חזק אף יותר.
"כן, גברתי" הוא עונה תוך כדי גניחה מכאב, משתדל לרצות.
לאחר דקות ארוכות של ספאנקינג שבהן ידי הימנית עיטרה את ישבנו בגוון ורדרד וגרונו פלט אנחות רבות, אני מפסיקה ומכריזה בפניו "עכשיו נצטרך להתחיל מההתחלה..."
"למה, גברתי?" הוא שואל. ניכר שהספאנקינג עשה את שלו וגרם לו להפנים טוב מאוד איך לפנות אליי.
"מספר סיבות" אני מסבירה לו "קודם כל, התעייפה לי היד" אמרתי והורדתי אותו מברכיי אל הרצפה, מציבה אותו כך שיעמוד על ארבע.
אני מושיטה לו את היד שהכאיבה לישבנו באופן מענג והוא מתחיל לנשק אותה בהתרגשות ותאווה. ושלא יחשוב שפספסתי את הזקפה היפה שנוצרה לו כתוצאה מהחוייה הזו.
"שנית" אני ממשיכה לדבר לאחר מספר דקות הפסקה "אני אוהבת שמודים לי על כל פעם שהקדשתי מזמני להנחית חבטה מחכנת על ישבן חשוף" הוא מסתכל עליי מלמטה בעיניים גדולות ומעריצות "ושלישית, אתה לא נענשת בתנוחה שמעבירה מסר ברור".
"למה את מתכוונת, גברתי?"
"תזחל לסוף המסדרון, כשתפנה לצד השמאלי תהיה בחדר מולך מגירה, במגירה הזו ישנה מברשת אמבט. תביא אותה לכאן ואסביר לך".
הוא זוחל עם הישבן למעלה, חושף ללא בושה את החור השוכן במרכזו. זה מגרה אותי וגורם לי להרהר בראשי האם הוא יחליט להעניק לי את בתוליו הלילה? האם אני אזכה לחדור פנימה בעת שארגיש את ישבנו הבוער מתחכך אל נגד האגן שלי? 
הוא חוזר מהר עם המברשת בפיו, קוטע את רצף מחשבותיי. הוא יכל לזחול עם המברשת באחת מידיו אך הוא רצה לעלות חיוך על פניי וניסה להראות שהוא משתדל להתמסר. הוא בהחלט הצליח ביעד שהציב לעצמו וחייכת והגבתי למחווה בנשיקה על שפתיו.
"קום וקח שני כיסאות, תציב אותם זה מול זה ותדאג שיהיה רווח ביניהם" הוא מקבל פקודה ומבצע זאת מיד.
"הסיבה לכך" אני מתחילה להסביר "היא כי מסר טוב עובר לא רק במובן הפיזי אלא גם ברגשי, לא מספיק שהתחת שלך יספוג, גם הנפש צריכה לספוג עונש על מנת שהמסר יעבור. העונש שלך כרגע הוא השפלה. בבקשה תעמוד עם הפנים לכיוון הכיסאות, תניח כל ברך על כל כיסא ותפשק את עצמך".
הוא עושה כך אך הוא מאוד מתבייש להיפתח, הוא מכווץ ולא מפוסק היטב כמו שדרשתי.
אני ניגשת אליו על מנת לברר למה. אני מלטפת אותו ואומרת לו שהוא ילד טוב ושואלת אם הוא מעוניין בהורדת הילוך.
למשמע דבריי, הוא מבין שאני לא רוצה להזיק לו אלא שנהנה ביחד. ומהרגע שהוא מרגיש כי שבכוונתי לשמור עליו בהתליך, השרירים שלו נרפים והוא מאפשר לעצמו להיפתח, להיחשף בפניי באופן הכי אינטימי שיש. אני רואה איך רגליו מפוסקות היטב, איך ברווח הנוצר בין שתי רגליו נתלים אשכיו, וכמובן איך החור הצר והיפה נגלה ונפער מעט.
"מכיוון שאתה משתדל להיות ילד טוב אני אתן לך לעזור לי להחליט כמה חבטות מגיע לך לקבל" אני מודיעה לו בעודי מתחילה להעביר קלות את צידה השטוח של מברשת האמבט על פלחי ישבנו.
"30 גברתי" הוא עונה בביטחון, לראשונה במהלך הסשן.
"30 לכל צד" אני מקשה עליו "ורגע... אתה איחרת היום! גם על זה מגיע לך משהו. תזכיר לי בכמה דקות איחרת בדיוק?"
"רבע שעה, גברתי"
"רבע שעה אלו 15 דקות, 15 נוספות לכל צד. 45 יחטוף כל צד ובסה"כ אתה זוכה ל 90, ברכותיי".
אני שומעת איך הוא נאנח במתח
"אתה תספוג הכל כמו ילד טוב?" אני לוחשת לאוזנו והוא עונה לי בלחישה שהוא לא באמת מפחד אלא מאוד נהנה ואפילו ישמח אם אחרוג מהמספר.
מי היה מאמין שבבחור הביישן הזה מסתתר חובב ספאנקים שרק השתוקק לצאת החוצה. אני כל כך שמחה שהוא מפיק מכך הנאה בדיוק כמוני.
אני מתחילה להעניש והוא מתחיל לגנוח.
"אתה לא חושב ששכחת משהו?"
"כן, גברתי, סליחה" הוא עונה ומתקן עצמו מהר "אחת, גברתי. תודה על כך שאת מחנכת אותי".
"הרווחת 5 חבטות נוספות" אני מודיעה והוא מחייך אליי.
הוא משתדל להודות ולספור היטב, משתדל להישאר במקומו, משתדל לעשות את המקסימום על אף שהגוף שלו נדחק קדימה בכל חבטה.
אני רואה איך אשכיו מתנדנדים באופן משפיל עם כל חבטה כזו ואיך החור שלו מתכווץ עם שאר השרירים באזור ואני מאושרת להביט במראה הזה.


אני רואה איך הישבן שלו מחליף צבעים, מהורדרד החביב לאדום בוהק.
כל האזור הזה אדום מלבד החריץ שנשאר לבן. דבר שמבליט מאוד את האזור עליו אני רוצה לשים את היד, תרתי משמע.
כשאר סיימנו עם 95 החבטות, הודעתי בפניו שכעת הוא ניצב בפני עונש נוסף. עונש שידרוש ממנו למתוח את גבולתיו קצת יותר.
"ילדים רעים צריכים להיות בפינה ולחשוב על המעשים שלהם. במקרה שלך יהיה לכך טוויסט. תקח את אחד הכיסאות לפינה, תתיישב עליו ותרים את הרגליים כלפי מעלה" הוא עושה זאת ואני אוזקת אותו לכיסא.


דבר שדורש ממנו למתוח את הגבולות הוא להסתכל לי בעיניים, לראשונה באופן רציף בסשן ובכך להפנים את הנעשה.
הוא עושה זאת בהשתדלות רבה ואני בנתיים נהנת מהנוף. והחור הזה ששוכן לו שם? החור הזה קורץ לי כל כך. מתכווץ ונפתח לו באופן לא רצוני, כמזמין אותי פנימה. במיוחד כאשר הוא בתנוחה הזו, אני מרגישה שאני לא יכולה להתאפק עוד.
אני ניגשת אליו בתום 10 דקות, ממשיכה להביט בעיניו היפות, מרגיעה אותו, מנשקת ומלטפת אותו ולוחשת לאוזנו שאני פשוט גאה בו.
"אז מה למדת היום?" שאלתי על מנת לסכם את החוויה שעברנו ביחד. "להתמסר" הוא ענה. אני צפיתי לשמוע משהו כמו "לא לאחר" אבל להתמסר זאת מילה כל כך בעלת משמעות, ולשמוע אותה ממישהו זאת זכות מאוד גדולה שממלאת אותי בגאווה ובאושר.
אני מוסיפה ללטף אותו ובעת אחד הליטופים היד שלי עוברת בטעות באזור חריץ ולאחר הפסקה קלה הוא מתחנן "בבקשה עוד, אני רוצה להתמסר גם לזה!" הוא אומר לי תוך כדי גניחות קלות וממלא אותי באושר נוסף.
אני מוסיפה ללטף את האזור, כשאני נוגעת במרכזו הוא מתחיל לגנוח ביותר כבדות.
אני משחררת אותו מן הכיסא, אך האזיקים עוד נשארים על ידיו ורגליו. אני לוקחת אותו אל עבר הספה ומתחילה להחדיר לו אצבעות בעת שאנחנו מתנשקים, הוא גונח כל כך והזין שלו נוטף בטירוף. כל גופו נרגש כאילו השתוקק להיחדר זמן רב וכעת חלומו התגשם.
האצבעות שלי נכנסות פנימה בקלות כמו מרגרינה ואני אפילו שכחתי לשים חומר סיכה.
הוא מוסיף לגנוח עם כל אצבע שנוספת, אני רואה כמה החור שלו רעב לבלוע לתוכו משהו עבה שימלא אותו עד תום וישביע אותו. אני לובשת את הסטרפאון, משמנת אותו היטב ונכנסת בבת אחת. אני לא יודעת איך זה נכנס בקלות ללא השקעת מיוחדת במשחק מקדים, אבל כנראה שהתשוקה שבוערת בנו חזקה והרצון לחדירה היה קיים בשנינו זמן רב מכפי שנראה לי, כאילו המשחק התחיל מזמן ובכלל לא שמנו לב.
את בתוליו הוא מעניק לי בתשוקה מטורפת, בהתמסרות טוטאלית והרבה אהבה. אפילו את האזיקים שכחנו להוריד מרוב להט. אני בהחלט זכיתי הלילה להרגיש את להט ישבנו לנגד האגן שלי ואף יותר משמעותי מכך- זכיתי להרגיש את להט ליבו. אנו מתמזגים לנו זו בתוך זה, עטופים בגלי קול של גניחות עונג ושמחה.

עקר הבית​(נשלט) - עונג צרוף, את כותבת מקסים, תודה
לפני 3 שנים
עציץ​(מתחלף){משוייך} - את יודעת מה כובש אותי בפוסטים שלך?
העדינות אקסטרים שלך.
גם כשאת "משפילה" (אני אגב תופס את זה כמעצימה) את הגוף, ובטח כשאת "משפילה" את הנפש.
לפני 3 שנים
bondman​(נשלט){FLR} - ממש אהבתי, ריגש ברמות...
נראה לי אני צריך להיות שליח.....
לפני 3 שנים
גבר גבר עדין​(שולט) -
מקווה שזה קרה במציאות
לפני 3 שנים
פאקינג ד״ר מזארקי - את פשוט מדוייקת. חדה ומדוייקת, ללא פשרות, ללא צעקות, בהתנהלות מעוררת השתאות.
לפני 3 שנים
יניבוש - גם לי יש תחת
לפני 3 שנים
tomerw - כתיבה מרתקת:)
לפני 3 שנים
Newass​(נשלט) - וואו, את פשוט כותבת מדהים.
לפני 3 שנים
אישה מבפנים​(נשלטת){רונית} - אני מאחרת חרונית אבל אף פעם לא זכיתי לתגובה כזו :(
לפני שנתיים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י