אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

Alatar

בין השורות
לפני 7 שנים. 27 באוקטובר 2016 בשעה 9:26

תנקי את הראש מהמחשבות האלה, חמודה. באמת אין בהן צורך. אם אמרתי לך לעשות משהו, את לא צריכה לחשוב מה הסיבה, או מה איזה אדם תיאורטי יחשוב אם הוא ישמע על זה. אם שמתי אותך בתנוחה מסוימת ואמרתי לך לא לזוז, את לא צריכה להעסיק את הראש שלך בכמה חשופה את, או במה זה כביכול אומר עליך. אם כיסיתי לך את העיניים, אין באמת שום צורך לשאול "איפה אתה?" או "מה אתה עושה?". אם קשרתי לך את הידיים, או כל חלק אחר, זה לא עוזר להטריח את עצמך עם המחשבה של עד כמה את פגיעה. אם השארתי את הפנים שלך מלוכלכות בזיעה, בריר וברוק, זה באמת לא נחוץ לחשוב על איך את נראית או להתעסק באיך הדביקות הזו מרגישה. אם את לא מצליחה לספוג את הכאב ומבקשת די, ואני מפסיק, זה באמת מיותר להשאר עם התחושה כאילו אכזבת אותי או מה אני חושב, או למה את לא מסוגלת כרגע ליותר.

 

באמת, אני מבטיח לך, חמודה, כל המחשבות האלה מאטות אותך, מבזבזות לך מקום בראש.

 

ואת יודעת שאני נהנה לדבר איתך, ואת יודעת מה אני חושב על הראש שלך – כמה הוא מצחיק ומופרע ומתאים לי בדיוק, ואת יודעת איך אני אוהב את זרם המחשבות שלך, ואת צורת החשיבה שלך. אבל יש זמנים, יפה שלי, שאת צריכה ללמוד לסגור את הזרם, להתנקות, ולהשאר עם מחשבה בודדת אחת. מחשבה, שלמרות שהיא מורכבת משלוש מילים, ושלוש מילים בלבד, נושאת איתה משמעות שאפשר לכתוב עליה ספרים. מחשבה שעד כמה שהיא יכולה להשמע פשוטה ובנאלית, כשמקבלים אותה באמת, והיא שלמה וברורה בראש ובלב, היא עונה על רוב השאלות:

 

"הוא מחליט בשבילי".

 

וכשהמחשבה הזו מצליחה להטביע את כל שאר הקולות בראש, מגיעה איתה הבנה, כזו שמביאה סדר, הגיון, יציבות והשלמה:

 

"אני לא בשליטה".

 

ועם שני הדברים האלה את יכולה להרשות לעצמך ללכת לאיבוד. את יכולה לאפשר לעצמך להרגיש באמת בטוחה ולהשתחרר מכל אותן הסחות הדעת. את יכולה לחיות את הרגע, ולא להתעסק בשאלות היפותטיות. ואת כל שאר ההחלטות, את כל שאר המחשבות ממקודם, של איך ואיפה, של מתי ובאיזו צורה, של כמה, ובעיקר של למה - תשאירי לי. זו האחריות שלי. בשביל זה אני כאן.

 

ואני יודע שזה לא קל, חמודה שלי, אולי גם בגלל שבאותו הזמן הגוף והראש שלך יכולים להיות עסוקים בתחושות אחרות כמו כאב, התרגשות, השפלה, שחרור והנאה, שמתערבבים לפעמים ומקשים לדעת מה בא קודם, ומה גרם לְמָה. וזה נדמה כאילו אי אפשר להרגיש דבר אחד מבלי לחשוב על הדבר השני, אבל זה אפשרי, קטנה שלי, תאמיני לי. זה רק עוד צעד בדרך, צריך רק לרצות ולהמשיך לנסות, וזה יגיע בסוף. ואת יודעת שאני אהיה שם כדי לעזור.

זאתי - כייף לה...
ולך (:
לפני 7 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י