קורה לי משהו. חייב לשתף.
כולנו מכירים את הסיסמאות על העבד הטוב: שייך רק לאדוני; מוותר לחלוטין על עצמי לטובת אדוני; כל מה שחשוב לי הוא לגרום לאדוני עונג; וכאלה...
האמנם?
האמנם אנחנו מוותרים לחלוטין על שליטה? האם אנחנו לא מכוונים מלמטה מה מותר ומה אסור? האם אנחנו מוכנים באמת לתת לאדון שלנו לעצב אותנו מחדש? האם למושג "אין גבולות" יש משמעות?
מה קורה אם האדון חושב באמת שמה שטוב לך זה להיות אמיתי, עד הסוף? להיחשף בפני אישתך, בפני חבריך, ילדיך, לוותר אולי על מעמדך המקצועי (שלי אקדמי), פשוט להיות עד הסוף אתה - עבד כנוע?
יש בכלל מצבים כאלה?
מה ישאר ממך? כלי שרת לסיפוק צרכיו המיניים?
האם באמת תעזור לו לשכב עם אישתך?
אני בקשר עם שולט מזה כשנתיים והקשר הזה מוביל אותי למקומות שלעולם לא הייתי מאמין שאהיה בהם. אלה מקומות בהם הריגוש איננו נתפש בכלים אנושיים מקובלים. אני מבצע לפקודותיו משימות שלעולם לא האמנתי שאוכל, שחלקן הביאו לחידוש הקשר המיני שלי עם אשתי לה אני נשוי מזה למעלה מ-40 שנה...
הבוקר קמתי בבוקר ותפשתי את עצמי חושב - איך אני יכול לרגש אותו יותר? איך אני יכול להוכיח לו שאני מה שהוא חושב שאני יכול להיות?
