ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

The song of ice and fire

לפני 7 שנים. 4 בנובמבר 2016 בשעה 20:27

רמת הגולן.

שבוע הבדל.

עם בגדי טיולים, על הגב תיק ובו בגדים חמים, פק"ל קפה אוכל וכו'...

הלכנו בין השבילים המסומנים, רוב הזמן מבסוטים, בין שאכטה לשאכטה מצאנו שפע של טבע ושפע של שקט. ישנו באוהל, באמצע שום מקום. קמנו בבוקר לשקט רועם ולנוף עוצר נשימה. 

פוייקה, מדורה, בישולים על גזיות.. טיול מדהים באדמת הצפון.

שבוע אחרי...

הפעם עם מדים. על הגב רובה, תחמושת ושאר ירקות. בלילה עומד מזויין על איזה גבעה.

החבר'ה השתנו אך עדיין החיוך נשאר על הפנים, הקפה מעט שונה. האוכל השתנה קלות. ובמקום מדורה, יש חרמונית.

 

אותה מחשבה.

כמה דם נשפך על האדמה הזאת???

גם בטיול הראשון וגם בשני התלבטתי,

התלבטתי מה גורם לי להרגשה טובה יותר?

לטייל עם מקל ותרמיל? ללכת ולטייל על האדמה הרוויות דם, יזע, דמעות וסיפורים הזאת. להסתכל קדימה, להביט ולנשום עמוק. להתנתק לשקט הממכר.

לעומת זאת, ההרגשה השנייה, זאת שמעבירה צמרמורת. לעמוד באותם המקומות, עם אותו הנוף,  חמוש בנשק, נסיעת לילה ברכב ממוגן, יחי ההבדל.

 

כל כך שונה, כל כך אחרת.

עדיין לא החלטתי מה עדיף… מה אני יותר אוהב, לאיזה צד אני יותר מתחבר.

הרי בשניהם אני נהנה.

 

הנוף אותו נוף.

אבל במדים,

לא בטוח שהוא אותו מדהים.

 

 

 

המשך ערב מהנה.


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י