צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

פסיכו-אנאלי-זה

דעות, חוויות, סיפורים ומחשבות על נפש האדם, בעולם השליטה ומחוצה לו.
לפני 3 שנים. שלישי, 8 בנובמבר 2016, בשעה 20:51

יש איזו סדרת ריאלטי מעניינת, היא התחילה בבריטניה וישראלים כמובן מהירו להעתיק את הקונספט.
כאן זה לא ממש תפס ולכן זה ירד מן המסך מאוד מהר וסביר להניח שמעטים אלו יזכרו ששודרה בכלל.
אני אישית זוכרת אותה ואף לטובה, על אף שאני לא חסידה של תוכניות ריאלטי.
אני זוכרת איך בשנת 2012 בזמן ערב משפחתי בביתה של דודותי, ראיתי במקרה את "מי יפיל את המאסטר" על המסך בסלון ומאוד הסתקרנתי.
מדובר סדרת ריאלטי שבה מארחים קוסם מאוד מקצועי עם ניסיון ומעניקים לו מעמד של שופט, וקוסמים חובבים שהתקבצו מכל רחבי המדינה אמורים לנסות "להפיל אותו", כלומר, להראות לו קסם שהוא לא יכול לפענח איך הוא מתרחש ומי שמצליח בכך הוא המנצח.
מאוד ריתק אותי לראות את המתרחש על המסך, מאוד אהבתי לראות איך הקוסמים החובבים מנסים בכל כוחם להרשים את "המסאטר" בטריקים שעמלו עליהם שבועות ואף חודשים מראש.

שם הסדרה המקורית הוא Fool us, בתרגום ישיר: תרמה אותנו. וזה היה בדיוק מה שהשתדלו המשתתפים בו לעשות.
בתוכנית המקורית היו שני קוסמים בעלי ניסיון, ששימשו כשופטים. פן וטלר שמם.
ערוץ 2 ניסה להביא אותם לתוכנית הישראלית כשקנה את זכויות היוצרים, אך זה לא הסתדר והם אירחו לבסוף קוסם אחר בשם מקס מייבן.
ככה או ככה, "המסאטרים" האלו דיברו באנגלית, אך מלבד שפת האם המשותפת הם גם חלקו את אותו אופן התבטאות: אחרי התבוננות מאוד קרה ואובייקטיבית במתרחש, אמירת כמה משפטי סיכום כללים, יצא מפיהם משפט המפתח של התוכנית שהופנה כלפי אלו שניסו בכל כוחם לרמות אותם:
Was i fooled?
אחריו מגיע רגע של שקט מותח או הפסקת פרסומות שיכולה להטריף את הדעת ורק לאחר שנבנה המתח הם הועילו בטובת לענות.
במידה וענו על השאלה הרטורית ב "Yes" ופורצת התלהבות גדולה באולפן.
במידה וענו ב "No" הוא היה מלווה בהסבר מדוע הם מכירים את הטריק. כמובן שמבלי להיכנס לפרטים בשביל לא להשפיל ולא לחשוף את סודותיו של המשתתף, אבל האכזבה תמיד הייתה ניכרת על פניו של הקוסם החובב שהיה רגיל להפיל מלא אנשים על בסיס יומי.
עבור הצופה הפשוט שבאולפן או בבית מה שהתחולל מול עיניו היה קסום בהחלט. אבל מקס או פן וטלר, כבר מכירים את כל הטכניקות היטב כך שלהוליך אותם שולל זאת לא משימה קלה ויש אפילו שיגידו מיותרת.

אז למה אני מספרת על זה?
אני מוצאת מספר נקודות דמיון בין המתרחש בסדרה הזו לבין כמה אירועים שיצא לי לחוות בחיי.

אני לא אגיד שאני מאסטרית בתחומי, כי זאת תהיה סתם התיימרות ולכל אדם תמיד מה ללמוד ואני יותר מבטוחה שלא כסיתי אפילו רבע ממה שצריך לדעת.
אבל אני מודעת לעצמי ואני יודעת שאני מתעניינת בפסיכולוגיה ובאופן שבו אנשים חושבים מאז גיל 13, אני סטודנטית לתחום ויצא לי לחוות את מערכת בריאות הנפש מבפנים ומבחוץ.
בהתחשב באלו, אני מרשה לעצמי להגיד שעל אף גילי, יש לי ניסיון ואני יודעת להסביר ולנתח מלא דברים שקשורים להתנהגות אנושית.
כשיש לך ידע, אתה מרגיש בטוח כי אתה לא באי- וודאות לגבי מה שנעשה לך. כך שמלא דברים צפויים בעבורי וקשה לזעזע את עולמי בהשאווה לאנשים שלא מכירים את הדברים אותם למדתי.
תקראו לזה התנשאות אבל זאת עובדה ואני לא מתנצלת עליה. אני עבדתי קשה ושילמתי מחיר לא קטן בשביל להיות איפה שאני עומדת היום עם זה ומותר לי לציין את זה ולקבל על זה קרדיט. 

בכל מקרה, אנשים רואים את הגיל שלי, חושבים שיש להם עסק עם בת 21 טיפוסית שאולי היא קצת יותר בוגרת לגילה אז זה ידרוש קצת יותר מאמץ מאשר להפעיל מניפולציה שהם רגילים אליה ו"מפילים" איתה בחורות בדר"כ.
אז במקום להיעלב, אני לוקחת את "האתגר" כשעשוע ואומרת להם בלב "נו, תרמו אותי", בדיוק כפי שמה של הסדרה.
אני יושבת בנוח כמו מקס, כמו פן וכמו טלר ולא מרגישה בשום איום כי אני בטוחה ביכולות שהשקעתי לפתח בעצמי, אני מתבוננת בנעשה ואני כבר יודעת מה הולך לי מול העיניים.
אני לא מתרגשת על אף ההצגה המושקעת, ובראש שלי אני יכולה לשאול את עצמי "Was i fooled?" וגם להסביר בפירוט למה עבורי זה אחד הטריקים הישנים בספר.
יש פעמים שאני כן מופתעת מנסיון התחכום שאני רואה, אבל זה לא מספיק בשביל "להפיל" אותי אז יסתכם בכך שאני אתן להם בראשי איזה ציון על היצרתיות, כפרס ניחומים.
אבל החיים הם לא תוכנית טלוזיה ואני לא כאן בשביל להשקיע זמן בפרובוקציות בשביל למשוך "רייטינג". אני לא זורמת עם המשחקים האלו בשביל שיהיה "שואו". אני פשוט קמה הולכת, כי בלי קהל אין הצגה וחבל לי לבזבז עצבים על אנשים שרוצים לעשות לי רע.
כמעט מיד הפרצוף האמיתי ונטול הביטחון שלהם נחשף, אני רואה איך הם יוצאים מגדרם וכמובן מנסים להאשים אותי במקום לקחת אחריות על הסיטואציה שהם עצמם יצרו. בקיצור, הדבר היחיד שהם הצליחו להפיל אותי ממנו היה מהכיסא מרוב צחוק.
היש יותר נמוך מלהטיל עלבונות/איומים/קללות על מישהו בתקווה שזה יגרום לו להתערער? זה יותר עלוב מלנסות להטיל "קסמים" ולחשוב שאתם אומני אשליות ושכולם מסביבכם סתומים ויפלו לכם בפח!

אז אני אגיד לכם משהו, "קוסמים חובבים", אמני אשליות בשקל- אנשים חזקים אתם לא.
אנשים נופלים בפח שלכם רק כי הם עוד לא יודעים את ההסבר למה שמתרחש, אבל במוקדם או במאוחר הם קולטים שרימתם אותם ובסוף אתם גוזרים על עצמכם בדידות.
מי שצריך להתחבא מאחורי אשליות, הוא לא אדם מתוחכם שמסובב את כולם על האצבע אלא אחד שמפחד להיות עצמו ויצא מגדרו בשביל לשכנע אחרים שיש לו ערך. הוא חי באשלייה של עצמו וגורר אלייה אחרים ומנצח אותם עם הניסיון החולני הזה, אם אפשר לקרוא לזה ניצחון הרי שהפרס שלכם הוא ניתוק מאוד אדם שהאמין בכם.
אין נחות מזה המנצל יתרונו על מישהו חלש ממנו. זה שאתם יודעים "להפיל" בחורות בלי ניסיון, ידע או ביטחון עצמי ביחס אליכם, הופך אתכם להפך המוחלט מהחזקים שנראה לכם שאתם כי הרי אתם מתחילים להשתין במכנסיים כשאנשים כמוני מקבלים מושג כמעט מיד לגבי מה שאתם עושים.

רוצים להיות חזקים? תוותרו על הבולשיט. תשימו את המשחקים בצד ותהיו מי שאתם באמת עם כל הקשיים שאתם מנסים להדחיק פנימה במקום להתמודד איתם.
תחליפו את המיפולציות הזולות בכישורי תקשורת בריאה וכנה יותר. תשתמשו בידע שיש לכם בשביל לעשות איתו טוב. כי בתכלס, לדעת לקרוא אנשים ככה יכול להתפתח למקום מאוד חיובי אם תשנו כיוון.
להבדיל ממה שאתם חושבים, בן אדם נמדד ברגע שיש לו כוח בידיים והוא לא בוחר בדרך הקלה של להרוס איתו הכל מבלי לחשוב פעמיים אלא בלשלוט בעצמו ולהשקיע אותו בסבלנות במשהו שיצמח ממנו טוב.
ואם לא, אל תתפלאו שיום אחד יבוא מסאטר שיפיל אתכם כל כך חזק עד שתלמדו בדרך הקשה.

טלי35​(שולטת) - אהבתי מה שכתבת...
לשים את המשחקים בצד ולהיות אנחנו האמיתיים זו משימה מטורפת.
בציפורניים ובשיניים
לפני 3 שנים
Davy jones​(אחר) - הבלוג שלך הולך טוב עם תה נענע בהפסקות של העבודה
לפני 3 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י