שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

פסיכו-אנאלי-זה

דעות, חוויות, סיפורים ומחשבות על נפש האדם, בעולם השליטה ומחוצה לו.
לפני שנתיים. שבת, 12 בנובמבר 2016, בשעה 17:27

סיפור שכתבתי במשך כמה ימים על לקיחת בתולים אנאליים של גבר חמוד ביישן ועדין, כמו שאני מאחלת לעצמי (וכבר היו כמה בעבר). סיפור באווירה רומנטית אך דומיננטית כי מבחינתי שליטה לא סותרת הפגנת חיבה והבנה. תוכלו לראות את זה בא לידיי ביטוי בכתוב, המאוד מחרמן. תהנו :)
----
התחלנו לצאת לא מזמן ובזמן הזה הצלחנו להתחבר טוב מאוד. יכולנו לבלות זה במחיצת זאת במשך שעות ולא לשים איך הזמן עובר. אנחנו מסוגלים לשבת ולצחוק ביחד עד אור הבוקר משטויות, לשחק בפלייסטיישן עד השעות הקטנות של הלילה וכמובן שלהתכרבל ולדון בכל מיני נושאים נפשיים וחברתיים מעניינים מבלי לקחת בחשבון שלמחרת מצפה לנו יום של עמוס של עבודה או לימודים.
אנחנו גלויים אחד מול השנייה, יכולים לדבר על הכל. מאוד כיף לנו ובכל פגישה הזמן טס כאילו אינו קיים כלל ואלו הסיבות שהמשכתי להיפגש איתך על אף שמשהו היה חסר.

אתה ואני יודעים טוב מאוד לאיזה מטרה הכרנו, איזו זוגיות עומדת להתפתח לנו. אתה יודע שבקשר הזה אתה הופך להיות האישה שלי, האהובה ביותר, עם מראה גברי ביותר, אבל עדיין. אם נסתכל על כל כך על פי הסטריאוטיפיים המגדריים, אם אתה עדין, רגיש, ביישן, מובל ובייחוד- נחדר, ישנם קווי דמיון לעניין. ואני? אני אוהבת את זה וזאת הסיבה שבחרתי בך.
אז ככה החלטנו להגדיר את זה כך וזה עושה לנו טוב בלב לדעת שאנחנו דיי שוברים פה איזה חוקים חברתיים והולכים עם הלב שלנו.
הכל טוב ויפה, אבל תופעת הלוואי שנוצרה היא שלקחת איתך על הדרך את הסטריאוטיפ הנשי לגבי הסקס הראשון, או שזה באמת חלק ממך ופשוט לא רצית "לתת לי".
אהבת מאוד לקבל ספאנקינג טוב, אהבת ללחוש לי באוזן לפתע בקול זנותי כשעשינו איזה משהו נטרלי איך התחת שלך צריך חינוך טוב וקפדני. אהבת להישכב לי על הברכיים ולהרגיש כמו ילד קטן שזקוק ליד אוהבת אך קשוחה שהעניקה לך כל ספאנק שספגת. אהבת להודות  בקול נאנח על אחד כזה שעיטר את ישבנך בגווני אדום.

אבל אם ביקשתי שתפתח קצת רגליים על מנת "להשתעשע" איתך קצת יותר ביקשת שלא. התביישת.
כיבדתי את זה והמשכנו בכיף הרגיל שאנחנו עושים עד שהייתי שולחת אותך לפינה.
תמיד הסתכלתי על התחת הזה ממקומי על הספה ולא יכולתי שלא לפנטז על לפסק אותו, פנטזתי על היום שבו תסמוך עליי מספיק ולא רק "תתן לי" לעשות זאת אלא ממש תרצה שאני אפתח לך את הרגליים בכל הזדמנות שתינתן- בין אם בספאנקינג עם רגליים פסוקות לרווחה, לעמוד בפינה בכל מיני תנוחות פתוחות וכמובן איך לא, לחדור אלייך לעומק בכל זווית אפשרית.
אני מתארת את הרגע שבו האצבע שלי תפגש לראשונה עם החור הבתולי והצר שלך, איך היא תעבור עליו במעגלים ותעשה לו טיזינג קטן עד שאתה תהיה זה שישתוקק שהיא תכנס פנימה.
אני מתארת את הפעם הזו, כשאתה מביט לעיניי, עטוף בזרעותיי ורק חוש המישוש מנווט אותי אל הפתח.  אני רוצה שתרגיש ביטחון בי, שתרגיש שאני באמת מעוניינת בך ושאני לא מתכוונת לראות בך רק חור. אני רוצה שאתה תרגיש שאתה חשוב לי, שאני דואגת לך. אני רוצה שהפעם הראשונה שלך תיחקק בזיכרונך כמושלמת ותרצה לשחזר אותה איתי פעם אחר פעם.
אז אני בתפקיד הגבר המחזר פה. דואגת להחמיא לך, לחזק לך את הדימוי גוף, בשביל שתרגיש טוב עם עצמך, שתרגיש מספיק בטוח להיפתח בפניי בכל המובנים. ואני אוהבת את זה, אני אוהבת להיות משמעותית למישהו. אני אוהבת את הביישנות החמודה הזו, להרגיש שאתה עלמת החן הביישנית שלי.
אבל זה לא נראה מגיע באופק, אני כבר מתחילה לחשוב שאולי אתה לא באמת מעוניין ואתה לא אומר לי זאת כי אתה מפחד שאזרוק אותך אם אגלה.

בטרם יצאת מביתך אליי לעוד ערב של ג'ויסטיקים, פרויד וחגורה לתחת, עמדת מול הראי ובחנת את הישבן שעוד נשאר מסומן מליל אמש, הסימנים עליו גרמו לך לחייך ולזכור מי אחראית כאן באמת. נכנסת להתקלח, עצמת עיניים ונתת למים ולמחשבות שלך לזרום כאחד.
התחלת להסתבן ביסודיות, רצית להיות נקי עבורי. העברת ביסודיות את היד המסובנת בין פלחי ישבנך בעודך חושב כמה אני נהנת להשתעשע בו ולא שמת לב שאתה מחכך את האצבע שם כבר כמה דקות, צמרמורת נעימה שעוברת בך מזכירה לך זאת, כמעט והתפתית להחדיר את אחת מאצבעותייך המסובנות פנימה אבל הרגשת שזה לא ראוי שאתה תכנס לשם לפני שאני אזכה לכבוד והחלטת שהיום יהיה היום הגדול. היום תעשה לי הפתעה גדולה ונתן לי את כל גופך.
יצאת מן המקלחת וגילחת היטב את האזור, השארת אותו חלק ורך. אתה רוצה שיהיה לי נוח ונעים ולהעביר את אצבעותיי שם, שאוכל בקלות להסתכל אל האזור האינטימי הזה ולראות אותו חשוף בפני ללא שום שיערה סוררת שתסתיר לי את הנוף.
התחלת להתלבש, הרמת תחתוני החוטיני השחורים, הדקים והצמודים שלך. רכשת זוג כזה רק לפני שבוע לראשונה, מובך ונרגש מול הקופה בעת התשלום.  חכית לרגע המתאים ללבוש אותם והרגע הוא הרגע.
אתה משחיל את רגלייך בין הפתחים המיועדים להן בתחתונים ואט אט מעלה אותן מעלה, מרגיש איך החוט הדק מתמקם אל נגד פי טבעתך החלק. אתה מביט במראה על ישבנך ומתחיל להרגיש כמו האישה הכוסית שאתה רוצה להיות עבורי.
אתה יודע שבעוד כשעה מעכשיו אתה תמצא את עצמך בלעדיהם ואתה נרגש, אך גם מלא בחששות.
מבט אל השעון קוטע את מחשבותייך ודוחק בך להתלבש במהירות על מנת לא לאחר.

אתה מופיע בפתח ביתי כרגיל, שום רמז לכך "שהיום זה הוא היום".
אתה מברך אותי לשלום במפתן הדלת בעוד אתה מרגיש איך החוט הזה מוסיף להתחכך לך בין הפלחים ומחייך לעצמך.
אבל אני קולטת את החיוך הרחב הזה "קרה משהו?" אני שואלת עם חיוך בחזרה.
ואתה משתתק, אתה מתמלא בהתרגשות בשילוב של חשש. אתה כל כך מייחל שאני אקרע ממך את החוטיני ואמלא אותך במשהו ממשי במקום בחוט הקטן הזה שעושה לך שם טיזינג גדול.
אבל החשש שגרם לך "לא לתת" לי שבועות עוד מקנן בך, ומה אם אני לא אוהב את מה שאני אראה? ומה אם ירד לי ממך לאחר מעשה? למדת לסמוך עליי אבל האישה הסטראוטיפית שבך משתלטת לך על החשיבה וחודרת אליה עמוק, בדיוק כמו שאני אעשה לישבנך ברגע שתתן לי.
אתה מתיישב על הספה בעודך אומר "לא, הכל בסדר. אני סתם שמח לראות אותך" מדליק את הפלייסטשיין ומגיש לי שלט.
אנו מתחילים את הערב כרגיל, משחקים לנו, מנשנשים איזה משהו טעים. על פניו אתה נראה רגיל אך כל הזמן הזה בראשך עוברת המחשבה איך כדאי לך לעלות את הנושא.
האם כדאי לי להתחנן לחינוך ואז להישכב על ברכיי ולהראות לי את ההפתעה שאתה לובש?
האם כדאי לך להתגנב לחדר השינה ולקרוא לי בעת אתה תשכב על המיטה בפוזה סקסית?

לפני שהספקת להגיע להחלטה, אני התחלתי להשתעמם ממה שהולך על המסך, כמה כבר אפשר להביס מישהו במורטל קומבט? הגיע הזמן לשחק במשהו כיפי יותר.
"קום" אני אומרת לפתע ואתה יודע שאתה חייב לציית.
אתה קם ונעמד מולי דום, אתה יודע כבר מה ההוראה הבאה הולכת להיות והדופק שלך כבר מתחיל לעלות.
"תוריד את המכנסיים" אתה שומע אותי מורה לך ומגשש עם אצבעותייך אל הרוכסן של מכנסי הג'ינס הצמודים שלך, שאתה יודע שאני כל כך אוהבת לראות אותך בהם כי הן עושות לך צורה יפה לתחת.
כל מה שעובר בראשך זה איך אני אגיב למה שאני אראה בעוד שניות ספורות? ומה אם זה היה רעיון רע?
המכנסיים לאט לאט יורדים, גולשים במורד רגלייך ונשמטים אל הרצפה, מותירים אותך חשוף ומובך.
"טוב, וואו... לזה אני לא צפיתי" אני אומרת בפליאה.
"זה...זה... בסדר?" שאלת בתגובה בקול נבוך ונרגש.
אני קמה ממקומי, מחבקת אותך צמוד אליי, ממקמת את שפתיי ליד אוזנך ולוחשת "זה הרבה יותר מבסדר" בעוד אני מתחילה ללוש את הפלחים המתוחים שלך בין ידיי, מנסה להרפות את השרירים בהם ונהנת מכל רגע.
אני בשלב הזה עוד לא יודעת שזו לא ההפתעה האחרונה שמצפה לי הערב, אני עוד לא יודעת שמחר אני אקום עם אגן תפוס מרוב שאני אטחן אותך חזק ואתה עוד לא יודע שאתה הולך להתחנן שאני לא אפסיק אפילו לרגע למלא לך את החור שימתח מסביב לסטרפאון ויקבל את צורתו.

היד שלי מתחילה לשחק עם החוט של החוטיני, להזיז אותו מצד לצד, בעוד אני מסתכלת לתוך עינייך, מראה לך שאני כאן וזה בסדר, אני מעוניינת בכולך, לא אנטוש אותך.
אני מרגישה איך אתה מתחיל להתקשות אל נגד הבטן שלי, איך קצב הנשימות מתגבר וממלא את החזה שלך ומצמידה אותו אל שלי.
הדופק שלנו מתגבר ביחד באותו קצב, כשאנחנו עומדים, חזה אל חזה, לב אל לב ורק חוש המימוש עושה את שלו.
ללא הודעה מוקדמת אני תופסת בכוח באחד הפלחים ואתה יודע שזה רק עניין של זמן עד שהוא הולך לבעור, הכל הולך לבעור באזור הזה. במיוחד החור הזה שכבר מתחיל להזיע מרוב התרגשות, ממש כמו כוס שמרטיב.
אתה מקבל הוראה להוריד את התחתונים ולקחת אותם ואת המכנסיים שלך ולתלות על אחד הכיסאות בצדו השני של החדר.
בדרכך אל הכיסא אתה מחליט לגרום לי לחייך קצת ובכוונה מפיל את הבגדים, פולט "אופס" בטון חמוד ומפסק מעט את רגלייך, ומתכופף עם הישבן אליי וחושף את האזור הזה שאני מפנטזת עליו כבר כמה שבועות. כה חלק ועדין מהגילוח שהענקת לו לפני מספר שעות, כה מזמין ומתכווץ לו מהתרגשות.
"אתה יודע שהרווחת לעצמך עכשיו תוספת הגונה, נכון?" אני אומרת בחיוך.
"כן, גברתי" אתה בעוד את מניח את הבגדים במקומם.
אתה חוזר ונשכב על ברכיי.
"אמרתי לך להישכב?" אתה נשאל בקול תקיף.
"לא, גברתי" אתה עונה בכניעה ויורד מברכי אל הרצפה ועומד מולי על הברכיים.
"אתה עושה הכל בשביל שישארו לך סימנים היום?" אני שואלת אותך בעוד אני תופסת בעדינות את הסנטר שלך ומלטפת אותו בעדינות ואתה מהנהן בתגובה עם ראשך.
אתה דווקא אוהב שנשארים שם סימנים קלים, אתה אוהב להסתכל במראה בכל הזדמנות ולהיזכר בי ובמה שעשיתי לך באותו ערב. אתה גם אוהב להרגיש את הכאב הקל הזה כשאתה מתיישב למחרת והחיוך שמרוח לך על הפנים כשאתה עושה זאת, איש אינו ידע ממה הוא נובע.
אתה אוהב את זה, להחזיק את הסוד הקטן שלנו מתחת לבגדייך ולקחת אותו איתך לכל מקום.
"גם לי יש משהו חדש שאני לובשת היום" ואני אומרת לך ומצביעה על חגורת העור החדשה שקניתי. חגורה שחורה, חזקה מספיק לחנך כל ישבן סורר שדורש טיפול מסור.
אני מסירה אותה, ומניחה אותך בכפות ידייך כשאתה מחזיק לכבודי כמו מגש. אתה מרגיש עליהן את העור ממנו עשויה החגורה, אתה מרגיש את החומר הכבד ויודע שבעוד דקות הוא יעשה הכירות הפלחים האלו שלא יודעים שובע ולא רוצים להישאר לבנים לעולם.
"עכשיו אתה יכול להישכב על ברכיי" נאמר לך מפי ואתה מבצע.

אתה מניח את החגורה על הספה לידיי, נשכב על ברכיי ומתחיל להרגיש את היד שלי מלטפת אותך ומרגיעה אותך.
אני אוהבת להעביר אותה לא רק על שיבנך, אלא גם על גבך, אני אוהבת לראות שנעים לך. אני אוהבת לראות איך אתה נרגע מהמגע שלי רגע לפני שמתחיל האקשן. לו הייתי יודעת שאתה מוכן לכך, היד שלי הייתה עוברת גם בין רגלייך ומרגיעה חור חלקלק שדורש חינוך מעמיק אף הוא.
הספאנקינג מתחיל, כמו תמיד, ללא אזהרה מוקדמת. תמיד שובר את הרוגע בבת אחת ומכניס לעוררות גדולה.
השקט מתחלף באנחות כאב ועונג, שמלוות את הספירה שלך והתודה שלך על כל חבטה שנוחתת על ישבנך ומותירה אותו עם כאב יותר חד מן הקודמת. לאחר 5 דקות של חימום, הישבן שלך ורדרד ומוכן לשלב הבא, אבל אני תמיד נותנת לך לנוח ולהרגיש שעל אף שאתה סופג ממני עונש, אני לא מתאכזרת אלייך ואכפת לי איך אתה מרגיש.
אני אוהבת ללטף את הישבן הזה, להרגיש את החמימות שלו בכף ידיי ולהגיד לך שאני גאה בך על ההתמסרות.
לפני שהספקתי לקטוע את המנוחה בבת אחת ולהגיד לך להישכב על הספה בשביל לחנוך החגורה החדשה שלי, התחלת לפסק את רגלייך כשאתה מעל ברכיי.
"אני מוכן" אתה מכריז בפניי בעת שרגלייך נפתחות לאט לאט בביישנות.
"לא ככה" אני אומרת ומרימה אותך ממצב שכיבה ומורה לך לשבת לצידי.
"אני רוצה לראות את העיניים היפות שלך כשאני עושה את זה" ואני רואה איך אתה מביט בי בחיוך בתגובה.
אני מביטה בפנייך, תופסת את הלחי הימנית שלך, מלטפת אותה ומתקרבת לאוזנך השמאלית בשביל ללחוש לך כמה יפה אתה בעיניי.
אני משכיבה אותך על הספה, ומתחילה לנשק אותך במורד גופך ששייך לי, מרימה את רגלייך ונותנת לך להניח אותן על כתפיי, מנשקת את הירכיים הפנימיות וגם את הישבן הורדרד הזה שכעת דורש ממני תשומת לב שעוד לא חווה בעבר.

אני מרגיעה את הגוף שלך לקראת הרגע הגדול, אני רוצה שתרגיש איתי בנוח, אני רוצה שאת הפעם הראשונה שלך תזכור כל כך לטובה שלא יהיה יום בהמשך הקשר שלנו שלא תרצה להשתפד עליי ולרכב למחוזות נעימים. שלא יהיה יום שבו לא תלחש לאוזני כמה החור שלך רעב לעוד עד שאצטרך לסתום לך אותו עם פלאג בשביל שתלמד להיות שרמוטה צייתנית שמקבלת זין רק כשאני מחליטה.
אני מסתכלת לעינייך בעוד האצבע שלי מטיילת מעלה ומטה בין פלחייך החלקים, מרגישה עור עדין כמו משי.
אני עולה עם הפנים אל עבר השפתיים שלך ומנשקת אותך, מרגישה את התמסרות של הגוף שלך אלייך ואני נאלצת לקטוע את זה לדקה בשביל לקחת חומר סיכה ואת הסטראפאון שיחכה לך בצד. "חכה דקה" אני אומרת ונעלמת במסדרון שמוביל לחדרי.
אתה נותר על הספה, עם רגליים פסוקות לרווחה שלא תעיז לסגור, עם זין נוטף שלא יהיה בו עוד שימוש וחיוך שנמתח על שפתייך לאור העובדה פעם ראשונה כזו רומנטית, שמתחילה בעדינות, ממש כמו שתמיד פינטזת.
הורדת בנתיים את החולצה, כי אתה רוצה שכל הגוף שלך יהיה שלי ושלא תסתיר ממנו אפילו פיסת עור קטנה. אתה רוצה להעניק לי אותך, את כולך.
אני חוזרת עם מה שדרוש, שמחה לראות שאתה לגמרי חשוף, לגמרי שלי. מראה שיראה מביך בעיניי אחרים אך מדהים בעינינו.
אני נשכבת מעלייך, בדיוק כמו שהייתי לפני שחזרתי, מביטה בעינייך בעוד האצבע שלי, שהפעם משומנת היטב מתחילה לעסות את דפנות פי טבעתך במעגלים עדינים. "כן, כן..." אתה פולט בגניחות קטנות.
האצבע מתחילה לעשות את דרכה פנימה בעוד אתה משתדל להחזיק בגבי, שלהרגיש שאני קרובה ותומכת.
אני מרגישה איך האצבע מפלחת את הפלחים החמימים, איך האצבע מתחילה את דרכה אל תוכך, איך אתה מקבל אותה בלפיתה לא רצונית של השרירים באזור שמתהדקים סביבה.
אני ואתה מתבססים את הידיעה שלנו על החדירה הראשונית הזו רק באמצעות חוש המישוש, כי אנחנו כה צמודים זה לזו כך הדבר היחיד שאנחנו יכולים לראות זה את העיניים זה של זו.
ואתה אוהב את זה, זה גורם לך להרגיש בטוח, להרגיש שאתה לא הולך להיות סתם עוד אחד. אתה יודע שאתה מוסר את גופך למי שתשמור אותו למשך תקופה ארוכה, אולי אפילו נצחית.
אצבע שנייה עושה את דרכה לתוכך, מרחיבה אותך יותר, אתה מקבל את פניה בגניחות שנעשות עמוקות יותר מן הקודמות.
והאצבע השלישי לא מאחרת להצטרף ולארח לשתיים שכבר שם חברה, ואתה מוסיף לגנוח לכבודן בעוד אני מוסיפה להרחיב אותך בעזרת אצבעותיי שלא רק נעות פנימה והחוצה אלא גם נעות לצדדים כשהן בתוכך ומגרות אותך מבפנים.
"עוד, עוד" אתה גונח בקול זנותי, מניע את ישבנך מעלה ומטה בתקווה לספוג את אצבעותיי עד שיכנסו לעומק המקסימלי שלהן.
אני מגבירה את הקצב של ההחדרה שלהן עד שהן ממש מתחילות לדפוק אותך.
וזה פשוט גורם לך לתפל מעונג, ואני מרגישה איך הרגליים שלך מתחילות לרטוט ואני מרחיקה את עצמי מגופך, מביטה בין רגלייך ורואה איך החור שלך נוטף מחומר סיכה, פעור ורעב, בולע את אצבעותיי פנימה אך במקום לשבוע רק גווע יותר למשהו עבה.
"בבקשה, תבעלי אותי, קחי את בתוליי" אתה גונח בקולי קולות.
במקום זאת אתה מקבל ספאנק חזק לישבן "רק אני אקבע מתי", נאמר לך בקול נוקשה.
הסטירה הזו לישבנך הרעידה את האצבעות מבפנים וזה מפיק ממך קולות ותנועות שלא ידעת שאתה יכול להפיק.
עם ידיי הפנויות אני מוסיפה לסטור לישבנך, ושלושת האצבעות שלי מענגות אותך. השילוב הזה בין כאב והנאה כמה מיוחד הוא. כמה מיוחד הוא בייחוד כשאר הוא נעשה בזרועות מי שאתה אוהב.
"אני...אני... רוצה להיות שלך, רק שלך" אתה צועק בין גניחה לגניחה, ממש כמו תפילה הנישאת אל- על.
מסתכל אליי בעיניים שכמהות להתמזג איתי, להרגיש אותי קרוב יותר ועמוק יותר.
אני מוציאה את האצבעות לבסוף, אתה נשאר עם רגליים פתוחות שאתה לא מעיז או רוצה לסגור ואני רואה איך החור הפעור שלך נוטף כמו אצל שרמוטה קטנה ומיוחמת.
הסטראפאון נחגר למותניי, עובר שימון קפדני ומונח על הפתח של החור שהרחבתי לך כהוגן.
אני מתקדמת עם גופי לעברך באיטיות ועם התקרבותי הסטראפ נכנס יותר לעומק. הוא עבה ביחס ל 3 אצבעות שלי, אז קצת קשה לך לקבל אותו. אך אל תדאג, לי יש לי סבלנות, אני ארגיע אותך כמה שצריך, אבל הלילה הולך לקבל את כל ה-20 סנטימטר פנימה. גם אם זה יקח יותר משעה, אתה עדיין תתמלא בהכל.

אני מחזיקה בך, מטלפת אותך כמו שמגיע לילד חמוד וצייתן שכמותך ובתגובה למגע אתה מנסה להתמסר, מנסה להרפות, שולח את ידייך אל עבר הפלחים בשביל לפתוח אותם אפילו יותר לרווחה בציפייה לקבל אותי פנימה, ולאט לאט אני עושה את דרכי פנימה.
אני מתקרבת יותר ויותר אלייך, אתה מרגיש איך החור הצד שלך כבר לא כזה צר אלא מתחיל להתרחב על מנת להתמלא בי. כשננעצתי בפנים עד הסוף, יכולת להרגיש כמה התקרבתי אלייך. הישבן שלך נחמץ אל נגד האגן שלי, הידיים שלי מונחות לצידי ראשך ויוצרות גבול טבעי לאיפה אתה יכול להניח אותו, ושפתיי קרובות לשלך, מרגישות בחיוך שנפרס על פנייך. רגע כזה אינטימי ניתן לחתום רק בנשיקה נעימה, שבמהלכה התחלתי להתנועע בגופך בעדינות ולאט לאט התחלתי להגביר את הקצב. חלל החדר מתמלא בגניחות שלך, בהתחננות שלך לעוד ועוד ועוד, בחריקות של הספה המסכנה שעוד שנייה תקרוס אם נמשיך ככה.
אני יוצאת ממך ועוברת למצב ישיבה על הספה ומזמינה אותך, את הנסיך הקטן והזנותי שלי, להתיישב על כיסא המלכות החדש שלך.
אני עוזרת לך לעלות עליי כשידיי אוחזות בצידי גופך כאילו היית לי לצעצוע, ואני "משחילה" אותך לאורכם של 20 ס"מ עד כשאני מרגישה את הישבן הנוטף שלך נלחץ לברכיי. כאילו הנחתי אותי במקום הטבעי שלך.
אתה מחבק אותי בחוזקה בתגובה, רוצה שאני אשאר צמודה אלייך בכל החוויה הזו. הידיים שלי מלטפות את גבך ויורדות במורדו בשביל לתפוס בישבן הזה, הישבן הזה שאסור להשאיר אותו לבן גם לא תוך כדי חדירה. התחלתי לסטור לו בשביל לדברן אותך לרכב מהר יותר ויותר, אני רוצה לא שתרכב אלא שתדהר! אני רוצה שהחור שלך ישתפשף כל כך בסטראפ עד שתרגיש בכך בכל פעם שתיישב בימים הקרובים ולא תוכל שלא להרטיב מהזכורנות שיעלו בך.
אתה גונח כל כך, חלל החדר שב להתמלא בגניחותייך רק שהפעם בליווי של קולות ספאנקינג שהשילוב ביניהם מוציא מתוכך את התשוקות הנסתרות בך, אתה פשוט מרגיש חופשי. מבחור שפחד לפסק מעט רגליים לאחד שרוכב עליי כאילו אין מחר, כאילו אין עולם בחוץ, כאילו אין זמן ואין חוקים, אין שום דבר- רק שנינו קיימים ומה שעושה לנו טוב. עושים אהבה, בדרך שתראה מוזרה למרבית העולם. מבחינתנו שישרף העולם, בייחוד כשאנחנו בכזו אקסטזה.

לאחר דקות ארוכות וקסומות, כשאני רואה שאתה מתעייף, אני מחזיקה בך על מנת להעביר אותך שוב למיסיונרית, וכשאני רוכנת מעלייך, עם הסטרפאון שעדיין עמוק בפנים ומחבר בנינו, אתה מסתכל עליי במבט ביישני ונעשה שקט. אני מבינה את הרמז.
"אני כל כך גאה בך על ההתמסרות" אני מרגיעה אותך "וכשאני גאה במישהו אני רוצה שהוא יהיה שלי" ונשקתי למצחך.
ראיתי איך מילותיי מחקו קליל את שאריותיהן של החששות שעוד נותרו בך, סופית אתה בטוח שאתה שלי ושאתה לא עוד סתם עוד חור שאחליף.
אתה האישה הזנותית שלי במיטה, הילד הקטן שצריך זרועות מחבקות וקשוחות מחוצה לה ומעל כל אלו אתה האהוב שלי, וזכית בכל אחד מן התארים האלו ביושר.
"ואני גם רוצה שיהיה לו טוב, הבעיה היא שהטוב שלי כולל גם ישבן שלא ידע נחת" אמרתי והנחתתי לפתע ספאנק חזק של חיבה על ישבנך שקטע את דקות הרוגע האלו והחזרתי את ישבנך לקצב שבו שהוא מתמלא בכלי העבה שלי בקצב מסחרר של עשרות פעמים בדקה. הפה שלך מסנכרן ביחד איתו ובכל פעם שאני חודרת אתה נושם נשימה כבדה פנימה, ובכל פעם שאני יוצאת אתה גונח בקול החוצה. הגניחות האלו מעודדות אותי להמשיך לחנך את החור שלך להיטחן היטב ולקבל את כל כולי פנימה.
וכך אנו ממשיכים במעשה אהבתנו עד לסיפוק, שאחריו, מכורבל בזרועותיי, אתה מאושר שהענקת לי את בתולייך. הידיעה שמעתה אתה פתוח בפניי בכל מובנים, תרתי משמע, משמחת אותך. אתה יודע שהחל מעכשיו אתה מוכן היטב לשימושי ואתה תגרום לי להתגאות בך בכל אחד מהם. "עכשיו כולי שלך" אתה מכריז בגאווה.
הסבלנות אכן הייתה משלמת, רק אל תחשוב שזה הסיט את תשומת ליבי ולו לרגע מהפגישה שמצפה לך עם החגורה הכבדה מראשית הערב. 
הפעם היא תתנהל באופן משפיל אך אינטימי, חשוף ומפוסק, בלי שום תירוצים, בדיוק כפי שאני אוהבת.


סוער בשקט{מתמסר} - פשוט וואוו...
לפני שנתיים
ArchAngel​(שולטת) - תודה :)
לפני שנתיים
TheBouncer​(לא בעסק) - מדליק!!
אין כמו חגורה עבה לגרום לו להזכר ברגעים האלה למחרת ואף מחרתיים בכל צעד שיעשה ובכל פעם שיתיישב או יקום :)
לפני שנתיים
ArchAngel​(שולטת) - תמיד אצלי בג'ינס, על כל צרה שלא תבוא :)
לפני שנתיים
TheBouncer​(לא בעסק) - אני מאלה שקונים חגורה על פי התאמתה למשימה הזו, יותר מאשר ליכולתה להחזיק לי את הג׳ינס או לאמירתה האופנתית...;)
לפני שנתיים
אופטימי1​(נשלט) - כתיבה וחוויה מדהימה! מאחל לך לגמרי! <3
לפני שנתיים
Aצועני​(אחר) - ואווו
לפני שנתיים
טינטין​(אחר) - סיפור שעושה חשק לעוד...
לפני שנתיים
Ra'am​(אחר){איגור} - תכננתי לקום לקפה לפני שקראתי את זה... עכשיו זה לא כזה רעיון טוב :)
לפני שנתיים
Davy jones​(אחר) - זה היה כל כך ארוך וכל כך טוואובב!
לפני שנתיים
אלפא-בטא​(נשלט) - יש מכסה לכל סיר, והמלאך שאת היא ההוכחה.
הסיפור הוא כמו גלולה המתפרקת לרכיבים שלא אחד מהם יש קולטן בגוף, בנפש שלי.

:-)
לפני שנתיים
מתחלף בן 21 - הלוואי ותחזרי אחריי
לפני שנתיים
Davy jones​(אחר) - ממתין בשקיקה לסיפור עם החגורה :)
לפני שנתיים
בטטה 247 - Wow...
לפני שנתיים
המשתמש לא קיים - סיפור מחרמן בטירוף. שאפו!
לפני שנתיים
bondman​(נשלט){FLR} - מקסים. :-)
לפני שנתיים
חולם מחדש​(אחר) - קנית אותי :) :) :) ( חבל שאין פה סמיילי מאוהב חח)
לפני שנתיים
הכלבלב שלך1 - את מדהימה
לפני שנתיים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י