צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

פסיכו-אנאלי-זה

דעות, חוויות, סיפורים ומחשבות על נפש האדם, בעולם השליטה ומחוצה לו.
לפני 3 שנים. ראשון, 13 בנובמבר 2016, בשעה 21:23

היה קומץ בודד של אנשים שהכרתי בחיי שלא העריכו אותי בזמן שהיינו ביחד.
באיזשהו שלב הם החליטו לנתק את הקשר, חשבו שבמקום אחר בטח יהיה להם טוב.
רצו ריגוש, רצו לחקור את העולם, לא רצו להתמודד עם קשיים שעלו בנינו וחשבו שבמקום אחר יהיה מושלם.
זה מאוד פגע בי בזמנו אבל כמובן שקמתי על הרגליים, המשכתי הלאה בחיי ולא הסתכלתי אחורה.
לאחר פרק זמן מסויים, לא היה אחד מהם שלא חזר אליי. לא משנה כמה היה שלם עם ההחלטה בעת הביצוע שלה.
זה יכל לקחת חודש, זה יכל לקחת עשור, אבל הם תמיד חזרו.
סיפרו לי שלא היה להם טוב כמו שהם חשבו, שהם לא מצאו עוד אדם שהיה לו אכפת עד מצב שנוצר בינם עומק רגשי כפי שנוצר בנינו.
הם תיארו לי איך בהרבה מקומות שהם ניסו להשתלב בהם, במקודם או במאוחר נתקלו בזלזול.
אבל עכשיו, היה מאוחר מידיי. הקשר בנינו לא יכל לשוב לקדמותו ולא נותרה להם ברירה אלא להישאר לבד בתוך היאוש שהם יצרו לעצמם.
וכל מה שבא לי להגיד להם זה "אוי, איזה טיפשים הייתם..." כי זאת סיטואציה שהיה ניתן להימנע ממנה בקלות.
אני מבינה מהיכן זה נובע, אני מתארת לעצמי שכולנו עשינו בחירות לא נכונות שאז שילמנו עליהם באובדן של אדם או של סביבה שלמה. אני יודעת שזה שיעור הכרחי לחיים, אבל להיות בצד השני שסופג את זה פשוט מאכזב.

אני למדתי שמבעיות לא ניתן לברוח. לברוח מבעיה לא מעלים אותה אלא מגדיל את המרחק בנינו והפתרון שלה.
אם יש קושי בקשר כלשהו, לא יעזור לברוח ממנו בהנחה ויש נכונות של הצד השני לעבוד על כך ביחד.
כשאנחנו מתמודדים מול בעיה אנחנו מחזקים את היכולת שלנו בתקשורת בין אישית, אם לא נפתח אותה ונלך על הדרך הקלה של לברוח מצד שני שמושיט לנו את היד, לא מן הנמנע שבקשרים הבאים נחווה אותם אירועים בדיוק רק הפעם עם אדם שיהיה פחות סבלני כלפינו.
לפעמים הבעיה שלנו היא לא הבעיה עצמה אלא העובדה שלא פיתחנו בעצמנו כלים להתמודד איתה, מכיוון וליצור כלים אלו משמעו להשקיע וההשקעה הזו לא כיפית במיוחד -הרבה יותר קל לברוח. אבל בטווח הארוך "החיים הקלים" שניסנו לעשות לעצמנו יתנקמו בנו.
תעריכו מה שיש לכם, גם אם הוא נראה מובן מאליו שישאר תמיד ושניתן להשיגו בקלות במקום אחר, כי רוב הסיכויים שההפך הוא הנכון.
כשזורקים מזוודה מלאה בכסף ברחוב כאילו הייתה שקית זבל רק כי קצת היה קשה לסחוב אותה, אל תתפלאו שהיא לא תמצא שם כשתקבלו שכל ותשובו למקום בו הנחתם אותה, הרי בזמן הזה מישהו שהעריך והשקיע, הרים אותה ולקח אותה לחיקו ואין סיבה שהיא תשוב אליכם.

כחובבת פולק מטאל סלאבי, ישנו שיר שמתאר את הסיטואציה הזו היטב.
לשיר קוראים בתרגום ישיר "טיפש" אבל לא מדובר בטיפש שלא מבין דבר, אלא טיפש ממקום נאיבי שלא לקח עובדות בחשבון.
מדובר על בחור אחד שיצא מביתו בכפר אל הדרכים השונות שציפה שיבילו אותו למקום טוב יותר מהבית.
אך הוא איבד את כל אשר היה לו בדרך, תושבי הכפר שניסה להשתלב בו גירשו אותו וגנבו ממנו, ועד שהוא הבין שהיה עדיף לו להעריך את מה שהיה לו היה מאוחר מידיי והכלים ששימשו אותו במסע יצאו מכלל שימוש וכך הוא מת מחוסר כל.
תרגמתי את השיר כרגע מרוסית לעברית.
מכיוון שרוסית שפה מורכבת חלק מהתרגום הוא לא עמוק ומדיוק כמו המקור, אבל הוא בהחלט מובן:

"אוי לי, כמה שכואב ליבי
ידי את תפסה את הנדן אך הינו מזמן ריק
החרב שהייתה בו מונחת על קרקעיתה הביצה
את החזה רציתי לקשט בשריון
איך קשקשי הברזל החלידו,
שנים במרתף הלח שכנו והגיע זמנם
על גב הסוס רציתי לעלות
אך הסוס הזקן קרס בבת-אחת
הוא הרי ראה רק בעין אחת
ורגליו לא החזיקו מעמד
והתהלכתי בסנדליי בכפרים
אך משם אותי רדפו וגירשו
פעם נרדמתי תחת עץ האלון
וגנבו ממני את הסנדלים
שלושים שנים התהלכתי בדרכים
ואז החלטתי לשוב הביתה
אך שכחתי מעין באתי
נעלמו מאחורי עקבותיהם של הסנדלים.

והלכתי בדרכים עוד שלוש שנים
בבגדים מרופטים וישנים
לבסוף הגעתי אל השביל שהוביל לבית הולדתי
אך צריף מגוריי לא נראה באופק
רק צמד של קורות עץ, גם כן.
מהבאר, לא ארווה את צמאוני, לעזאזל
המים שהיו בה עכשיו פזורים ומחלחלים לאדמה
התיישבתי על גדמו של עץ האדר
כל כך עייף ורעב
הסתכלה עליי מכשפה
רועדת ומחזיקה במקל הליכה
היא אמרה:
"איזה טיפש אתה!
לא הערכת את מה שהיה לך!
למה ברחת אל הדרכים?!
ענייני הבית שלך היו עניין קדוש!
הינה עכשיו אתה תשב ותחכה לסוף
ללא לבוש, ללא סנדלים
למוות לא נשאר לחכות עוד זמן רב
לא תספיק אפילו להביט סביב. "

אשת לפידות n​(שולטת) - כמה שאת צודקת,לדעתי העובדה שאנו לוחמות על קשר רק מראה כמה אנחנו לא בעלות אגו מזויין,והם חלשים בסופו של דבר.
כל מילה בסלע
לפני 3 שנים
קצר וקולע​(נשלט) - אוי כמה שזה נכון...
לפני שנתיים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י