בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

פסיכו-אנאלי-זה

דעות, חוויות, סיפורים ומחשבות על נפש האדם, בעולם השליטה ומחוצה לו.
לפני שנתיים. רביעי, 16 בנובמבר 2016, בשעה 10:15

נכנסה בי מוזה לכתיבה באמצע הלילה, אשכרה עד עכשיו, עד אור הבוקר, אני כתבתי וערכתי את זה.
אז, מה עושים כשמישהו רוצה בתחת קצת יותר מידיי? מיד תגלו בסיפור שכתבתי :)
----
אתה נכנס לתא השירותים במקום העבודה שלך, נועל מאחורייך את הדלת ולוקח נשימה עמוקה.
ידייך עושות דרכן אל הרוכסן ולאט לאט פותחות אותו, המכנסיים מחליקות מטה ואליהן במהרה מצטרפים התחתונים.
אתה שומע את הרעשים במסדרון ומקווה שאיש לא יבחין במה שתעשה בדקה הקרובה.
אתה מתכופף, מפשק את הרגליים היטב, שולח יד אחת לאחור בשביל לאחוז ולפשק את אחד הפלחים.
כשידך תופסת בו אתה מרגיש כמה הוא חמים מהמנה שקיבלת בערב הקודם ובבוקר הזה ואתה יודע שתקבל עוד אחת בערב.
היד השנייה לא מאחרת להצטרף לראשונה, בעודה אוחזת בטלפון עם המצלמה מכוונת היטב אל הפלאג שנעוץ עמוק בתוכך.
האצבע לוחצת בהיסוס על מסך המגע, אתה מנסה להקשיב לסביבתך וכאשר איש אינו נשמע בשטח, אתה משחרר אותה ומצלם תמונה.
אמנם התא סגור, אבל קיבלת הוראה לעשות זאת כשהמצלמה שלך בטלפון משמיעה צליל בעת הצילום, שתרגיש לחץ מכך שהסובבים אולי יגלו שיש להם שרמוטה לא ממושמעת בעבודה, שטחפה עונש וצריכה לצלם את הישבן הנענש שלה, בכל שעה עגולה בשבוע הקרוב ולשלוח לגבירתה.

אז איך מצאת את עצמך במצב זה? הבה נתחיל לספר את הסיפור מההתחלה.
הכל התחיל אתמול בערב, אני ישבתי לי והכנתי את העבודות שלי להגשה.
ניגשת על ארבע אל שולחן הכתיבה שלי והתחלת לחכך את הראש שלך בברך שלי עד שלבסוף הנחת אותו עליה, כמו חתלתול קטן וחמוד.
העברתי יד בין שערות ראשך, בעוד היד השנייה אחזה בספר.
"גברתי?" שאלת לפתע.
"כן, חמוד?" עניתי בעוד ידי מלטפת את ראשך ויורדת במורד פנייך עד שתופסת בעדינות בסנטרך.
"אני..." התחלת לגמגם בביישנות.
"אתה מה?" נסיתי לדובב אותך.
"אני רוצה..." לקחת נשימה עמוקה "אני רוצה אותך בתוכי" אמרת וחייכת חיוך שובב.
"תחכה קצת, אתה רואה שאני עסוקה, נכון?" אמרתי לך וראיתי מבט של אכזבה בעינייך.
אבל אתה יודע שאתה צריך לכבד את מה שאני אומרת אז אתה פשוט מניח ראש על ברכיי וממשיך לקבל ליטופים נעימים ומקטינים כאחד.
האמת שבא לי לעשות אותך עכשיו יותר משיעורי בית, אבל אם אני יכולה לשלוט בעצמי ולסיים את מה שצריך גם אתה צריך להתאפק.
"גברתי..." והינה אתה שוב מתחיל, אחרי כמה דקות טובות של שקט.

ובאמת, כל מה שבא לי לעשות זה לזיין אותך, זה כל כך מחרמן אותי לדעת שאתה רוצה להתמלא בי ורק בי.
אתה כל כך רעב לזה, זה כנראה סימבולי שהיום זיינתי אותך במטבח על השיש.
בזמן שבישלת לנו ארוחת צהריים, הפשלתי את מכנסייך ולחשתי לך כמה שהתחת שלך מחרמן אותי כשאתה מתכופף ככה לתנור ולמדפים התחתונים במקרר. כל כך קשה לעמוד בפני ישבן כזה, במיוחד כשאתה במכנסיים צמודים שמבליטים אותו.
הרגשת איך אני מחבקת אותך מאחור, מנשקת את צווארך, מפשילה את מכנסייך ומתחככת עם האגן שלי בישבן החשוף שלך.
סובבתי אותך עם הפנים אליי, חיבקתי אותך והתמסרת אל החיבוק הזה ובכך אפשרת לי להרים אותך על השיש.
הרגשת כמה קר לשבת עליו עם ישבן חשוף ויכולת לראות את זה על פנייך, אבל לא העזת לזוז ממנו מילימטר.
נשענת לאחור, לקחת את יידיך ופישקת איתן היטב את פלחי הישבן. אתה יודע שכשאני רוצה לחדור אלייך אתה חייב להיות פעור בפניי ולהמתין לקראתי עד שאגיד אחרת. 
נישקתי אותך בתגובה ויכולתי להרגיש את הנשימות הכבדות נפלטות מבין נחירי אפך. בעוד אנו מתנשקים, אני מחזיקה אותך בידי השמאלית בחצי חיבוק ומרגישה שלו היית מקבל אישור להזיז את הידיים היית מחבק אותי בתגובה, אני רואה את זה בעינייך ובחיוך שנפרס על פנייך ומורגש על שפתיי בעת הנשיקה.
התחלתי להחדיר לך אצבעות עם ידי הימנית, הרגשתי בכמה שהחור שלך רטוב, אפילו הגוף שלך מכין את עצמו לקראת בואי. אתה מקבל אותן בגניחות רמות ולא עבר זמן רב עד שנחגר הסטראפאון למותניי ואתה מוצא עצמך מקבל את הכלי העבה שלי, כשאתה מפושק כולך על השיש, עם חור שהתרחב והתמלא, בעודך מחבק אותי כמו שנורא רצית ואוחז בי בחוזקה.
לאחר מכן, בעודך ערום עם ישבן שעוד נוטף, התיישבנו לאכול את מה שהכנת, שבחתי אותך על הבישול והלכתי לחדרי ללמוד, בעוד נותרת מסמיק במטבח.
לא קיבלת הוראה להתלבש אז נשארת ערום. מהר מאוד התגעגעת, רצית להרגיש בנוכחות שלי, לקבל יד מלטפת ואם אפשר אז שהיד הזאת זאת תפשק אותך בהמשך ותאכיל את ישבנך באצבעותייה.
והינה אני עכשיו, יושבת על הכיסא הזה, נזכרת באשר עשינו ובמקום לחשוב על טיפולים בהפרעות נפשיות, אני חושבת איך אני אטפל בך בתחת.
צריך להעסיק אותך במשהו בשביל שתפסיק להסיח את דעתי.

"נשארו לך עוד כלים לעשות מצהריים, נכון?" אני שואלת באופן רטורי
"כן, גברתי" אתה עונה.
"אז תהיה ילד טוב ותעשה את זה" אתה מקבלת פקודה וניגש לבצע אותה מיד.
בשביל לגרום לי להתגאות בך, בשביל לשמוע אותי אומרת לך "ילד טוב" אתה מיד תעשה הכל.

זהו, סילקתי אותך. עכשיו תהיה לי חצי שעה לסיים עם העבודה הזו להיום ואני אתפנה לטחון אותך.
אבל לא, אתה שטפת כלים בריזות ומהר חזרת, על ארבע כמובן, עם ישבן מורם. מצפה לתשומת לב.
"אתה יודע שאם אני אלך עכשיו למטבח ואגלה שלא שטפת את הכלים אתה זוכה במינימום 50 הצלפות עם החגורה ותעמוד בפינה עם הברכיים על אורז יבש למשך רבע שעה, כן?"  נסיתי להלחיץ אותך, אבל בנינו, שנינו היינו עכשיו רוצים שתזכה בתשומת לב קפדנית לתחת.
"אני שטפתי הכל, את יכולה לבדוק, גברתי" בתגובה קמתי ממקומי ואתה זחלת מאחורי.
אתה יודע שכשאני בודקת אותך, אתה צריך להישאר במצב כנוע, עד שאתה לא מקבל אישור על התנהגות טובה.
אני מגיעה למטבח ורואה כיור נקי, אני פותחת את הארונות השונים ורואה את הצלחות והסכו"ם מבריקים.
וואו, אתה באמת שטפת הכל ועוד ביסודיות. 
"ילד טוב" אמרתי בקול נעים ורכנתי על מנת להביא לך נשיקה כשאתה נמצא על ארבע.
"אתה יכול לקום עכשיו" אישרתי לך.
בעודך נעמד בשרתי לך שעכשיו עלייך ללכת לסלון ולהעסיק את עצמך ולתת לי ללמוד.
"טוב גברתי" אמרתי והלכת להתיישב על הספה והדלקת את הטלוזיה בשקט.

"סוף סוף שקט" פלטתי באנחה עמוקה כשהתיישבתי מול שולחן הכתיבה ופתחתי את ספר הלימוד.
לא עברו 5 דקות, ואת מי אני שומעת זוחל ומרגישה שמניח לי ראש על הברכיים? אותך.
תחילה אתה שקט אז אני לא אומרת מילה ורק מלטפת את ראשך בעדינות, אבל השקט נגמר מאוד מהר.
"גברתי..." אתה מתחיל שוב.
"אוקיי, נמאס לי!" אני מכריזה וקמה ממקומי "אתה הולך לקבל עונש!"
אני תופסת אותך באוזן וגוררת אותך אל הסלון  "תעמוד עם הפנים לקיר!" אני פוקדת עלייך.
אני הולכת לחדר וחוזרת עם פלאג וחומר סיכה, אך מסתירה אותם מזווית עינייך.
"עכשיו תסתובב עם הפנים אליי, גש אל הספה ותשכב על הגב"
אתה ניגש בחשש, הרי אם אתה נדרש לשכב על הגב זה לא אומר שאתה הולך לקבל את העונש הרגיל עם החגורה, אז מה מצפה לך? ועד כמה זה גרוע? אבל אתה סומך עליי אז אתה נשכב בצייתנות מבלי לשאול שאלות.
"אוקיי, אז אני אסביר לך איך דברים עומדים להתנהל בשבוע הקרוב-
אנחנו עומדים לשנות את סדר הפעולות בשביל לחנך אותך שבתחת אתה מקבל רק כשאני מחליטה!
במקום שהחור שלך יהיה ריק ואז יתמלא, הוא יהיה מלא ויתרוקן רק כשאני אגיד! 
אתה משתוקק שאמלא אותך? אתה תקבל את זה, אבל ממש לא בדרך שתיארת לעצמך"

אני לוקחת את הפלאג לידי, ומיד אתה יודע שאתה צריך לפשק את עצמך.
אני מתיישבת בין רגלייך, מסתכלת עלייך ולפני שאני מתחילה בביצוע העונש אני מביטה בך ורואה על פי שפת גופך שהכל בסדר ושניתן להמשיך.
הפלאג עובר שימון קפדני ומתחיל להידחק לתוך פי טבעתך, לאחר שניות ספורות כולו בפנים עד סופו.
אני מושיבה אותך על ברכיי ומלטפת אותך על מנת שתרגיש שאפילו שקיבלת עונש לא אומר שאתה אהוב פחות.
"עכשיו, זה מה שהולך לקרות" אני מתחילה להסביר "אתה הולך לקבל עכשיו את העונש שאמרתי שתקבל אם לא תשטוף כלים, בתוספת 50 הצלפות נוספות ועוד רבע שעה נוספת בפינה. לאחר מכן, ארוחת ערב וכיבוי אורות עברוך, לפני שאשכיב אותך לישון כמו ילד קטנטן, אסביר לך איך יתנהל העונש של הפלאג"
"סליחה גברתי, אני אהיה ילד טוב" אתה אומר בתגובה ומחבק אותי כמו ילד קטן שרוצה שאימא תסלח לו.
"אני בטוחה בכך. עכשיו אני אקום ואני רוצה שתתהפך על הבטן ותרים ישבן למעלה" אני אומרת בקול רגוע, שגורם לך לחייך אליי. אתה כל כך רגוע כי אתה טודע אני אף פעם לא אזיק לך.
"כן גברתי" אמרת ומיד עשית.
אתה שומע איך החגורה נשלפת ממכנסיי ומונחת על ישבנך.
אתה יודע את הנוהל, אתה צריך לספור כל הצלפה ולהודות עלייה ומחכות לך 100 כאלו.
אתה מרגיש איך החגורה נוחתת על מרכז ישבנך ועוטפת את כולו, אתה מרגיש כיצד היא פוגעת בפלאג וההדף של ההצלפה מרטיט את פלאג בישבנך.
אתה משתדל לספור בקול ברור, בין גניחות של עונג וכאב, אתה מודה על כל הצלפה מחנכת שהיא גם כל כך מענגת.
אתה מרגיש איך הישבן שלך מתחמם ואיך הזין שלך מתקשה מרוב עונג מהול בכאב שאתה נהנה לספוג לכבודי.
"לא זכור לי שהרשתי לו לעמוד" אני אומרת ונותנת לך הצלפה טובה בין הרגליים שגורמת לך להתבלבל בספירה, וכידוע, במקרה כזו אנחנו מתחילים מההתחלה.  נעצרנו ב 60, והתחלנו מההתחלה.
כעת, 60 הצלפות נוספות מאוחר יותר, חטפת כבר 120 בסה"כ.
נותרו לנו עוד 40 בשביל לסיים עם זה. בשלב הזה זה כבר התחיל יותר לכאוב מאשר לענג, אבל אתה רוצה להתשדל עבורי, להיות הילד הטוב שלי.
אתה מחזיק מעמד את ה- 40 הנותרים ואני מיד אוספת אותך אל זרעותיי ומושיבה אותך על ברכיי בשביל להרגיע אותך, 
"ילד טוב" אני לוחשת לאוזנך בגלל שהתאמצת כל כך. אני נותנת לך לנוח בזרועותיי, אני מרגישה את הישבן הבוער שלך על ברכיי ביחד עם קצהו הקריר של הפלאג.  אני שומעת את נשימותך המהירות, וממשיכה ללטף אותך עד שהן חוזרות להיות סדירות.
"ועכשיו, לשלב האחרון של העונש שאחריו אני אאכיל אותך בארוחת ערב" אמרתי וראיתי איך נפרס חיוך על שפתייך.
אתה אוהב שאני מאכילה אותך בכפית כמו ילדון, שווה להמשיך להתנהג יפה במהלך העונש בשביל הפרס הזה.
"גש לפינה וחכה לי שם" אני אומרת בעוד אני הולכת למטבח על מנת לקחת מעט אורז יבש.
כשאני חוזרת אני מפזרת אותו על הרצפה בפינה ואתה יורד על הברכיים עם הפנים לקיר, אתה מפשק היטב את הרגליים ושם ידיים על ראשך.
אני שמה טיימר בטלפון שלי והולכת להתיישב על הספה, להשגיח עלייך שתתנהג יפה כשאתה בפינה.
אתה יכול להרגיש את העיניים הבוחנות שלי מסתכלות עלייך חשוף ופגיע ובפני, עם ישבן אדום וסורר שנענש היטב, רגליים מפושקות שחושפות את אשכייך תלויים בצורה משפילה, חור תחת שנסתם בפלאג שרטט עד לא מזמן מהצלפות והולך ללוות אותך במהלך השבוע וברכיים שכעת סופגות כאב ויהפכו לאדומות בקרוב בדיוק כמו הישבן שלך.
נוכחותן של העיניים האלו משפיל אותך אך גם מעצים אותך, אתה מסוגל להיות כה פגיע בפניי רק בגלל שאתה כל כך סומך עליי. אין מישהו בעולם שאתה סומך עליו כל כך, ולדעת שהגעת איתי למצב הזה גורם לך להרגיש כה בר-מזל.

הטיימר ששמתי בטלפון החל לצפצף, אתה יודע שבעיקרון אתה יכול לקום עכשיו אבל אתה לא מעיז לפני שאתה מקבל ממני אישור רשמי.
אני ניגשת ועוזרת לך לקום, מנערת את האורז מברכייך ונותנת לך נשיקה.
"עכשיו תלך למטבח ותחכה לי" אני אומרת לך ומרימה את האורז מהרצפה, יכולתי לתת לך לנקות אבל מגיעה לך מנוחה קטנה. עוד מצפה לך שבוע ארוך.

אתה מתיישב על הכיסא ומרגיש איך לא פשוט להתיישב על הישבן הבוער, ועוד יותר לא פשוט להתיישב על פלאג. זה מעורר בך אי נוחות אבל גם תחושה מגרה. אבל זה לא משנה מה אתה מרגיש, בין כה וכה אתה תעביר את השבוע המתקרב באופן הזה ועלייך להתרגל לישיבה כזו.
אני מגיעה למטבח, מכינה לך טוסט עם גבינה צהובה כמו שאתה אוהב. אני חותכת אותו לשתיים וניגשת לשולחן.
הפעם זאת לא הולכת להיות האכלה בכפית אלא מהיד, אני מאכילה אותך ואתה אוכל בשקיקה, שמח שאני דואגת לך כמו לילדון קטן וגאה בכך הרווחת את זה בשעה האחרונה ביושר.
"תודה" אתה אומר בחיוך אחרי הביס האחרון ומביא לי חיבוק.
"טוב, עכשיו סיימנו עם האוכל וכמו שאמרתי עכשיו יהיה כיבוי אורות ותקבל את ההסבר שלך. גש עכשיו לחדר השינה"
"כן, גברתי" אתה קם ממקומך בזהירות והולך את חדר השינה, מנסה להתרגל להליכה רגילה על אף הפלאג הנעוץ.
אני מניחה בכיור את הצלחת עלייה היה מונח הטוסט והולכת בעקבותייך אל החדר.
אני רואה אותך יושב על המיטה בצייתנות, עדיין ערום וחשוף ומצפה לבואי. נראה מעט במתח מהדברים אותם אני עשויה להגיד.
אני מתיישבת לצידך ומתחילה מיד בהסבר: "אוקיי, אז זה הולך להתנהל כך- הפלאג הזה נשאר עמוק בתוכך בשבוע הקרוב, כל הזמן. כשאתה צריך לשירותים אתה חייב לבקש רשות. לאחר שאתה מבקש רשות, אתה נשכב על הגב כמו ילד שמחכה להחלפת חיתול, אני מוציאה את הפלאג ואתה הולך לעשות את צרכייך. לאחר מכן, אתה מנקה את האזור היטב עם סבון ומים, חוזר אליי לאותה תנוחה משפילה ומקבל את הפלאג בחזרה בתופסת 20 ספאנקים עם היד כתזכורת.
אם אתה צריך לשירותים בעבודה אתה עדיין חייב להודיע לי, ותעשה את זה בהודעה. את הספאנקים תקבל בבית בהתאם לכמות הפעמים שהלכת בהן לשירותים. זה יתבצע באותה תנוחה, כמובן. זה ברור?"
"כן, גברתי" אתה עונה בכניעה.
"וזה לא הכל! כל שעה עגולה, אתה חייב לקום וללכת לשירותים, לצלם את הפלאג בפנים ולשלוח לי אותו בתוספת הודעה שמתנצלת על זה שאתה זונה לא ממושמעת ולהסביר למה מגיע לך לקבל עונש שמטרתו לחנך אותך מתי אתה מקבל זין ומתי לא.
ובשביל לעשות את זה יותר מאתגר, את התמונה אתה מצלם כשהצליל של הצילום מופעל, שתחשוש קצת שאולי אחרים יגלו, זה ברור?"
"כן, גברתי, אני אבצע הכל" אתה אומר בכניעה.
"עכשיו, אתה צריך לשירותים?" אני שואלת
"לא, גברתי" אתה עונה
"אז יש לך מזל" אני אומרת עם חיוך ומטלפת את ראשך.
"ועכשיו לילה טוב" אני מכניסה אותך למיטה, מכסה אותך בשמיכה ויוצאת אל עבר חדר העבודה שבו אני סוף סוף יכולה ללמוד בשקט.
לאחר כשעה אני חוזרת אל חדר השינה, נכנסת למיטה איתך, נצמדת אלייך בתנוחה כפיות עוטפת ומחבקת שמשרה בך ביטחון,
אני נצמדת אלייך חזק עד אני מרגישה את ישבנך נלחץ אל נגד האגן שלי ואת הפלאג בתוכו נלחץ אף יותר פנימה ונרדמת איתך כך עד הבוקר.

אתה פוקח עיניים לפניי, ניגש אל חדר האמבטיה ומתחיל לצחצח שיניים, לפתע אתה מרגיש בצורך ללכת לשירותים אך זוכר שזה אסור.
אתה מסיים עם הצחצוח במהרה וניגש להעיר אותי.
"גברתי, בוקר טוב" אתה לוחש לאוזני תוך כדי ליטוף.
לאחר מספר דקות אני מתעוררת אל החיוך שלך שמשולב במבט מתאפק שנורא רוצה לשירותים ואני מבינה את הרמז, אבל אני לא אעשה דבר עד שתחנן לרשות.
"אני צריך לשירותים, גברתי, בבקשה תאשרי לי" אתה אומר בקול מתחנן.
ואני שומרת על שקט.
"בבקשה גברתי, אני חייב" אתה ממשיך ויורד על ארבע בכניעה.
"אתה יודע את הנוהל" אני אומרת וקמה ממקומי,
אתה בתגובה קם, נשכב על גבך ומפשק רגליים, מושפל כמו תינוק חסר שליטה על סוגריו שצריך חיתול, חסר אונים ומחכה שאני אשחרר אותך.
אני שולפת את הפלאג ואתה רץ לעשות את צרכייך ובנתיים, אני לוקחת חומר חיטוי ומנקה איתו היטב את הפלאג. תראה איך אני דואגת לבריאותך.
אתה חוזר אליי לאחר מעשה, עם חור רחוץ היטב, נשכב על הגב, מרים רגליים ונכנס לתנוחה המשפילה שמרגישה לך בשלב הזה כה אינטימית, בייחוד כשהיד שלי עוברת בעדינות על ישבנך ומלטפת אותך, מרגיעה אותך. לאחר מכן, מוחדר אל ישבנך הפלאג הנקי, המחוטא והמשומן היטב ומיד לאחר מכן אתה מקבל את מנת הספאנקים הנלוות. 10 ספאנקים לצד ימין ו- 10 נוספים לצד שמאל. כמובן בליווי הוכרת התודה שלך.
אתה מקבל אישור להמשיך להתארגן, ואני רואה איך אתה מתלבש לראשונה מאז אתמול בצהריים. אתה מקבל נשיקת להתראות ויוצא מן הבית בזריזות על מנת לא לאחר.

הגעת לעבודה בשעה עשרה לשבע, כמעט ועלית למעלה במדרגות אל עבר המשרד אבל נזכרת שבקרוב יש שעה עגולה ויש לך עונש שאתה חייב לבצע תחילה.
אתה יורד קומה ומגיע אל חדר השירותים, בדרך אתה רואה אנשים במסדרון וליבך מתחיל להלום בחוזקה. אבל אתה חייב לציית, אתה לא רוצה לאכזב אותי.
אתה נכנס לתא השירותים במקום העבודה שלך, נועל מאחורייך את הדלת ולוקח נשימה עמוקה.
ידייך עושות דרכן אל הרוכסן ולאט לאט פותחות אותו, המכנסיים מחליקות מטה ואליהן במהרה מצטרפים התחתונים.
אתה שומע את הרעשים במסדרון ומקווה שאיש לא יבחין במה שתעשה בדקה הקרובה.
אתה מתכופף, מפשק את הרגליים היטב, שולח יד אחת לאחור בשביל לאחוז ולפשק את אחד הפלחים. בעוד אתה תופס בו אתה מרגיש כמה הוא חמים מהמנות שקיבלת בערב ובבוקר הזה ואתה יודע שתקבל עוד אחת בערב, הרי באיזשהו שלב תצטרך ללכת להתפנות שוב.
היד השנייה לא מאחרת להצטרף לראשונה, בעודה אוחזת בטלפון עם המצלמה מכוונת היטב אל הפלאג שנעוץ עמוק בתוכך.
האצבע לוחצת בהיסוס על מסך המגע, אתה מנסה להקשיב לסביבתך וכאשר איש אינו נשמע בשטח, אתה משחרר אותה ומצלם תמונה.
אמנם התא סגור, אבל קיבלת הוראה לעשות זאת כשהמצלמה שלך בטלפון משמיעה צליל בעת הצילום. אתה מרגיש לחץ שהסובבים אולי יגלו שיש להם שרמוטה לא ממושמעת בעבודה, שטחפה עונש וצריכה לצלם את הישבן הנענש שלה, בכל שעה עגולה בשבוע הקרוב ולשלוח לגבירתה.

אתה מוסיף לתמונה שאתה שולח את הטקסט הבא: "סליחה גברתי שהפרעתי לך ללמוד כי הייתי שרמוטה שלא הבינה את מקומה וחשבה שמגיע לה שתזייני אותה, מגיע לחור שלי ללמוד לקח ולהיות סגור עד שתחליטי אחרת".
ראית שראיתי את ההודעה ורק אז איפשרת לעצמך להתלבש ורצת מהר לחדר שלך במשרד.
מתנשף התיישבת במקומך לפני שמישהו שם לב.
את המשך היום העברת באותה דרך, הקפדת כל שעה עגולה להיכנס לשירותים לצלם, להתנצל ולהסביר למה מגיע לך להיענש.
בכל פעם שקבלתי ממך את אחת התמונות שצילמת, התחרמנתי והרגשתי גאווה בכך שזכיתי בילד כזה טוב, משתדל וממושמע.
כשחזרת הביתה קיבלת חיבוק ענק על כך שעברת את היום בצורה מקסימה וביצעת את כל אשר ביקשתי. רק עוד שישה ימים נותרו לך ואני בטוחה שתעמוד בהם בגבורה.
חרמנית מכל התמונות ששלחת, התחלתי למשש את ישבנך בעודי מחבקת אותך, "התגעגעתי להרגיש אותו אל נגד גופי" לחשתי לאוזנך בעודי חופנת את הישבן הזה שבבעלותי הבלעדית.
לקחתי אותך אל המטבח, שוב הפשטתי אותך, הרמתי אותך מיד אל השיש ושלפתי בבת-אחת את הפלאג. אני לא יכולה להתאפק עוד רגע את מלטרוף את ישבנך והמטבח הרבה יותר קרוב מחדר השינה. ככה זה כשאנחנו רעבים אחד לשנייה, לעשות את זה במטבח זה פשוט סימבולי. 
חיבקת אותי חזק, לחשת כמה שאתה בר-מזל ומיד התמלאת באהבתי, חלל החדר התמלא בגניחותייך וישבנך הולך להתמלא בעוד סימנים אדומים מיד כאשר אסיים.


איקרוס​(נשלט) - איך ממשיכים את היום מכאן :)
לפני שנתיים
נשלט sub - מקנא בו
לפני שנתיים
חולם מחדש​(אחר) - ואו, אני כל פעם מחדש קורא אותך ולא מאמין מאיפה הכשרון הזה...
בטח אחרי שאני יודע מעט מעט מהיום יום שלך..

שוב... מדהים!
לפני שנתיים
מטפל מושפל​(נשלט) - מדהיםםם הלוואי עלי שולטת כמוך
לפני שנתיים
Wanted1​(אחר) - איך אני ממשיך את החיים אחרי סיפור כזה?
לפני שנתיים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י