לפני 7 שנים. 24 בנובמבר 2016 בשעה 9:10
שבוע קשה... גם כשאיני שמה לב לתאריך, העצב מחלחל פנימה.
אני יותר בלעדיך מאשר איתך ועדיין, עדיין החותמת שלך חזקה וברורה בי.
הזכרונות גם הם כבר ספק מציאות, ספק דמיון, ספק חלום ועדיין, עדיין אתה פועם בי.
החיוך, החיבוק, האהבה, העיניים עם המבט שרק אתה יכולת להפיק, הגאווה, כל אלו ועוד רגעים אינספור מצטמצמים לקשרים נוירונים ותו לא.
היית חלק מדרכי, מחיי. חלק חשוב אך לצערי קצר.
תודה לך על הכל, נושאת אותך בליבי לנצח.