שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

פסיכו-אנאלי-זה

דעות, חוויות, סיפורים ומחשבות על נפש האדם, בעולם השליטה ומחוצה לו.
לפני שנתיים. שלישי, 6 בדצמבר 2016, בשעה 20:08

מאז שאני זוכרת את עצמי התגרתי מינית מדברים שניתן לתת להם פרשנות בדס"מיות, ובערך מאותו פרק זמן אני גם הרגשתי תחושות נורא... איך אגדיר אותן? אמביוולנטיות?
אני לא יודעת עד כמה הן אמביוולנטיות, מכיוון ותמיד ידעתי את הדרך הנכונה לפעול, אבל היו בי שני רצונות סותרים שבהעידר שליטה עצמית אולי הייתי מתנהלת איתם אחרת.

הגעתי לכל העולם הזה כי מאז מגיל 4 יש לי פטיש חזק ספאנקינג, ברמה שבדיעבד אני יכולה להגיד שתחושות ההתרגשות שהרגשתי אז היו מיניות לחלוטין. אני עד היום לא יודעת למה, מעולם לא הרימו עלי יד ומעולם לא ראיתי יד מורמת על מישהו באופן הזה. בשנות ה-90 לא הייתה לי גישה לאינטרנט או לכל מקור אחר שניתן למצוא בו פורנו "שהכניס לי רעיונות לראש". כאחת שמתעניינת בפסיכולוגיה ניסיתי לא פעם לנתח את השורשים הבדס"מיים שלי אבל לא מצאתי שום תשובה שאני יכולה להגדיר כחד משמעית.
בכל מקרה, גם מבלי לדעת את ההסבר לכך, זה תמיד היה שם. ברמה חזקה שאם הייתי רואה איזה אזכור לזה בסרט מצויר למשל, קוראת את ההגדרה המילונית לזה, יכולתי למצוא את עצמי מאוננת על זה.
כשאתה מתגרה מדמות מצוירת או מול מילה כתובה, זה אחרת מאשר כשאתה רואה או שומע משהו אמיתי שאתה אמור להיות אמפתי אליו. זה השלב שבו התחלתי להרגיש סוג של אשמה על כך.

המקרה הראשון של "קונפליקט בין הרצונות הסותרים שלי" זכור לי מגיל 7 בערך.
הייתי בבית של ידיד מבית הספר היסודי, שחקנו באיזה משחק קופסא, בזמן שהיינו בחדרו המבולגן.
סבא שלו נכנס לחדרו באופן חוזר ונשנה וביקש ממנו לסדר את החדר. הידיד התעלם פעמים רבות ולבסוף הסבא עמד בפתח החדר בכעס ואמר לו שאם הוא לא יסדר את החדר תכף ומיד, הוא יעניש אותו עם החגורה ולא אכפת לו שהחברה שלו מבית הספר תראה אותו נענש.
אתם לא מבינים איזה פרפרים בבטן היו לי ברגע ששמעתי את המשפט הזה מפיו של סבו. הרגשתי בתחושה הזו בין רגליי, שאז עוד לא ידעתי שקוראים לה "להתחרמן", עבר בי גל עונג מהמחשבה שאולי זה יקרה. צפיתי בקוצר רוח שזה יקרה, אבל אז, כשהבטתי במבטו המפוחד של הידיד, נפל לי האסימון שעדיף שהדבר הזה לא יקרה.
היום בדיעבד אני מבינה שהסבא סתם ניסה להפחיד אותו ולא באמת היה עושה דבר, אבל אז, כשחשבתי שזו אופציה ריאלית עברו בראשי רעיונות איך לעקב את הידיד בעת שהוא מסדר החדר מתוך תקווה שאיחור בביצוע המטלה יגרור את העונש שרציתי שיקרה. נורא רציתי בזה, אבל הבנתי שזאת לא הדרך אז לבסוף אפילו עזרתי לו לנקות מתוך המחשבה שזה הדבר המוסרי לעשות בזמן התחושה בין רגליי רצתה אחרת.

בהמשך היו כל מיני אירועים שבהם ילדים בבית הספר שיתפו אותי במקרים של אלימות שהופנתה כלפיהם מצד חזקים מהם, או כתבות שקראתי על מקרים אמיתיים... והכל עבר אצלי דרך פילטר בדס"מי באופן אוטומטי ובין רגליי הרגשתי את התחושה המחרמנת, אבל כלפי חוץ שידרתי להם אמפתיה ונראית מזועזעת מכמה שזה נורא.
וזה באמת נורא ואני באמת אמפטית לסיטואציות כאלו, אנשים שמנצלים את כוחם על חלשים מרתיחים את דמי ואני שונאת את קיומם וללא ספק אני אתערב בסיטואציות על מנת למנוע אותם. אבל משהו בי מתחרמן מזה ללא שליטה גם בעת שאעשה את ההפך.

עם הזמן, כמובן שההשקפה שלי על בדס"מ נעשתה בוגרת יותר. 
התחלתי להתעמק ולחקור את הנושא מאז תקופת גיל ההתבגרות וגליתי כמה הדברים מורכבים. זה לא סתם צד שולט וצד נשלט שעושים אקט כזה או אחר, אלא קיימת דינמיקה שלמה שמתפתחת ביניהם ודורשת יכולות נפשיות מגוונות.
ובעיקר גליתי שישנה אחריות גדולה בשליטה ואני מסכימה איתה לחלוטין ומקבלת אותה זה על עצמי.
אבל חרף הידיעה הרציונלית, הרגש ממשיך להופיע.

זה קרה לי גם לפני כמה ימים! בעת שכתבתי את אחת העבודות הראשונות בקורס "פסיכופתולוגיה".
בספרי הלימוד של הקורס, מלבד החומר הלימודי היבש, ישנן דוגמאות של "ציטוטים מחדר הטיפולים", ככל הנראה אמיתיים, בשביל להמחיש יותר טוב את ההפרעות השונות.
נתקלתי במקרה של גבר בן 30, רואה חשבון, שאיזו חבורה של נערים חזקים פיזית החליטו להתעלל בו לאחר ששב ממקום עבדותו. הם חטפו אותו לאיזה סמטה מבודדת, הכו אותו, השפילו אותו בדרכים שונות ולבסוף גם קשרו אותו לעץ וכיוונו אקדח ריק לראשו, הוא חשב שהאקדח היה טעון ולכן כשהם לחצו על ההדק הוא השתין על עצמו מפחד. כמובן שלאחר המקרה הוא סבל מפוסט-טראומה ועל הטיפול בכך דנה הפסקה הבאה. 
לאחר שקראתי את הטקסט, אני הרגשתי את המוסר שלי זועק מתוכי ובער בי הרצון להיות בזירת האירוע בשביל להתערב ולמנוע אותו. הרגשתי את הצד הטיפולי שבי, בתור פסיכולוגית לעתיד, ובער בי הרצון להיות המטפלת שלו, להיות האוזן הקשבת שלו ולחבק אותו.

אבל לא יכולתי שלא התחרמן מהאירוע הזה. חשבתי איך אני הייתי רוצה לבצע חלק ממנו. דמיינתי איך אני תופסת לי איזה גבר שנראה חלש ועדין, לבוש בבגדים מחויטים, מצמידה אותו בחוזקה לאיזה קיר בסמטה מבודדת, מורידה לו את המכנסיים בעוד הוא מפחד ומתחנן ומחדירה לו אצבעות בכוח.
אבל אני בחיים לא הייתי עושה דבר כזה, גם אם הייתי יודעת שלא יהיו לכך שום השלכות פליליות עבורי! כי אני מסרבת להיות הסיבה לצלקת נפשית של מישהו. זה נוראי לגרום למישהו נזק תמידי בגלל תחושה זמנית שניתן להתאפק מלממשה.
גם במידה ואי פעם אבצע את זה בהסכמה כחלק ממשחק תפקידים, אני אהיה קשובה לשפת הגוף של הנשלט על מנת לראות אם הוא בסדר ואפסיק תכף ומיד ללא קשר לרמת הגירוי שלי גם אם רק אחשוד שמשהו לא כשורה. לא יהיה מצב בעולם שלא אסיים את האקט עם הרבה חיבוקים ואהבה כלפי הנשלט שאיתי, בעודי מוודאת שהוא בסדר ונהנה מהנעשה בדיוק כמוני. הביטחון של הצד השני חשוב לי והוא ערך עליון עבורי.
אבל אם מישהו היה מספר לי שזה מה שהוא עבר, על אמת ולא כמשחק תפקידים, התחושות שלי היו מתחלקות בין אמפתיה לנפגע לבין התחרמנות לא נשלטת ומאוד אגואיסטית ממה שהוא עבר.
הפעולות שאנקוט כלפיו בפועל כמובן שיהיו אמפתיות, אדאג לשלומו ולגירוי המיני לא אתן לנהל אותי אלא לחלוף מעצמו, אבל אשקר אם אגיד שהוא לא יהיה קיים בי.

ואני לא כועסת על עצמי עקב כך, על אף שזה אולי משתמע מכך. אני לא חושבת שיש משהו לא מוסרי לפנטז עליו או להתגרות ממנו. מותר להרגיש ולחשוב על הכל, בכל זמן. רק הביצוע הוא זה שחייב להיות מוגבל לעקרונות המציאות והמוסר שעיקרו הוא לא לפגוע באיש. אני לא חושבת שפנטזיות סותרת את המעשים הטובים שלך בפועל ויכולים להגדיר מישהו כאדם רע.
במהלך השנים, פנו אלי שולטות ושולטים, צעירים בעיקר וסיפרו לי שהם מרגישים כמו מפלצות על חלק מהפנטזיות שלהם.
כל שנדרש לעשות על מנת להרגיע אותם היה לשאול אותם איך הם מתנהלים בפועל- על פי הפנטזיה או על פי המציאות? וכאן ירד להם האסימון שהם כן פועלים ממניעים טובים ושלפנטזיות שלהם אין שום קשר להחלטות שהם מקבלים. ואולי דווקא בגלל שהם חוששים שהם עלולים לפגוע, מרמז כי הם ישתדלו להימנע מכך. כך שאין להם מה להרגיש רע עקב רגשות אשם כי הן עולות רק כדי להגן עליהם. 

אני גם לא מרגישה שאני שומרת על איפוק ברמה שדורשת מלחמה עצמית. ההחלטה שלי לפעול ממקום טוב היא פשוט חלק ממני שמתבטא באופן טבעי ורק חידדתי אותו קצת עם השנים, דווקא עקב התעסקות בבדס"מ, בדבר "האלים הזה" כפי שהחברה הונילית הבורה מתארת אותו לעצמה, מכיוון ואינה יודעת שכל אקט "אלים" מתכונן בפקידה ומבוסס על אמון.
אני חושבת שההתעסקות שלי בבדס"מ ובסוגיות פסיכולוגיות שבו, היא זאת שגרמה לי להבין כמה שליטה עצמית חשובה לבניית אותו אמון ממנו צומח קשר בריא. הבנתי איזו השפעה יש לנו כאנשים על הזולת, ואיזו אחריות יש על כתפינו בעיקר על זה הנמצא במקום יותר פגיע מאיתנו, מבחירתו (בעולם הבדס"מי) או לא שלא מבחירתו (בעולם הכללי).
אני מאמינה בלב שלם במשפט האומר שצריך לגשת ליחסי שליטה רק לאחר שאנחנו מסוגלים לשלוט בעצמנו. 
במקור המשפט הוא "שולט טוב, שולט קודם כל בעצמו" אבל אני חושבת שזה רלוונטי לכולם ללא קשר ל"תפקיד" שלהם. 
אני אפילו חושבת שהמשפט הזה רלוונטי גם לחברה הונילית, ובעצם לכל אדם שצריך תזכורת לכך שדחפיו המיניים והרגשיים (למשל כעס) הם לא הדבר היחיד שקיים ושיש עוד אנשים מסביבו ועליו להתחשב בהם.

יש אנשים שמבחינתם המושג שליטה, בבדס"מ או בעולם הכללי, פירושו להיות כמו דיקטטור שעושה מה שבראש שלו.
וזה הכי קל, הכי קל לחלק הוראות. הכי קל לקחת ממי שנמצאת מתחתייך. הכי קל לפעול לפי דחפים. זה כל כך קל, שאפילו ילדים בגן עושים את זה, כשיש להם דחף להרביץ לילד חלש יותר כי הם מרגישים כועסים והוא לא מקשיב להם. האם זאת נראת לכם שליטה?
הרבה יותר מורכב להבין לנפשו של אחר כך שירצה להקשיב לך, לדעת להוביל כך שירצה ללכת בעקבותך, לעורר באדם אחר רצון לתת ולנתב את הדחפים למקום פרודקטיבי ולא לפעול באימפולסיביות. לזה דרושה בגרות שאין אצל הרבה מבוגרים.
אימוץ מנטליות בוגרת שכזו, היא אומנות מימוש הדחף לא רק ללא פגיעה באחר אלא אפילו תוך כדי העצמתו.
השאיפה הבדס"מית בעבורי היא להפוך לשולטת שלא רק שמה קולר על הנשלט שלה אלא גורמת לו לרצות לוותר על המפתח אליו מרוב שהוא סומך שלא אשתמש בכוחי לרעה.

אף על פי שזה נראה מסובך, אני שמחה שקוללתי/בורכתי במשיכה "החריגה" שלי, כי בזכותה ניתנה לי ההזדמנות לצלול לתוך הנפש ולהגיע למסקנות עמוקות שלא הייתי מגיעה אליהן אחרת.

גבר גבר עדין​(שולט) -
מאד יפה.
לפני שנתיים
raist - את מעולה.
כמובן שזה יותר מורכב מזה (ע"ע מוות בוונציה)
לפני שנתיים
מחפש קשר - אכן מעולה. כל כך רהוטה שזה לא יאמן. מאד מעניינת, מדויקת, ונכונה. כל פעם אני תוהה איך משהיא בגילך הגיעה כל כך רחוק/ עמוק במחשבה ובהבנה של יחסים בין אישיים כאלה מורכבים. כיף לקרוא אותך.
לפני שנתיים
teller{Laetitia} - כיף מאוד לקרוא אותך, ואני מאוד מזדהה עם ההתחלה בקטע ואיך שבראש של יש פרשנות בדסמי"ת להרבה דברים, עוררת בי צורך גם לכתוב בהשראת העניין הזה... :)
לפני שנתיים
klara - לגמוע אותך !!
עניינית,רהוטה והכי נשכנעת שיש.
רק ללמוד ממך.
לפני שנתיים
Anakin - טיבן של חלק מהפנטזיות שלא ימומשו, חלקן כאשר ממומשות לפתע מתגלות כשונות מהמצופה, אולי אפילו מאכזבות.
וכן, המקום של פתיחות וחשיפה לפי דעתי בעולם המרתק הזה שלנו מאפשר הרבה יותר מאשר במקומות אחרים. נותן מקום לרמה אחרת של אינטמיות.
כמובן שלא כולם או כולן מחפשים את הרמה הזו , ובחלק מהמקרים מדובר בהכרות גופנית כמעט בלבד. לפי דעתי במקרים שכאלו החוויה חסרה.
וכאשר מתמזל לי ומצליח לזכות גם בתקשורת מוצלחת ובקירבה העולם מקום הרבה יותר יפה :)
לפני שנתיים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י