לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

פעם היה כאן משהו, אני נשבע.

לפני שנתיים. רביעי, 4 בינואר 2017, בשעה 03:44

דיסקליימר - פנטזייה לפניך. 

 

איכשהו זה הפך ליותר מאלכוהול ופלירט לא מזיק לשיחה על החשקים שלנו, ונראה שהיא ניסתה להוציא ממני את זה.
אני לא נוהג להוציא את זה כל כך בקלות, את מי אני ומה שאני אוהב, אבל נראה שהיא היתה בכיוון, וראתה שאני יותר ממעוניין גם בלי שאגיד במפורש.
אחרי קצת אלכוהול והרבה דיבורים כבר דיברתי על זה בחצי-צחוק-חצי-אמת, זורק ניואנסים ומנסה לקלוט את התגובה שלה.
"אתה רק חושב שתלך רחוק, סך הכל רק הכרנו. אנחנו מפלרטטים רק חצי שעה ואתה כבר אומר שתעשה הכל בשבילי? איך זה אתה בכלל סומך עלי? זה מטופש מצידך."
- דבר ראשון, דיברנו 42 דקות
"יופי לך, דבר שני?"
- דבר שני המצאתי את המספר הזה
"תדבר ברצינות פעם אחת"
- באמת המצאתי אותו
"עכשיו ברצינות."
- יש לך את המשהו הזה בעיניים שחוזר לי בכל החלומות
"אמרתי ברצינות... אתה מקרה אבוד."
- באמת.
"מה יש בהן?"
אני משתהה, חושב איך לזרוק את הכדור הזה ומחליט ללכת על הכל. לוקח אוויר ואומר "רוע." ולשבריר שניה מסיר את חצי החיוך של הצד הטרולי שבי ומוריד את המסיכות בבת אחת, בתקווה שאולי הפעם היא תדע, אולי הפעם היא תבין, אולי הפעם היא לא עוד ונילית.
העיניים שלה נפתחו, היא חייכה חיוך רחב וזדוני והסתכלה ישר אלי, אל תוך ארובת העיניים שלי ישר לתוך המקום הזה בפנים שאני דואג להחביא בקנאה רבה מאחרים, את הנשלט שבי, את קראנק הזה. היא הסתכלה, בוחנת, בוהה. מרגישה בנוח עם המבוכה שלי.
ניסיתי להסית את העיניים כמו מתוך אינסטינקט, מבוייש ומרכין ראש למחצה, מצליב מדי פעם את העיניים בעינייה וקולט שהחיוך שלה רק מתרחב, והיא שותקת. נהנית מהרגע, נהנית לראות את מגדלי הבטחון שיצרתי בחצי שעה האחרונה מתרסקים לנגד עיני ומשאירים אותי עירום מול העיניים החודרניות שלה. היא נושכת את השפתיים, אנו בוהים אחד בשני לרגע, היא מתקרבת ומלטפת לי את הזיפים, בוחנת אותי במשך זמן שנראה כמו נצח. "אתה באמת תלך רחוק." היא מסננת ומוסיפה למבוכה שלי.
לא לקח הרבה זמן עד שהגענו לדירה שלי, המתח המיני גדל ורציתי לטרוף אותה, היא לבנה ומהפנטת, וסקסית בטירוף. התחלתי להרגיש בטוח איתה, הרגשתי שאולי הפעם היא תהיה כזאת, כמו שאני כל כך צריך כבר.
דיברנו קצת תוך שהיא קושרת את הרגליים שלי למיטה. "זה הדוק מדי" אני מסנן, בוחן את הסבלנות שלה. "זה בסדר. תשכב." היא פוקדת.
- יכרתו לי את הרגליים באשמתך, הצילו
"אם תמשיך ככה האיבר הבא שאני אקשור יהיה הלשון שלך"
אני שותק.
היא שוכבת מעלי, "תביא את יד ימין שלך" אומרת בנחרצות. אני מביא לה את היד ומסתכל עליה בחיוך, כמעט ושכחתי כמה נמוך היא הצליחה להוריד אותי עד לפני 20 דקות בפאב שנפגשנו בו. היא קושרת את יד ימין שלי לדפנת המיטה במקצועיות מפתיעה "אתה מבין, אתה מושיט את היד בקלות כזאת ומסתכל עלי בחצי חיוך שלך, חושב שאתה בשליטה, כשבעצם ביקשת לתת לידי את כל השליטה, כולה. אז אני לוקחת, ונראה שאתה משום משועשע מזה. שלא תבין לא נכון, זה מצויין לי. היד השניה עכשיו.", אני מתחיל טיפה לחשוד, "מצויין"? נשמע קצת פאנקי. אני מושיט את היד השניה, הפעם בהיסוס שכזה, מסתכל עליה במבט טיפה מהורהר. היא שוב קושרת ומדברת חצי אלי וחצי לעצמה "וגם את היד השניה אתה תושיט לי בכניעה וכמעט בלי לחשוש, כי אתה כל כך צריך להיות רק בשבילי עכשיו. יותר ממה שאתה מוכן להודות. אתה כל כך צריך את זה," היא מהדקת את הקשר סביב היד,

"ששכחת שהגעתי אליך עם רכב, ואני יכולה גם פשוט להשאיר אותך ככה ולשדוד לך את הבית.", מהדקת אותו קצת יותר, "אני יכולה אפילו לגנוב לך אפילו את האוטו, האשראי, הלפטופ, לא?" היא צוחקת, ומהדקת אותו אפילו יותר שזה מתחיל קצת לכאוב."זה מתחיל לכאו..."  היא תופסת אותי בסנטר "ולא נתתי לך את המספר שלי אפילו, אתה קולט? כשחושבים על זה אתה בעצם יודע רק את השם הפרטי שלי, שגם הוא יכול להיות בלוף."
המבט שלי מתחלף די מהר והאסימון הזה מתחיל לרדת לי. אני מרגיש כעס, בלבול, חוסר אונים, מבוכה, הכל בבת אחת, והיא בשורה הראשונה כדי לצפות בכל הרגשות האלו הופכים למבטים חסרי אונים ותזזתיות שנעצרת בידי קשרים הדוקים למיטה, וזה גורם לה לנשוך את השפה בערמומיות.
אני מנסה לחזור לעצמי, זה הכל משחק, די, אין מצב שהיא עושה משהו כזה. הייתי קולט אם היא פסיכית כזאת ובטח שלא מכניס אותה הביתה. ואולי המשיכה הזאת היפנטה אותי ולא שמתי לב בכלל?
היא מתישבת לידי ומדליקה סיגריה. אני אומר תוך שאני מנסה להסתיר את החשש, "את לא תגנבי לי את האוטו ותשאירי אותי ככה, נכון?" חצי צוחק, חצי מתחנן על נשמתי.
"לא, יש לי כבר רכב. אבל נראה לי שתעשה בשבילי משהו אחר."
- מה אפשר להביא לך?
"מצחיק. לא... אתה תעשה לי ילד."
- יופי, עכשיו את מטרילה אותי?
"מטרילה אותך?"

היא רוכנת לעברי, מסתכלת לי בעיניים ונושפת עלי את העשן מהסיגריה "תכף אתה תגמור בתוכי ותעשה לי ילד."
- מה ילד?

"או ילדה"

היא רוכנת מעלי ואני מסנן "תשימי קונדום, משוגעת, אני רציני. זה לא מצחיק אותי."
"פתאום זה לא מצחיק אותך?"

"הלילה אתה תרביע אותי." היא מגיבה, וצוחקת.
- "לא יעמוד לי ממך יא משוגעת, רדי ממני!"
"האמת שתכננתי לשים לך ויאגרה בוויסקי, אבל ידעתי שאתה מספיק נחות בשביל שמספיק לקשור אותך וזהו."
עמד לי הזין כמו טיל, כמו קסם. זה מביך שאני אפילו לא מצליח להוריד אותו למרות הכל.
היא מורידה את התחתון הספוג שלה ודוחפת לי אותו לפה, אני בהלם אבל לא מוותר ומנסה להשתחרר. היא רוכבת עלי כמו על שור זועם שמנסה להוריד אותה ממני בכל מחיר אבל לשווא, היא נהנית לראות אותי מתפתל תחתיה עד שהיא תופסת לי בצוואר ודוהרת עלי, אני מרותק, נסיונות הבריחה שלי עולות בתוהו ואני חודר לתוכה, וחודר עמוק, כמה עמוק שהיא רוצה, מסנן "את כלבה מטורפ..." היא סותרת לי, סוגרת לי את הפה עם סלוטייפ מסביב לראש שלי ומתחילה לרכב עלי במרץ ואני כבר קרוב לגמור, כל כך קרוב, כבר רבע שעה שאני כל כך קרוב קיבינימאט. "אתה תעשה לי ילד, או ילדה? מה אתה אומר?" אני מסנן דרך התחתון והסלוטייפ "אני צריך לגמור, תרדי ממני. עופי, משוגעת, רדי", "בבקשה תרדי ממני", "אני מתחנן, רדי ממני, אני מתחנן, תרדי עכשיו" והתחתון שלה מסנן את המילים שלי לרעשים חסרי משמעות. "אני ארד אחרי שתגמור בתוכי, אחרי שתרביע אותי, תעשה לי ילד ואני ארד ממך.". אני כל כך חסר אונים. היא משוגעת, מטורפת. אני חושב שהלוואי שהיא תרד ממני, הלוואי שזה יגמר. זה לא קורה לי. היא מסתכלת עלי מביט בה בעיני כלב חסר אונים, מדמיין שהחיים שלי נהרסו, שעשיתי את טעות חיי שהכנסתי אותה הביתה, שנתתי לה לעשות לי את זה. המבטים שלי גורמים לה לגמור ולהתכווץ עלי פעם אחר פעם ואני קרוב כל כך, כל חיכוך וכל כיווץ ומתאמץ להשאיר את זה בפנים. עד שאני כבר לא מסוגל יותר, אפוס כוחות אני חוזר על הפזמון ללא הצלחה, "לא. אני גומר. תרדי. זה לא קורה לי. רדי. בבקשה רדי.", והיא רוכבת עלי "אתה תעשה לי ילד." היא אומרת וצוחקת, אני משפריץ לתוכה באפיסת כוחות והעיניים שלי נפערות, אני מסנן "לא" אל תוך הסלוטייפ בקול חלש תוך כדי שאני גומר לתוכה, דמעה יורדת לי מהעין על הכרית, היא הצליחה לסחוט ממני זרע כשלא רציתי, כשרק רציתי שזה יגמר. אני לא יודע איך זה בכלל קרה, ואפילו עמד לי כל הזמן הזה. אני שוכב שם המום ופגוע כשהיא נעלמת לדקות ארוכות לשירותים. היא חוזרת לבושה לגמרי, מביטה בי ואומרת "וול, באמת שזה היה תענוג. יש לך משהו להוסיף?" היא מורידה את הסלוטייפ ומוציאה את התחתון מהפה שלי "את כלבה משוגעת, " אמרתי לה "תורידי לי את החבלים". היא זורקת לי מספריים ליד הכתף על המיטה, "בהצלחה." אומרת ויוצאת מהבית, לא משאירה אחריה שום זכר, וגם לא זכר מהזרע שלי. ואני בהלם, מנסה לעכל, מדוכא והמום מתיר את עצמי מהחבלים ויוצא לחפש אותה, כמובן שללא הצלחה. זה אמצע הלילה, קר ואין אף אחד ברחוב. אני משחזר אחורה את סדר האירועים וחושב לעצמי שהיא לא השאירה אחריה באמת שום דבר שאוכל לאתר אותה דרכו, איך לא שמתי לב שזה קרה לי מתחת לאף, ואני בעיקר כועס שהיא היתה כל כך מושלמת וכל כך הרסנית. הלב שלי פועם חזק כל הדרך חזרה לפתח הבית כשאני שם לב לפתק ורוד על הדלת, אני פותח אותו וקורא.
"אני לוקחת גלולות."

 

הפתק השני - היא כותבת המשך  -  https://thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=597369&blog_id=78035

Devil May Cry - רוע טהור.יפיפה
לפני שנתיים
טלי35​(שולטת) - ואו!!!
אהבתי כל כך!
לפני שנתיים
im for you - ואוו...פחד אמיתי...
לפני שנתיים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י