אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

Bigger on the Inside

זו לא אני שרגישה, זה העולם שקהה.
לפני שנתיים. חמישי, 5 בינואר 2017, בשעה 19:29

היה לי שבוע מהגיהנום, היה לי יום מגעיל וכל מה שבער בי זה להניח מכתב התפטרות על השולחן של הבוס ולצאת משם. לא עשיתי את זה. צריכה להיות בוגרת. לא לפעול מהרגש. אז יצרתי קשר עם הגברים הדומיננטיים בחיי, כל אלה שיש להם את האנרגיה החזקה הזו שגורמת לי לציית. הם היחידים בעולם שיכלו לאפס אותי, וגם זה רק כשזה כולם בו זמנית. לצערי הם היו זמינים רק בכתב. מי בוואטצפ מי במייל. אפילו יצרתי קשר עם השולט. משתדלת לא להפריע לו בחופשה שלו אבל עמדתי להתפוצץ. הוא היה במצב רוח מרומם ופצח בנאום מוטיבציה לשחק חכם, אסטרטגיות, ניצחון. איבדתי עניין. אז פניתי להוא שרציתי ממנו חום גוף יותר מכל, אבל הוא מרוחק פיזית בגלל אשתו שחושדת, ולי לא מספיקות פתאום המילים. רוצה יותר. נותרתי מתוסכלת.

הדרך היחידה שאני מכירה להוציא את התיסכול הזה היא ערומה על ארבע, ממתינה מכוסת עיניים לחבטות, להצלפות, לשחרור פיזי ורגשי..

אתמול ידיד שלי אמר שאני מתנהלת כאילו השולט שלי שם עליי חגורת צניעות בלתי נראית וטס לתאילנד. כי מאז שנסע אני בתולה. כמהה למגע זר אבל למרות אינספור ההצעות מסרבת ושומרת על מרחק. אפילו שהגוף שלי ככ רעב למגע ולהתמסרות.. הידיד אמר שזה הופך אותי למבולבלת. הופך אותי. הוא אמר שאני חייבת ללכת להזדיין כבר ולו לשם פריקת המתח הזה, לקרוע את חבל הטבור בייני לבינו. הוא גם ככה בטח מזיין עכשיו כל כוס תאילנדי, אז למה אני צריכה למנוע מעצמי. התקשיתי להסביר לו, הוא לא מתחבר לעולם הבדסמ. מהזוית שלו אני סוג של פריקית סוטה שנהנית שמצליפים בה, איזו מופרעת, אני- שנחשבת בתולית בעולם הזה ביחס לטיפוסים שפגשתי כאן בכלוב.. העולם הזה אינו מתפרש על ליבו, אין הוא מרגיש את החופש המוחלט כשאתה נעול, קשור, אזוק וכמה לתחושות שרק אדם אחד יוכל להעניק לך, וכך ישחרר אותך.. אולי משום כך התקשיתי להסביר לידיד שהשולט הוא האדון שלי, הוא יכול לזיין מה שבא לו כמה שבא לו. אבל אני אמורה להיות שלו. אז מה אם הוא לא ביקש. הוא פינטז על זה בקול. הוא אמר לי אחרי הסשן האחרון שלנו, שלו היתה לו חגורה היה נועל אותי לחודש בזמן שהוא איננו. משהו כאילו נכנס קצת לתת מודע..

אבל הימים מוטרפים ואני חשה בתיסכול אוכל אותי מבפנים וחייבת פורקן. לא פורקן רגיל. לעשות ביד לא מרגש אותי.. עשיתי אתמול עשיתי יומיים לפני כן. זהו. איבדתי חשק. רוצה מישהו שירטיב אותי, יתפוס אותי בכח, יתקרב לאוזני ויגיד בקול שקט אך תקיף "את שייכת לי. תתפשטי".. אוחחח... ידיד שלי טוען שאני חייבת לשבור את השרשרת. ולהחליט שהחודש הזה הקשרים מנותקים, לו מותר ולי מותר ואף מומלץ ורצוי. 

משהו בתוכי ככ רעב שמוכן לשקול אפילו דמויות חדשות.. להעיז. לעשות משהו שונה, מחוץ לאיזור הנוחות. לחוות. למה שרק הוא יטעם טעמים חדשים וזרים. אפילו עברה בי מחשבה ללכת לדאנג'ן. למרות שלשם אין סיכוי שאלך לבד. כצאן לטבח.. זקוקה לחום ולעומק של מישהו חזק לצידי. צמאה לעוצמה. מישהו שיצליח לגעת בתוכי ככ עמוק שיאחז בי מבפנים. שאתמכר.

לו רק היה מופיע...

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י