לפני 7 שנים. 13 בינואר 2017 בשעה 12:35
חוזרים מהרופא אתמול אחה"צ
הגדול מזמזם שיר שמוכר לי עוד מאז שהייתי בגילו ואני מצטרפת בלי לחשוב בכלל שזה אמצע הרחוב הראשי
הוא מחייך אלי חיוך שמאיר את כל הרחוב ושנינו שרים בקול רם יותר
הקטן פתאום נדחף עם שיר אחר, חייב להיות באור הזרקורים.
הגדול מתרגז ואני מנסה להרגיע
חבל על העצבים מקסימוני, כל אחד יכול לשיר מה שבא לו, שטויות, העיקר שעושה לנו טוב על הלב לשיר ככה.
הקטן חייב להוסיף -נכון וחוץ מזה זו מדינה דמוקרטית.
הגדול, בניגוד להרגלו לא נשאר חייב- ברחוב זו מדינה דמוקרטית, אצלנו בבית ממש לא!
ילדים למופת יש לי:)