אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

Nenya

מחשבות, תהיות, לבטים, ושתיקות, של אישה דומיננטית ועייפה... מבולשיט.

"To Be a Ringbearer is To Be alone..."
לפני 3 שנים. 22 בינו׳ 2017, 13:48
נתקלתי השבוע בשתי כתבות, האחת סיפורה של מורן נפגעת תקיפה מינית שבחרה לסיים את חייה המאד טראגיים בגיל 36 בהמתת חסד. והשניה, כתבה על רותם גיאת, נערה בת 17 וחצי שהתאבדה לאחר שחוותה התעללות מינית החל מגיל 5 במשך מספר שנים, ולמרות ההורים התומכים והטיפול המסור, לא יכלה להכיל יותר והחליטה לפרוש מהמרוץ...
 
אין לי מושג האם הפוסט הזה יוותר באוויר, קשה לי מאד עם כל דבר המריח כמו רחמים עצמיים כשמדובר בי, אבל היום אני חייבת לעצמי התנצלות... 
 
לא לאשה הדעתנית והדומיננטית שאני היום, לא לאמא הרכה והלביאה הערנית, גם לא לזו שכבר השתפשפה ויודעת להתמודד עם אתגרים במגוון דרכים או לזו שחוגגת את מיניותה ולא מתנצלת עליה. 
אלא לעצמי של לפני 32 שנה, כשדוד שלי החליט להניח עלי יד לראשונה...
כשמצאתי עצמי בבית קולנוע עם  כל בני הדודים והוא הניח את כף ידו פרושה על הכסא בעודי מתישבת והחל ללטף את תחתוני. אני לא זוכרת את המגע שלו אני מנותקת מהתחושה הפיזית, רק את הקבס שעלה בי, את ההבנה שהאצבע שלו מנסה לחדור, את הניסיון שלי לזוז וההשתקה מצידו, בעודי תוהה מה אני מרגישה... 
לא טוב לי, אני הבכורה והבוגרת, והוא גורם לי להרגיש קצת מיוחדת, הוא מפנק אותי ועדיין בא לי להקיא... הסרט בסלואו מושן... לא נגמר....
הייתי בת 6.
 
לעצמי, בגיל 13 כשסעדתי את סבי,  ניגשתי להניח כלים בכיור, והוא נכנס מהדלת האחורית של הבית נצמד אלי מאחור בזקפה ערה, מסומם וצוחק כאילו הכל הגיוני. הלשון שלו מלקקת את צווארי, ואני נחנקת... סחרחורת ועירפול חושים, 
ריח סיגריות מעורב בריח גופרית גהינום. הדבר שהכי חי עבורי עד היום הוא הריח... 
נאבקתי אבל לא הוצאתי הגה, לא רציתי לשבור לסבא שלי את הלב כשהוא בכסא גלגלים אחרי שבץ בחוסר אונים מוחלט...
ואין לאל ידו לעשות דבר.
 
לעצמי, בגיל 16 בעליה לתורה של אחי... 
כשהביא לאימי גורת חתולים. ובתמימותי הרמתי את גוש הפרווה הענוג הזה, מחבקת אותה לחיקי, בע״ח תמיד היו אהבה גדולה שלי, והוא חייך וליטף אותה דוחק את אצבעותיו העבות מנגד לחזי מול כולם בידיעה שאני אאלץ לשתוק... והחתולה בעוונותיה, מסתירה את מה שידו עושה באמת... 
 
באותו הערב הוא חיכה לי בחדרי בקומה השניה, החלונות והתריסים היו מוגפים, ניסיון עלוב שלי להמנע מריחות המנגל והרעש הכאוטי. נכנסתי לחדר מבלי לטרוח להדליק את האור, כל מה שרציתי היה שקט. נזרקתי על המיטה רק בכדי לזהות צללית בפינת החדר ולהרגיש את משקל גופו והריח המזעזע הזה שוב עלי... זוכרת שניסיתי להגיע לפטיש שהיה על הרצפה אחרי שתליתי באותו היום לוכד חלומות... לא הצלחתי, הוא שוב צחק...
ואני, אני שוב לא דיברתי, כי סבתא שלי ישבה בקומה התחתונה, הבית מלא באורחים, ואיך אני אהרוס להם את המסיבה !?...
 
לעצמי, כשאיחר לי המחזור, פחדתי פחד מוות. כשסיפרתי לאימי שהייתה עסוקה בעיקר בלרחם על עצמה... 
ובחרה ״להגן״ עלי על ידי כך שנמנעה מלשוחח עם אחיה במשך שנה, תלונה במשטרה היא מושג שלא היה לאף אחד בלקסיקון.
 
לעצמי, כשאף אחד במשפחה לא צידד בי, כי אין סיכוי כי אדם שהיה מעורב בפלילים בכל חייו הבוגרים, שישב מספר פעמים בכלא, והרג אדם בעברו (ולא במסגרת שירות קרבי) אנס את האחיינית שלו.
יותר הגיוני שה״רוקרית״ עם הגיטרה על הגב, הכתף החשופה והשיער הפזור, פיתתה אותו.
 
לעצמי, כשעדיין הרגשתי מחויבת ודיברתי עם המשפחה שבחרה לא לדבר איתי, בגלל שזו המשפחה היחידה שהייתה לי, ועוד הייתי חדורת אידיאלים, מאמינה בטוב, זקוקה לבית. 
 
לעצמי, כשבמשך שנתיים חלמתי לילה לילה איך אני דוקרת אותו בסכין... והנחתי את תוכניות הנקמה בצד רק כשאישתו התאבדה וקפצה מהקומה השישית. 
כי קארמה יותר חזקה מהכל, ונקמה רק מרתקת אותי למקום ולא מאפשרת לי להתקדם. והוא אחרי הכל איבד את האדם היחיד שחשב שהוא שווה משהו.
 
לעצמי, כשהמשכתי להגיע לביתם של סבי וסבתי, אותו הבית אליו עבר לגור אחרי מות אישתו, נמנעת מאינטרקציה אבל חווה את הדברים בראשי אין ספור פעמים רק בכדי לא להפסיק לבקר ולהאלץ להסביר לסבתי מדוע. 
 
לגברים שפגשו אותי בדרך עד שהתאזנתי, אלו שהורדתי על הברכיים לפני שלמדתי איך לעשות את זה מאהבה, כי הייתי צריכה לקבל את הכח והשליטה שלי בחזרה ולא עיניין אותי באיזה מחיר...
 
לעצמי, כשאיבדתי עוד כמה שנים טובות עד שהצלחתי להפסיק להריח את ריח הסיגריות והבל הפה שלו או לראות את פניו למולי וככה לאבד שוב ושוב אורגזמה אחרי אורגזמה אחרי אורגזמה... 
 
לכל אלה שחטפו שוק תרבות ונעו באי נוחות מול הקלות הבלתי נסבלת בה אני מדברת על האונס ועל ההתעללות המינית ולו בגלל שאסור לשתוק, זה חייב לצוף, ואין במה להתבייש.
 
לאמא שאני ולחרדות שמלוות אותי יום יום, אשר בגינן בתי בת ה 5, לא נותרת לבדה בטיסה טרנס אטלנטית אפילו לא לדקה, ואם ניגשים לנוחיות עושים את זה יחד, גם אם זה ממש לא נוח (: 
לניסיונות שלי להיות עירנית ולגדל אותה באיזון, לא להטביע בה את חותמם של הפחדים שלי, לא להפוך את הצלקות לפריזמה שהיא מתבוננת במציאות דרכה.
.
לעצמי ולאיש מאד יקר לי, עימו שוחחתי לפני כיומיים. במהלך שיחתינו הנושא עלה, ומצאתי עצמי בורחת ואומרת
״זו לא הייתה התעללות... כי זה לא כאב...״ 
(אשכרה הקטנתי את זה)
 
בולשיט, זה עדיין כואב, המשפט הזה מעוות מיסודו והסיבה היחידה לומר אותו היא בכדי לא לשהות בתוך הכאב, כדי לא להרגיש את הבגידה הזו, את הנטישה הזו, את התסכול הזה, את אובדן התמימות הזה. 
זו התעללות וגם אם קשה לי לומר את זה כי אני ממאנת להתבוסס ברחמים עצמיים, אני חייבת להודות על האמת למען הילדה שהייתי אז...
 
סליחה.
 
רותם ומורן,תהנה נשמותיכן צרורות בצרור החיים, אני יכולה רק להצר על זה שהותשתן, מי ברוח מי בגוף... ולהבטיח ששום דבר טוב לא מחכה למי שלקח בכח... שום דבר טוב לא מגיע למי שהתעלם מכאבו של אחר... 
 
 
 
הכתבות : 
http://news.walla.co.il/item/3032415
http://xnet.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4909879,00.html
קלמן - וואו. אין מילים. אגרוף לבטן.
חיבוק (לא מיני, חברי לגמרי).
לפני 3 שנים
Lady Galadriel - תודה (: לא חשדתי בך...
וחוץ מזה גם חיבוקים מיניים זה בסדר, כל עוד זה בקונטקסט הנכון ובגיל הסכמה (:
לפני 3 שנים
MagisterDolor​(שולט) - ממש כאב לי לקרוא... חיבוק :(
לפני 3 שנים
Lady Galadriel - אני באמת בסדר, תודה על התמיכה. הכתבות האלה פשוט הציפו אותי והייתי צריכה לפרוק.
לפני 3 שנים
מיקה האחת - אנחנו לא מכירות, והסיפור המזעזע שעברת, נוגע ללב. הילדה/הנערה שסבלה כל כך ולא פצתה פה.

שולחת חיבוק מחזק.
לפני 3 שנים
Lady Galadriel - מיקה יקרה, אני אחת, הסטטיסטיקה אומרת שאחת מכל שלוש נשים עוברת פגיעה מינית במהלך חייה, אחת מכל ארבע נשים עוברת אונס בגילאים צעירים.
בהודו וחלקים נרחבים מאפריקה אישה נאנסת בכל 20-15 דקות. בחלק מהמקרים זה כבר אונס שנועד לבקע חברה מבפנים כלי שרת למלחמות, בתרבויות פטריארכליות בהן כבוד האשה והמשפחה קריטי יותר משפיותה או שלמות גופה.
תודה על התמיכה, היא מוערכת לאין ערוך, אבל אני אחרי, לשמחתי זה לא מנהל אותי היום.
לפני 3 שנים
Men devourer - מחזקת אותך.
לפני 3 שנים
Lady Galadriel - תודה.
לפני 3 שנים
FOR GOOD - 3>
לפני 3 שנים
אוכמנית - לא פשוט לעמוד מול כל הרוע. אמיצה.
3>
לפני 3 שנים
טלי35​(שולטת) - כל כך הרבה מילים רצות לי בראש עכשיו... וכל מה שבא לי זה לחבק אותך אם תרצי ותרשי...
לפני 3 שנים
Lady Galadriel - חיבוקים אני תמיד מרשה (: את פשוט לא יודעת, בפועל אני בכלל גרסה מקאברית של דובון אכפת לי ((((: , הכל טוב עכשיו יקירה.
לפני 3 שנים
טלי35​(שולטת) - (;
לפני 3 שנים
בכוח המוח - את חתיכת בן אדם מיוחד.

}}{{
לפני 3 שנים
Lady Galadriel - תודה, באופן לא מפתיע אני חושבת את אותו הדבר עליך (:
לפני 3 שנים
ArchAngel​(שולטת) - את פשוט מדהימה, את יודעת את זה?
לפני 3 שנים
Lady Galadriel - Archangel יקרה, בתור התחלה אומר לך, (לאחר קריאת הבלוג שלך ולא כלאחר יד) ״את בעצמך!!!״
מעבר לזה, היה לי הרבה מזל לזהות את ההזדמנויות הטמונות בפינות החשוכות של הדרך והנשמה, ואיש אחד חכם שעזב אותנו לא מזמן, אמר ובצדק...
There is a crack in everything , that's how the light gets in. (Leonard Cohen(
לפני 3 שנים
שר ברוח​(שולט) - כמה כח צריך להסתכל על זה כסרט נע בראש פעם אחרי פעם ולהתמודד ועדיין להיות מספיק חזק כדי לדבר על זה ועוד יותר כדי לגדל ילדה בצורה נורמלית ולך אני אומר שאת חזקה מכולנו.
לפני 3 שנים
Lady Galadriel - יקירי , תודה על המילים החמות, אבל אני חייבת לציין שאני כופרת בהאשמה כי אני מגדלת את הילדה שלי בצורה נורמלית ((((; היום חירבתי לה עוד סיפור ילדים בקומנטרי למבוגרים... אני לגמרי אויבת הציבור במחלקה הזו (:

לפני 3 שנים
אדון שיודע​(שולט) - פוסט מרגש וחשוב מאד.
זה באמת כואב ומצמרר מזעם לקרוא על מכלול התחושות הקשות שחווה כל אשה שעוברת דברים כאלו.
למרבה הצער הם נמשכים וצריך להלחם בהם בחורמה וללא פשרות.
מעריך את האומץ לשתף ולהזכר בדברים הנוראיים שעברת.
למרבה המזל, את בוחרת בחיים וחיה אותם בדרכך המיוחדת והמקסימה.
חיבוק חם לעידוד ולחיזוק, חברה יקרה.
לפני 3 שנים
Lady Galadriel - לצערי התחושות הקשות והכאב הם נחלתם של כל מי שעובר כפיה מינית כזו או אחרת בכל גיל, על אחת כמה וכמה בגילאים צעירים בלי קשר למגדר.
אני מודה לך על הפירגון יקירי, ומקבלת את החיבוק באהבה, תודה .
לפני 3 שנים
bent_wordsmith - אם יש סיבה שאני שונא לקרוא פוסטים כאילו זה חוסר האונים.
לא שלך, שלי, אל מול הידיעה הזו של אחת לשלוש / ארבא או אחת לאחת, ואני שתמיד מחפש לתקן את העולם, ל איודע איף להתחיל אפילו.
אבל מנסה, בסביבה אישית שלי.

חיבוק אמיתי נדרש !
לפני 3 שנים
Lady Galadriel - בנט יקר, אתה לגמרי צודק וגם אני כזו ״מהמחפשים לתקן״ ובדיוק בגלל זה לא מאמינה ב״לנרמל״ כדי שיהיה לסביבה נעים בגב, יש בעיני חובה מוסרית לדבר על עוולות ולא משנה באיזה תחום. חיבוק חזק חזרה, תודה על התגובה הכנה והמשקפת.
לפני 3 שנים
Roren​(שולט) - כל הכבוד על מה שעשית עד כה.
ובהצלחה עם מה שעתידה וצריכה לעשות.
לפני 3 שנים
אספן​(שולט) - עצוב
כל הכבוד על החוזק הנפשי
לפני 3 שנים
שולט בלשון - אחת דברים החשובים בחיים היא היכולת לסלוח לעצמנו.
ולשחרר.
חזקי ואמצי!
לפני שנה
RedVelvet​(מתחלפת) - אני מאמינה לך. תודה שחלקת. המשיכי לשמור עליה ככל שתוכלי ואל תהססי לרגע. שולחת לך חיבוק בהסכמה.
לפני 6 חודשים
סועד קשוח - מקשיב לאנימלס של פינק פלויד ודומע כשקורא את זה.
פאק, אין מחשבות רק דמעות וזעזוע עמוק שאומר זה לא פייר ככה, זה לא צריך להיות ככה
וכל מה שמתחשק זה להבעיר את כל העולם המחורבן הזה
שנמאס ממנו וממה שהוא אמור להכיל
אבל ברור לי שאת לא מרשה...
לפני 6 חודשים
Lady Galadriel - אני אכן לא מרשה... (:
לעומת זאת, נוכח ארגז הכלים שאנחנו יודעים שיש לך, והנשמה היתרה שיש לך אפילו כשאתה לא מעושן (((:
אתה מוזמן להמשיך ולעשות טוב, ולפזר את האהבה שיש בך בכדי לאזן את העוולות...
ואת זה אני לא רק מרשה... אני גם ממש מעודדת (:
לפני 6 חודשים
גבר שקט​(שולט) - חיזקי, מרגש
לפני 6 חודשים
אלפא-בטא​(נשלט) - מזעזע! ובכל זאת את נוטעת בנו תקווה שיש חיים לאחר הגיהנום, גדלת והפכת לאדם חומל רגיש ואמפתי.
מי יתן וילכו הזוועות הללו ויעלמו מחיינו.
לפני 3 חודשים
echoo - מנוול. חיבוק ענקי
לפני חודשיים
טנגו אחר​(שולט) - הצלחת לזעזע אותי עד עמקי נשמתי, מדוע זה קרה לך שוב ושוב... כמה עצב וכמה סבל חוית בנעורייך... חס וחלילה איני רומז אפילו שזה משהו שקשור בך או בהתנהגות שלך אבל זה קרה לך כמה פעמים עם אנשים ממשפחתך וזה אומר שהיה שם הרבה רוע במשפחה שלך. ושאפו על האומץ להחשף... מרגישים שהאישה שאת היום, היא אישה חזקה, עם עוצמות וכח להגן על עצמה... כל הכבוד שיצאת מזה אם כי אני מניח שהטראומה והזעזוע עדיין שם והזכרונות חוזרים.. מחזק אותך. היי אמיצה...
לפני 3 שבועות
Lady Galadriel - לא התכוונתי לזעזע, אלא להנגיש (:
הסיטואציות המצוינות מעלה כולן, קרו עם אותו אדם על טווח של עשור מגיל 6 לערך עד קצת אחרי 16.
אני לא יכולה להתבונן על ההתמודדות של הורי או שארית המשפחה כרוע, יותר כחוסר כלים ואזלת יד.
לזכור אני זוכרת אבל זה לא מנהל אותי, אני לא מתפקדת כטראומטית או מגיבה ככזו וחיה חיים מלאים. תודה על הדאגה הכנה.
לפני 3 שבועות

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י