לפני 7 שנים. 30 בינואר 2017 בשעה 13:23
אנחנו שוכבים חבוקים במיטה שלי, עור לעור, הכי קרוב, תחת השמיכה.
מתכרבלת בך ומחייכת לעצמי.
כבר עברו 3 שנים מאז שהתחלנו להיפגש בבית שלי ובכל פעם שאתה מגיע, הבית הזה נעשה עוד קצת שלי, עוד יותר אהוב עלי (עם כל הפגמים שבו)
כן, אהבתי את הפגישות שלנו בכל מקום וכן הסיכון שיש ב" בחוץ" מאד מסעיר עבורי. אבל...
זה לא בגלל הביטחון שיש כשאנחנו ספונים בבית שלי.
זה לא בגלל האפשרות להשתמש בכל חדר, רהיט ומשחק.
זו התחושה של הכי אינטימי, הכי רחוק מהעולם
זה הזמן לקפה ועוגה
זה לשכב בזרועותיך ולדעת שבלילה אחזור מהעבודה ולכרית שלי יהיה הריח שלך והכוס שלך בכיור תחייך אותי
זה לדעת שאני הכי בבית שאפשר, אתך.
