בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

Bigger on the Inside

זו לא אני שרגישה, זה העולם שקהה.
לפני שנתיים. רביעי, 8 בפברואר 2017, בשעה 04:07

לא יודעת אפילו להגיד מה גרם לכך שהוא השתנה, האם זה בגלל החודש שהעביר בתאילנד, האם זה בגלל שאני שיניתי את התפיסה שלי לגבינו, או זה שהוא הרגיש את ההבדל באופן מעשי בדינמיקה ביננו, אבל משהו השתנה. התשוקה שלו הרקיעה שחקים, השולט שבו יצא החוצה במלוא הדרו, הספנקינג, אפילו הסטירות שחיכיתי להן ממנו ככ הרבה זמן.. וכולן יצאו לכיווני ומילאו אותי בחום ואהבה.

הוא יודע להכניע אותי בלי מאמץ, בדיוק כמו שהוא יודע לתת לי להתיישב על כס המלכות ולכבד את מעמדי הרם בעודו תחתיי נעול. המתחלף האולטימטיבי שלי. זה שיודע שהבלוג הזה פה בכלוב קיים אבל לא מגיע לכאן במכוון, יודע שאני צריכה את הפינה שלי שאליה אינו מגיע, ומכבד אותה, מכבד אותי. הוא יודע, הוא מכיר אותי. אחרי שנה יחד אחד בחיים של השנייה, הקרבה שתמיד היתה ביננו שינתה גוון.

עברנו הרבה שלבים יחד. הכרנו בכלל באתר הכרויות, וכבר בדייט הראשון אחרי הסקס המדהים הוא הסביר לי (ואחכ במהלך החודשים דאג לחזור על זה שוב ושוב) שהוא אינו מכוון לזוגיות או מונוגמיות. בהתחלה הסכמתי עם הרעיון של להיות ללא הגדרות כי רציתי אותו. הוא סיקרן אותי ורציתי עוד מהסקס הזה שיש לו להעניק. little did i know שזה רק ילך וישתפר, ושההחלטה להתאים עצמי לסטייט אוף מיינד שלו למעשה ישחרר אותי לחופשי כמו שמעולם לא הייתי לפני כן.

היו רגעים שפחדתי שאני מתאהבת בו והדחקתי את זה כדי לא להפגע. פחדתי אפילו להוציא את המילים מהפה שלי. פחדתי להיות במקום שבו אני אוהבת אותו מתוך חרדה שזה יהיה לנצח חד צדדי ואם יאמר יהרוס הכל, זה נראה לי המקום הכי מסוכן עבורי. ושוב הזמן הוכיח שזה ככ לא נכון. הפחד כיוון אותי ובמקום לשחרר התחבטתי בייני לעצמי עם התשוקות האלה שבהרבה מקרים בלבלתי בינן לבין אהבה. שמתי עליו כובע מוגדר שרק לאחרונה שחררתי. בהתחלה רציתי אותו רק לעצמי אבל ידעתי שזו צביעות כי אני רוצה את החופש שלי בדיוק כמוהו, במקום להנות מהסטטוס קוו שלנו.. הוא יודע על הזיונים שלי (גם מקריאה בבלוג השני וגם מהסימנים שהוא רואה שאחרים השאירו על גופי, וכמובן מבדיל בינם לסימנים שהוא השאיר), ועל הזיונים שלו אנחנו לא מדברים. הוא מכיר אותי ככה. ההסכמה שבשתיקה. הסטטוס קוו הזה.

ביומיים שהיינו יחד כשחזר מתאילנד החלטתי שזה הזמן הנכון לשתף בהתבגרות שעברתי כשהיה שם. לקחתי נשימה ואמרתי לו שאני אוהבת אותו. לראשונה לא פחדתי להגיד את המילים. לא פחדתי לאבד אותו. ידעתי לראשונה שזה לא יהרוס כי הוא יידע לקחת את זה לפינה הנכונה, לא כי הוא חבר, לא כי הוא גבר שבטוח בעצמו, אלא כי הוא מכיר אותי. הוא יודע שזה בא מהמקום הכי טהור בתוכי, לא חונקת לא מגבילה לא שופטת, פשוט מרגישה. וכשזה נאמר ירד סלע מליבי. נחשפתי לחלוטין עד הטיפה האחרונה. רשמית לא נותרו עוד דברים שלא נאמרו מבחינתי, והרגשתי זכה. קטרזיס.

הערב הוא הגיע שלא במתוכנן, העברנו ערב בכייף שלמרות העייפות של שנינו (הוא אחרי יום ארוך מדיי בעבודה ואני אחרי יום ארוך ולילה לפני כן כמעט נטול שעות שינה) גלש דיי מהר לסשן מטורף. הייתי הכלבונת שלו, הזונה שלו, בהתחלה לא ממושמעת. נענשתי. נהניתי מהעונש. אז הוא מצא דרך מקורית להרגיע בי את יצר המרדנות, הוא הורה לי לרכב לו על הזין בזמן שתאר לי את כל הדברים שהוא הולך לעשות לי בעתיד. הפומביות, ההכנעה, חוסר הודאות, כל מה שמפחיד אותי מאוד ומגרה אותי בו זמנית.. וכל תיאור, בין אם שלי כפותה ערומה במושב האחורי עם פלאג וויברטור בכיסוי עיניים בעודו לוקח אותי ללוקיישן לא ידוע, בין אם שלו מוליך אותי כך על ארבע באמצע השד יודע איפה כשעיניי מכוסות ואני ערומה, עם קולר כמו הכלבה הטובה שאני, כל אחד מהתיאורים שלו הרטיבו אותי יותר ונזלתי לו על הזין. הוא הרגיש. הוא מכיר כבר את הגוף שלי, הוא יודע איך הראש שלי עובד, הוא יודע על איזה כפתורים ללחוץ, והוא לוחץ עליהם ללא חשש. "אני סומכת עליך עם חיי" לחשתי לו והוא חייך ותפס בצווארי בכח, בתגובה לא זזתי, לא ניסיתי להשתחרר מאחיזתו החזקה, רק הבטתי בו במבט כנוע, רוכבת עליו ונהנית מהרגע. כששיחרר ידו עצמתי עיניי והתמסרתי לתחושת הזין שלו. "אני גם אוהב אותך" שמעתי אותו לוחש לי הלילה בעודו מזיין אותי, ולא האמנתי למשמע אוזניי, לכמה שניות אפילו התחבטתי בייני לעצמי אם שמעתי נכון או שזה האלכוהול או העייפות.. שנה שלמה כמהתי לשמוע את המשפט הזה, אבל הפעם, כשהוא הגיע, הייתי בשלה מספיק. לקחתי את זה למקום אחר. מקום שליו.

מישהו שאני מדברת איתו שאל אותי הערב מדוע אני ומר תאילנד לא בזוגיות. מה שאנשים לא מבינים ולא יבינו, וזה בסדר כי זה לא עניינו של איש, זה שגם אם ההגדרה לא תאמר מהיותה הגדרה, זה כן סוג של זוגיות, פתוחה, אבל אנחנו לא צריכים את ההגדרות, אנחנו לא זקוקים להגדרה הזו כדי להיות אנחנו. וכשזה אני והוא, אין איש מלבדנו, וכשאנחנו מתפצלים, כל אחד רשאי לחיות את חייו, כשיש רק חוק אחד, החברות שלנו תישאר לתמיד ועומדת מעל הכל. כשאמרתי לו שאני אוהבת אותו גם אמרתי שהרי אנחנו מרגישים את זה, שלא הכל חייב להיאמר מילולית כדי שנדע שהרגש קיים. כך למעשה נתתי לו את השקט והתובנה שאני יודעת שאני יקרה לו גם בלי שיגיד, שלא ירגיש את הלחץ או חובת האמירה. אבל לשמוע אותו אומר את זה חיבר 2 חלקי פזל שכבר מזמן עמדו ככ קרובים ורק היה צריך להזיזם מעט ממקומם, זה לכיוונו של זה, כדי לייצר את התמונה השלמה.

אני אוהבת את הידיעה שמה שיש לנו ככ מיוחד שהוא אינו מאיים על החופש שלו או שלי. אני אוהבת לדעת שבאף שלב הוא לא יכריח אותי להפסיק להתנהל כפי שמתנהלת. אני אוהבת את הידיעה שאני לנצח אהיה בטוחה בין ידיו. מוגנת. אני אוהבת לדעת שהעוגן שלי במקומו עומד, מושרש עמוק וחזק, כמו הזין שלו כשהוא מעמיק אותו בי, כמו האצבעות שלו כשהוא מרים אותי לשיאים חדשים, שוב ושוב ושוב..

אני אוהבת את החום שהוא מפזר סביבי ועליי, את החיבוקים, את המבטים, את הנשיקות, את הסקס הזה שלוקח לנו שעות של עונג בכל פעם, ומרגש כמו בפעם הראשונה.. רק טוב יותר. אוהבת שמעולם ולעולם לא שפט או ישפוט אותי. מקבל אותי כפי שאני, כמוני כלפיו, מקבל אותי עם הפלוסים והמינוסים ואוהב אותי בדיוק ככה. 

ארבע לפנות בוקר. צריכה לקום בעוד 3 שעות. שוב לילה כמעט נטול שינה, רק שמחר אמורה גם להתייצב לראיון עבודה.
זה הולך להיות מאתגר. מעניינים החיים האלה, ללא ספק. ואני.. אני רק מחכה לראות אילו הפתעות צפויות לי בימים שיבואו..
איך אפשר שלא לאהוב את החיים האלה..
כל האורגזמות המדהימות האלה, כל החופש הזה להרגיש- והכל מרגיש ככ טוב... מכורה..

 

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י