לפני 7 שנים. 16 בפברואר 2017 בשעה 8:52
אני מכורבלת במיטה, שמיכות עד האף, חושך בחדר, הטלפון צמוד אלי
אנחנו מפטפטים בהודעות והחיוך שלי יכול להאיר את כל הרחוב
אתה מדבר איתי, משתף, נותן לי להרגיש שאני חלק מהחיים שלך ואני גאה כל כך שאתה מוצא אותי ראויה לאמון שלך, לקירבה.
נזכרת איך בהתחלה רציתי כל כך שתשתף אותי, שתבטח בי.
לא הבנתי כלום אז, היו לי תפיסות מוטעות ולימדת אותי...
בנינו את הקשר, אמון, אינטימיות הכי קרובה שיש, נפשות שנקשרות.
ככה זה, קודם לומדים ללכת, אחר כך לרוץ ורק בסוף אפשר לעוף:)