שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

Bigger on the Inside

זו לא אני שרגישה, זה העולם שקהה.
לפני שנתיים. חמישי, 16 בפברואר 2017, בשעה 21:51

לפעמים אני ילדה קטנה בת 4. הוא לא מתייחס אליי מאז שהיה אצלי. אימוג'י קטן היה עושה את ההבדל. ועדיין שתק. אז אני עוברת למצב הילדה הקטנה בת הארבע עם ההורמונים של זו ששבוע הבא עומדת לקבל את מלוא עוצמתם, והרמתי מכרז בלתי מוגדר, מי שיבוא עם ההצעה הכי טובה יגיע. אחד זכה. אחד שכבר זמן מה מדברים ולא נפגשנו.

אני קוראת להם רשימת המתנה. אנשים מקסימים שעברו את שלב הסינון הראשוני. כאלה שמדברת איתם מעת לעת אבל כשזה נוגע ללהיפגש יש כמה לפניהם ב"תור". לא בטוחה לפעמים אפילו מה הקריטריונים. לרוב זו סתם תחושת בטן. אז הערב זכה הרומנטיקן עם האלכוהול והעשבים. והוא בכלל לא מעשן. אבל דאג לי.

הרגשות שלי לקראת המחזור בשבוע הבא מועצמים בעשרות אחוזים, הכל חד ומוקצן. זה לא שאני באמת רעבה. אבל רציתי שיתן לי תשומת לב. הוא לא נתן ואחרי כמה הודעות הפסקתי לשלוח לו נוספות. וכך מר תאילנד עבר לרשימת ה"בעונש" עד שיעבור לי. יודעת שזה ילדותי ולא אכפת לי. גם לאישה הבוגרת שבי מותר לפעמים להיות ילדותית. אז אם הוא מזיין את העולם במקום לדבר איתי, גם אני אזיין את העולם ולא אדבר איתו. יש את זה ביותר ילדותי?? אני בספק.

זה לא משנה אם אני אזיין, אם יזיינו אותי או סתם יפנקו אותי. כלום לא משנה. שום כלום לא ישנה. האלכוהול זורם בדם. העשן יגיע בהמשך ולי לא אכפת.  הגיע הזמן לפתוח את עצמי לאחרים שוב. מספיק להתקבע על זה שלא רוצה כמו שאני רוצה. פעם בשבוע לא עושה את זה עבורי. לא אז ולא היום. וההפסד שלו הוא הרווח של האחר. קצת חבל שהוא מפסיד אבל זו דרכו של עולם.

Fuck it! יום חמישי.. אם לא עכשיו אי מתי?..

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י