היה היה תפוח על העץ. תחילה חשב התפוח שהוא כמו כל התפוחים.
אמר התפוח לתפוחית מימינו: "התהיי חברה שלי?" שאל התפוח. "לא ולא" ענתה התפוחית, "אני צהובה ואתה ירוק!" אמרה, "אתה לא בשל מספיק בשבילי".
פנה התפוח לתפוחית משמאלו: "האם תרצי לצאת איתי הערב לשתות סיידר?". "אתה השתגעת?" התאדמו פניה של התפוחית, "אתה ממש סוטה!".
בייאושו בכה התפוח אל העץ: "תפיל אותי" , "אינני מסוגל עוד. אין כאן אף תפוחית שמתאימה לי.
"מוטב ויעשו ממני פאי!", חשב התפוח תוך כדי נפילה חופשית. "לפחות מישהו יאהב אותי כך... ".
והתפוח התגלגל והתגלגל עד שנתקע בעקב גבוה של תפוחית יפה וגדולה יותר מכל מה שראה אי פעם. חסד ואצילות שפעו ממנה, והריח שלה היה משכר חושים.
"האם הגעתי לגן עדן לתפוחים?" שאל התפוח את העקב, אך תשובה לא ניתנה לו. "אולי אם אטפס למעלה אצליח לדבר איתה" חשב התפוח, והוא טיפס במעלה העקב הארוך.
כאשר הגיח למעלה הבחין התפוח בהשתקפות פניו בציפורן הבוהן הענקית של התפוחית. "אוי" חשב לעצמו. "איזו תפוחית תרצה אותי ככה?" התייפח.
"תקשיב לי, ותקשיב לי טוב" נשמע קולה המשתק של התפוחית מלמעלה. "אם תבצע את כל מה שאומר לך, אעזור לך להבשיל וכבר לא תיהיה ירוק". "תודה לך גבירתי" ענה לה התפוח. "לכבוד יהיה לי לשמוע לקולך. אך האם תוכלי לתת לי את שמך?" אמר בקול מתחנן. "שמי, עדיין אינך ראוי לו. אך לבינתיים תוכל לפנות אלי בתואר האצולה שלי: פינק ליידי...".