לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

Bigger on the Inside

זו לא אני שרגישה, זה העולם שקהה.
לפני שנתיים. רביעי, 22 במרץ 2017, בשעה 23:34

עבר זמן מה מאז שנכנסתי לפה או כתבתי..
הימים מלאי קשיים והערבים מלאי עשן ריחני ומחשבות טורדניות מעורבבות (על החרא בעבודה, על חיי האהבה העקומים, על חיי המין הנסתרים), והלילות טרופים עם חלומות מוזרים ואין אורגזמות ואין חשק מיני וההורמונים משתוללים כל הזמן ועכשיו עם עוד תוספת הורמונים והכל משתולל בתוכי. עליתי איזה שני קילו, או לפחות חצי מזה. אני לא מרגישה חיה. אני מרגישה נתק בין הלב לראש, בין הגוף לנפש. והיעדר האורגזמות והדעיכה של הרגשות שלי אל החבר (או לפחות שינוי אופיים) רק יוצר בי בלגן יותר גדול ואני מרגישה את זה מתערבל בתוכי במהירות, זה בזה, כמו סופת טורנדו אימתנית שמשליטה טרור בסביבתה. כך תוכי.
רעש אינסופי ורעד נוראי וחנק, הרבה חנק. 

אני יודעת שבסופו של הקרב הזה יהיה טוב. אבל עד אז ככ מתקשה להתרומם..
הקרוסלה לא מפסיקה להסתובב ואני כבר עם בחילה. רכבת ההרים שועטת קדימה, מעלה ומטה.. 
חנק

 

 

handom​(שולט) - עוד יבואו ימים טובים יותר בקרוב.
חיבוק(:
לפני שנתיים
יפעתי​(מתחלפת) - }{
לפני שנתיים
אייל121 - את מדהימה ותזכרי את זה תמיד
ואני כאן בשבילך תמיד
ברור לך?
לפני שנתיים
יפעתי​(מתחלפת) - תודה!
לפני שנתיים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י