בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

פעם היה כאן משהו, אני נשבע.

לפני שנתיים. שלישי, 28 במרץ 2017, בשעה 00:01

היא שואלת אותי למה היא ולא אף אחת אחרת. האמת? אין לי תשובה טובה.

אין לי תשובה בכלל. זה פשוט שאיתך אני מרגיש שאני יכול לבטא את עצמי באמת - בדסמ"ית, נפשית, מילולית,

את מבינה גם כשאני פחות מילולי.
אני אוהב אותך, לפעמים זה כל כך נעים שאני מתבאס לשים על זה מילים.
למה? כי כולן חושבות שהשמש זורחת להן מהתחת, ובפועל אני מרגיש שהיא זורחת רק משלך.
אולי זה כי את כל כך מיוחדת ורב-גונית. יש לך ביצים במובן המטאפורי וגם את השניים שהיו פעם שלי. אני אוהב שאת לא מפחדת להביע ולעשות רק מה שאת מאמינה שאת צריכה.
תמיד הגוף שלי הגיב בשבילי כשרק היית לידו, הזין שלי נמתח רק מהמילים שלך, וכבר תקופה ארוכה שאת לא נותנת לי לגעת בו. באופן טבעי התחלתי לזיין כל דבר שאני יכול לגעת בו, כמו חלקי הגוף שלך, או את האוויר בצורה שגורמת לך לצחוק עלי בביטול כשאת יושבת לי על הפנים והלשון שלי משתחלת לכל אורכה עמוק לתוך התחת שלך, בשבילנו זו שגרה. זו המקום של הלשון שלי, ככה זה מרגיש נכון. ואני עוצר לפעמים כשאני שם לחשוב על איך זה נראה, מרגיש את הצחוק המתגלגל שלך בכיווץ השרירים על הלשון שלי, מזיין את הרגל שלך בנואשות למגע, או במקרה הפחות נעים את האוויר.
וחושב שפעם הייתי נוגע בו, פעם הייתי מצפה שהאחרת תגע בו. והיום אני בכלל רק רוצה שתגמרי, ואני צריך שתשתמשי בי בשביל זה.
בפעם האחרונה שבדקתי השמש לא זרחה לך מהתחת באמת, ולא בגללו התחלתי להעריץ אותך. זה המכלול של מי שאת, ומה שאת גורמת לי להרגיש. זה הביטחון שהיד המלטפת שלך נותנת לי, זה איך שאת נראית בזווית העין כשאני תקוע בבית השחי שלך ואת מחייכת, גונחת מהעולב. זה שאת שם בשביל לטפח אותי.
את מבינה, אחרי שנים שניסיתי לשלוט רק כי זה מה שהצד השני רצה, אחרי כל כך הרבה העמדת פנים של גבר שרוצה לקחת שליטה, אני יכול להיות עצמי ולא להתבייש להיות עלוב לידך. טוב, להתבייש מאוד. אבל לדעת שזה הדבר הכי מקסים בעינייך. לדעת שאני בטוח. זה שאת מצליחה לגרום לי להיות פומבי, לפעמים, לאט. וזה כל כך רחוק ממה שחשבתי שאגיע אי פעם. את כבר יודעת כמה חשוב לי לא להיות במקום הזה ליד אחרים, ולא חשבתי, בחיי, שאני אניח לו אף לרגע וארגיש בטוח.
אבל איתך כן.
זה שאף פעם לא הייתי רבע מכמה שאני קנאי בשביל מישהי, או כמה שאני צריך לדעת מה קורה איתך כל הזמן באובססיביות.
זה שאף פעם לא יכלתי להודות בדבר ההוא שאפס-מחמד-נדלק-ממנו, ואליך שלחתי סרטונים וסיפרתי, כי אני יודע שאת תקבלי אותי ותטפחי אותי, למרות, או אולי בזכות כמה שאני סוטה והעלוב שלך. רק שלך.

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י