ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

פסיכו-אנאלי-זה

דעות, חוויות, סיפורים ומחשבות על נפש האדם, בעולם השליטה ומחוצה לו.
לפני שנתיים. שני, 3 באפריל 2017, בשעה 12:02

כשמישהו פוגע בי או שאני סתם לא מרגישה בנוח בנוכחותו, מיד לאחר שראשי מתרוקן מן התחושות האינסנקטיביות השונות, הוא במהרה ובאופן בלתי נמנע מתחיל להתמלא במחשבות שדרכן אני מנסה להבין את עצמי ואת האדם השני לעומק.
למען האמת, בעיקר את עצמי כי כל מה שאני אגיד על האדם השני, ללא חוות דעתו וממצאים מממשים בשטח, יהיה בגדר השערה אישית.
אז אני בעיקר מנסה להבין למה אני הגבתי כך, מה היו התלהיכים הרגשיים והקוגנטיביים שהובילו אותי לכך,  האם יש הגיון בכך או שמהרתי לשפוט, ומעל כל אלו- האם אפשר ללמוד מכך ואם כן אז מה בדיוק?

יש שיאמרו שמדובר במנגנון בשם אינטלקטואליזציה (פירושו לכל מי שלא מכיר: "ניתוח של מצבים בעלי השלכות רגשיות תוך כדי שימוש בהסברים הגיוניים, כדי להימנע מהרגשות שהם מעוררים"), דעתי חצויה לגבי הנחה זו, מכיוון ואני כן נותנת לעצמי את האפשרות להרגיש.
אך אם בכל זאת מדובר במנגנון הגנה, לדעתי, עדיף אחד שנותן מבט פנימה מאשר אחד שפשוט מסלף את המציאות ללא שום ערך נלווה (או שמא ביצעתי אינטלקטואליזציה נוספת כרגע? איזה מלכוד).

בכל מקרה, הציטוט שמלווה מחשבות אלו שלי, הוא ציטוט אותו אמר בשעתו ד"ר קרל גוסטב יונג.
ועם ציטוט זה, שהוא חומר למחשבה, ברצוני לחתום את הפוסט: 

"כל דבר המעצבן אותנו לגבי אחרים יכול להוביל אותנו להבנת עצמנו"



איה74 - באבטחת איכות זה נקרא ״תהליך שיפור מתמיד״
אני בעד
לפני שנתיים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י