בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

פסיכו-אנאלי-זה

דעות, חוויות, סיפורים ומחשבות על נפש האדם, בעולם השליטה ומחוצה לו.
לפני שנתיים. שישי, 14 באפריל 2017, בשעה 04:29

לפני כמה חודשים כתבתי סיפור אירוטי נוסף, שנשכח עקב תקופת המבחנים, וכעת הוא מובא בפניכם. עבור כל מי שעשוי להפגע אציין מראש שהוא עוסק ברובו בתכנים של כפייה, והייתי אף מגדירה אותו כפנטזית אונס. חשוב לי להבהיר שמימוש אקטים שכאלו במציאות בלי הסכמה מראש ובלי קביעת גבולות הנו מעשה פסול לחלוטין ובעל השלכות חמורות! כמו כן, מדובר בסיפור בדוי לגמרי שלא מבוסס על כלום מלבד פנטזיה שלא מיוחסת לאף אחד ספציפי. ואחרי ש"הפחדתי" אתכם קצת, תהנו מהקריאה :)
---
אף פעם לא הסתכלתי על בנים כמו שבנות מסתכלות על בנים. את עיניי אף פעם לא תפס ה"גבר-גבר" בחבורה, לא מצאתי את הכי חזק ודומיננטי כגבר מושך. מי שמצליח להדליק אותי הוא דווקא הביישן, העדין, החמוד שיש לו פוטנציאל להתמסר אלי בקלות.
תמיד העדפתי את הבחור המתוק, הזה שנשים בדר"כ אומרות לו "אתה מקסים, אבל בוא נשאר ידידים".
ומה שאני אוהבת לעשות להם? ואוו... נראה לי שחלקם באמת היו מעדיפים להישאר ידידים שלי במקרה הזה, או לפחות בהתחלה עד שהם מתרגלים ומפיקים מכך הנאה.
זה בדיוק מה שקרה למיכאל השבוע. בואו נגיד שהוא עבר השבוע יום בלתי נשכח.

מיכאל הוא סטודנט נורא שקט, מרוב שהוא שקט אפילו לא ידעתי את שמו לפני מעשה.
הוא כל כך שקט עד כדי שהאנשים היחידים שניגשים אליו עושים זאת רק בשביל להשיג סיכומים ומיד עוזבים לאחר מכן. ממש החננה של הפקולטה שתמיד נמצא ברקע מבלי שיש לו יותר מידי חשיבות או כוח השפעה.
אני לא יודעת אפילו הוא מה לומד בדיוק, אבל אני יודעת שהוא שייך לפקולטה הזו כי אני תמיד רואה אותו בהפסקות, והוא תמיד יושב בצד לבדו.
וזה, זה בדיוק מה שתופס לי את העין. הוא כל כך יוצא דופן בקהל של אנשים שמתעקשים להישאר אותו הדבר. איזה תמים הוא נראה, זה כל כך מדליק אותי. מדליק אותי לדעת שאני יכולה להשתמש בתמימות הזו לטובתי.

ניגשתי אליו והתיישבתי לידו בספסל.
"היי, אפשר לשאול אותך משהו?" ניסיתי להתחיל איתו בשיחה.
הוא לא ענה, אבל כן סובב אלי את מבטו הביישני.
"לא, לא באתי בשביל סיכומים" ניסיתי להרגיע "אני פשוט חדשה כאן ורציתי לשאול האם אתה יודע איפה נמצאת המעבדה לפסיכולוגיה? אני צריכה להשתתף בניסויים שם כתנאי לקורסים בשנה ב".
איזה שקר! אני כבר בשנה ב' וסיימתי עם כך מזמן. לא רק שידעתי את הדרך היטב, ידעתי גם שאם נלך למעבדה מהאזור בו אנו נמצאים כרגע, נעבור דרך סמטה צדדית שאיש אינו עובר בה, המקום האידיאלי לבצע בו את זממי.
מיכאל שרגיל לעשות כל שאומרים לו קם ממקומו והחל ללוות אותי אל הדרך שאני דווקא הכרתי היטב.
כשהגענו לאותו אזור צדדי, תפסתי בו בחוזקה וגררתי אותי עד שהצמדתי אותו אל נגד אחד הקירות בעודי מחזיקה בצווארון חולצתו בחוזקה.
"בבקשה תעזבי אותי!" הוא החל להתחנן.
ואני שתקתי כשלשפתיי חיוך נבזי.
"בבקשה! מה את צריכה? כסף? אני אשלם! תתני לי ללכת!" הוא כמעט התחיל לבכות.
"אני דווקא רוצה אותך" אמרתי לו ונצמדתי אליו חזק.
"לא אמרו לך כמה אתה יפה?" שאלתי בכנות, כי הוא באמת מצא חן בעיניי.
אבל הוא בטח חשב שאני אומרת זאת בציניות, כי הוא הוסיף להתחנן אף יותר "בבקשה תתני לי ללכ..."
ומיד סתמתי את פיו עם ידי ואמרתי "לא אמרו לך שאתה צריך להיות יפה ולשתוק?" בעודי התחלתי להכניס את ידי השנייה מתחת לחולצתו, והרגשתי בעור רך ובתולי כמו שאני אוהבת. המשכתי לגלוש איתה לעבר מכנסיו והוא התחיל ממש לבכות כשהפשלתי אותן בבת-אחת.
"מה אתה משחק אותה מסכן? תראה איך עומד לך!" אמרתי בפליאה.
הפליאה שלי היא לא מכך שהוא מגורה מזה אלא מהתגובה המתבכיינת שלו. אני עקבתי אחרי מיכאל בחודש האחרון, ואני יכולה להגיד לכם שהחנון הקטן הזה ממש לא תמים כמו שנראה לכם! הוא רגיל לכך שהוא לא מרכז תשומת הלב, שאחרים לא מסתכלים עליו, כך שבואו נגיד שלמחוק היסטוריה מהמחשבים בספריה לא היה הצד החזק שלו. מיד לאחר שהיה משתמש בהם, הייתי מחטטת בהיסטוריית החיפוש ומגלה שהוא חיפש אתרים שונים בנושא שליטה נשית, בייחוד בנושא פנטזיות אונס וחטיפה. 'אני מגשימה לך את הפנטזיה חתיכת דביל' חשבתי לעצמי בראשי, אבל הבכי שלו קטע את קו המחשבתי. טוב, לזיין אותו כאן אני לא אצליח ומאוחר מדי בשביל לסגת, אעבור לתוכנית ב'.
"אתה רוצה שאני אשחרר אותך?" שאלתי בקשיחות.
"כן! בבקשה!" הוא זועק.
"אז תתחיל לציית במקום לבכות!" אמרתי בקול תקיף.
מיכאל ניסה בכל כוחו להפסיק לייבב.
"יופי, ילד טוב. עכשיו כשאתה שקט אני אגיד לך מה אני רוצה ממך."
הוא הביט בי בציפייה בעיניים גדולות ושטופות דמעות בעודו מתנשם בכבדות.
"אני רוצה את התחת היפה הזה שלך, אני רוצה להרגיש אותו מבפנים!" עניתי תוך כדי שהצמדתי אותו חזק אל נגד גופי.
"לא, לא... בבקשה לא" הוא מתחנן.
"אתה חושב שזה ממקומך להחליט? תן לי להסביר לך משהו... איך קוראים לך בעצם?" שאלתי כי באמת לא ידעתי לשמו, מעולם לא דיברנו קודם לכן.
"מיכאל" הוא ענה לי.
"מיכאל..." חזרתי אחר צלילי שמו בגיחוך והמשכתי בדברי "חתיכת אפס, אתה לא זה שקובע כאן! אם אתה תתלונן אף אחד לא יאמין לך ואתה יודע את זה גם מבלי שאני אציין זאת! אבל אני אהיה הוגנת איתך ואני אתן לך שתי אופציות: או שנעשה את זה בעדינות או שנעשה את זה בכוח. ככה או ככה אני אקבל את מה שאני רוצה, השאלה היא האם גם אתה יכול להרוויח מזה?"
מיכאל נשם נשימה עמוקה, הוא הבין שאין למאבקו בי תקווה ואין לו ברירה אלא לשתף איתי פעולה.
"אני אשתף פעולה" הוא ענה בכניעה.
"עם איך שעומד לך עכשיו, נראה לי שאתה דווקא מאוד תהנה"
שחררתי את אחיזתי במיכאל ונתתי לו להסדיר את נשימתו.
הוצאתי מהכיס שלי אובייקט מתכתי שתחילה מיכאל לא הבין מה הוא. בעיקרון, הוא יכול לברוח עכשיו אם הוא רוצה, איני אוחזת בו יותר. אך הוא מביט באביזר שאני מחזיקה בסקרנות רבה.
קטעתי את התבוננותו כאשר תפסתי באיבר מינו בכוח. "זה כואב! בבקשה! תשחררי אותי!" הוא נאנק בכאב.
"אתה יודע מה אני מחזיקה ביד?" שאלתי אותו בעוד מתעלמת מתחינתו.
הוא הביט בי במבט מבולבל ולא יצא מפיו דבר מלבד אנקות כאב נוספות.
כשהרגשתי בידי שזקפתו ירדה, מיהרתי להלביש את העצם המטאלי הבלתי ידוע על איברו הרפוי.
"זאת חגורת צניעות" הסברתי לו בעת שנעלתי אותה עם מפתח.
עם הישמע צליל הנעילה, מיהרתי להתרומם, תפסתי בצווארון חולצתו והבטתי עמוק בעיניו "ואם אתה רוצה שאני אשחרר אותך מתוכה, תפגוש אותי היום בשירותים ליד הספריה, בשעת הסגירה ב-8 בערב, זה ברור?" פקדתי בתקיפות.
"כן" ענה לי מיכאל בקול רועד.
לאחר שראיתי בעיניו המפוחדות שהוא מתכוון לציית, הלכתי מהמקום מותירה את מיכאל המום מכל אשר קרה.

מיכאל לא מיהר להרים את מכנסיו המופשלים על אף שהוא נשאר לבדו ויכל לעשות כעת כעולה על רוחו.
הוא הביט בחגורת הצניעות החדשה שעיטרה את איבר מינו ובחן אותה בידיו.
הוא העביר אצבעותיו בין סורגי המתכת והרגיש את קרירותם, הוא אחז במנעול וידע שעליו לציית על מנת שיפתח מחדש.
הוא היה נורא מבולבל. למה בסרטים הפורנוגרפיים שראה עד כה הדבר הזה גירה אותו מאוד אבל כעת זה מרגיש כה מפחיד? ככל שהוא חשב על כך יותר ונזכר בעלילת הסרטים, הוא התחיל להתקשות, אבל לשווא, מכיוון וחגורת הצניעות לא באמת אפשרה לו.   
הוא הרים את מכנסיו בתקווה שאם לא יראה אותה יחדל מלחשוב עלייה, אך ללא הועיל מכיוון ולכל מקום אשר הלך אליו הוא הרגיש אותה בין רגליו, כבדה וקרה שמבהירה לו היטב למי הוא שייך עכשיו.

סמוך לשעה 8 בערב, מיכאל ניגש לחדר השירותים האפלולי שליד הספריה, הוא החזיק בדפנות הכיור והביט במראה וראה את עיניו הטרודות בוהקות ביחס לחדר החשוך. הוא היה כה מבולבל בשאר ללמה הגיע לכאן מרצונו החופשי. מחשבות רבות עברו בראשו ואחת מהן הייתה שהמנעול לא באמת מורכב לפריצה, ויש באפשרותו לשחרר עצמו אם היה שב לביתו. אולי דווקא הוא נהנה מכל המתרחש?
אך הרהוריו נקטעו בבת-אחת כאשר יד שהתגנבה מאחורי גבו הונחה על פיו וחסמה אותו מלצעוק.
הוא הביט אל המראה וראה את השתקפות מבטו המבוהל ואת פני מעבר לכתפו.
הוא הרגיש איך אני נצמדת אליו בכוח עם גופי, איך היד השנייה שלי מתחילה לעטוף אותו ונכנסת מתחת לחולצתו, פורמת את כפתוריו, מלטפת את בטנו.
"ששש... יפה שלי" לחשתי לאוזנו בעוד היד שלי הוספתי לטייל בגופו ולחקור אותו. הרגשתי איך ליבו הולם בחוזקה ומרטיט את בית חזהו "ששש... חמוד, אני לא אפגע בך..." חייכתי חיוך נבזי והוספתי "אם תציית".
ומיד גררתי את מיכאל לתא השירותים הסמוך ונעלתי מאחורינו את הדלת בחבטה חזקה.
סגרתי את מכסה האסלה ובכך הפכתי אותה למעין כיסא עליו ניתן לשבת. התיישבתי והבטתי במיכאל המושפל עם חולצה מכופתרת מקומטת וחצי פתוחה.
"אתה מחכה להזמנה מיוחדת?" שאלתי בתקיפות.
"מה...?" הוא שאל בבלבול מהול בחשש.
"תתפשט!" ציוותי בקול רם שגרם לו לרעוד.
קמתי ממקומי לעברו, תפסתי בחולצתו והתחלתי לפרום עוד כפתורים ממנה בכוח. הורדתי אותה בחוזקה והשלכתי אותה לרצפה, שלפתי את חגורתו מתוך לולאות מכנסיו, כרכתי אותה סביב צווארו בעדינות על מנת שתשמש כקולר ורצועה מאולתרים, ואת מכנסיו הפשלתי במהירות ביחד עם תחתוניו.
חזרת להתיישב על מכסה האסלה, פתחתי את רוכסן הג'ינס שלי וחשפתי את הסטרפאון שחגרתי למותניי מבעוד מועד והסוואתי היטב מתחת לבגדיי.
מיד גררתי את מיכאל מהרצועה המאולתרת לעברי והורדתי אותו לברכיו, הכנסתי את הכלי לפיו והוראתי לו-"תמצוץ!" בעודי מחזיקה ברצועה בחוזקה.
מיכאל מציית ומתחיל למצוץ, או לפחות משתדל לנסות לעשות את זה. סטירה קוטעת את ניסיונו העלוב.
"טוב יותר!" אני פוקדת עליו והוא משתדל בכל כוחו למצוץ טוב יותר, באופן מגרה יותר.
מיכאל השרמוטה מוצץ דקות ארוכות כשמדי פעם אני דוחפת את ראשו ללא שום אזהרה מוקדמת וגורמת לו לחנק קל שמזכיר לו את מקומו.
הוא לא יודע מתי זה יסתיים, כל מה שהוא יודע זה שהוא צריך למצוץ לזאת שמחזיקה במפתח לחופש שלו.
אני מרימה את רצועתו מעלה וגורמת לו לקום ולוחשת לו "מצצת יפה, יא שרמוטה! עכשיו תפשק את הרגליים כמו הזונה שאתה".
מיכאל שהפנים את מקומו מיד מציית ומפשק את רגליו על אף החשש שניכר בגופו, הוא מיד מתחיל להרגיש איך היד שלי מגששת את דרכה לעבר פי טבעתו, כיצד היא עוברת בין רגליו, ונוגעת עם פרק כף היד בכלובון המתכת שבו כלוא איבר מינו חסר השימוש, בעודי אצבעותיי כבר קרובות ליעד הרצוי עבורי.
מיכאל מתחיל להפנים שעבורי, גופו אינו אלא חור לפורקן יצריי, כאשר הוא שומע אותי פוקדת "תפתח את עצמך!" ונאלץ להניח במהרה את שתי ידיו על פלחי ישבנו. הוא ממהר לפעור את הפלחים, חושף את פי טבעתו בהדרגה אל האוויר הקר, תחושה שממלאת אותו בצמרמורת מהמחשבה שבעוד דקות ספורות הוא ירגיש שם הרבה מעבר למשב רוח.
אני מעבירה את אצבעותיי במעגלים על דפנות פי טבעתו, לאט, לאט. מיכאל מתנשם בכבדות, לוודאי רוצה שאחדיר אותן כבר ונסיים עם זה, אבל לא! הכיף שלי רק התחיל. ועל אף המתח הרב, הוא לא מעז להוציא הגה מפיו.
בבת-אחת הפסקתי ודחפתי את כל גופו קלות לקצה התא, מותירה אותו מביט בי המום עקב שינוי התסריט הפתאומי.
"תסתובב עם התחת אלי!" הורתי לו והוא עשה כך, לא מעז להוריד את ידיו שפוערות אותו, על אף המבוכה.
"עכשיו תפשק רגליים ותתכופף למטה" עוד פקודה נשמעה מפי והוא מיהר אותה למלא.
ניגשתי אליו והפעלתי את הפנס בטלפון הנייד שלי, עכשיו אפילו החושך חדל מלכסות את מבוכתו.
מיכאל כעת חשוף בפני במלוא מובן המילה, אין סוד בגופו שאני לא רואה או לא יכולה שלא להשתמש בו והוא מרגיש כה מושפל לנוכח ידיעה זו. מילא היה נחדר כאשר הוא עם הפנים אלי ורק האצבע יכולה לדעת היכן היא נמצאת, אבל עכשיו הוא פעור בפני ללא שום אפשרות לשמור על צניעותו.
הוא לא רואה את אשר אני עושה אך בהחלט מרגיש איך פי טבעתו נמצא תחת עיניים בוחנות, ולעיניים האלו מצטרפות אצבעות סקרניות שמתחילות לפעור אותו ולבחון אותו בדקדקנות משפיל, בטרם יחדרו אליו וימלאו חור מתוח ופתוח לרווחה.
הנחתי יד אחת על כתפו ודחקתי אף יותר את פניו אל עבר דלת שהוא מכופף לעברה, ובידי השנייה התחלתי להחדיר אצבע לתוכו ללא שום סיכוך.
מיכאל גנח מכאב וקיבל סטירה חזקה מהיד שקודם לכן החזיקה בכתפו.
"לא נראה לי שהרשתי לך להביע מחאה!" הכרזתי בקול נוזף.
"אבל אני לא..." ניסה להתגונן בקול מתחנן.
"אם תמשיך כך אני אעבור לשיטות אחרות!" קטעתי את דבריו ובכך הבהרתי לו שאצלי אין פשרות.
הוא נשך את שפתיו ונכנע מולי עד שהאצבע נכנסה לתוכו במלואה. יכולתי ממש להרגיש את הדופק של מיכאל דרך פי טבעתו, על האצבע שלי שתובעת בעלות עליו.
לאחר מספר דקות של חוסר נחת, היא נשלפה בבת-אחת וההקלה גרמה למיכאל לגנוח שוב, דבר שלא מצא חן בעיניי.
"אני הזהרתי אותך, נכון? עכשיו אתה תתלבש ותבוא איתי, שם תקבל את הטיפול שבאמת מגיע לך!" הודעתי לו באיום עמום על גורלו המר.
הוא התרומם בצייתנות מן התנוחה המשפילה והחל להתלבש בבגדים המקומטים שהיו על מוטלים על הרצפה.
חגורתו ירדה מצווארו וחזרה למכנסיו, אבל אני יכולה להבטיח שבקרוב היא תשלף מחדש ותבצע את התפקיד שלו היא נועדה באמת, היא תלמד את ישבנו של מיכאל לציית באופן כואב ומשפיל.

יצאנו אני ומיכאל מחדר השירותים והתחלנו לפסוע יחד בשביל המוביל אל מעונות הסטודנטים.
"עכשיו אני אקח אותך לחדר שלי במעונות של הסטודנטים, אין שם אף אחד מכיוון והערב מתקיימת מסיבה שאתה מן הסתם לא הוזמנת אליה. אני מצפה שאתה לא תוציא ציוץ בדרך!" איימתי עליו וגררתי אותו איתי אל השביל המוביל אל הלא נודע עבורו.
בשביל למעונות הלכנו כמו זוג חברים, יד ביד. אני הייתי מופתעת מכך שמיכאל דווקא החזיק בידי בחוזקה במקום שאצטרך לעשות זאת בעצמי.

הגענו לחדרי, נכנסו אליו ונעלתי את דלת היטב מאחורינו בטריקה.
"את יודעת?" החל מיכאל לשאול אותי ברגע שננעלה הדלת.
"יודעת מה בדיוק?" עניתי בשאלה.
"על הפנטזיה שלי. מה שעשית לי עכשיו היה חלק מהסרטון שראיתי בספריה אתמול, אז שתדעי שזה ממש בסדר מצידי..."
רציתי להגיד לו: "בטח שזה היה חלק מהסרטון, מאיפה אתה חושב שאני הבאתי את הרעיון?" אך התאפקתי מלעשות כך. אני אשאיר אותו במתח בשביל לא להרוס את תחושת הפחד שבו, אבל טוב לדעת שהוא מפיק מכך הנאה.

"תקשיב לי טוב, אפס" תפסתי בחולצתו וקרבתי אותו אלי בכוחניות "אני לא יודעת על מה אתה מסתכל בשעות הפנאי וזה גם לא מעניין אותי! אתה כאן בשביל לספק אותי וכמו שאמרתי, זה יקרה בשני דרכים או בטוב או ברע. אז כדאי לך להפסיק להעיר הערות!".
למשמע התשובה שלי מיכאל התחיל לרעוד, עכשיו הוא באמת מאמין שזה לא משחק.
"בטוב... בבקשה בטוב..." הוא מתחנן לרחמים רועד בעודו מרגיש בזקפתו הכלואה מנסה להתפרץ החוצה.
"אז תתפשט בעצמך, לפני שאני אצטרך לעשות זאת!" דרשתי.
מיכאל התחיל להוריד את בגדיו, אבל הוא רעד נורא ככה שלא הצליח לעשות זאת במהירות על אף שדחקתי בו.
"מהר יותר!" אמרתי בקול רם וזה רק גרם לו לרעוד יותר.
לבסוף תפסתי בבגדיו והורדתי אותם בכוח, מותירה אותו ערום לגמרי, מנסה לכסות את איבריו עם ידיו מתוך אינסטינקט.
"מותר לשרמוטה כמוך לכסות?" הוא שמע מפי, ומיד הניח את ידיו לצדי גופו. כעת הוא עומד זקוף כמו חייל וצייתן.
"בוא נבדוק את הצעצוע החדש שלי, עכשיו כשהתאורה טובה יותר" אמרתי תוך כדי שפישקתי את רגליו והזזתי אותן לצדדים.
עברתי מסביבו, מביטה בו בעיניים בוחנות, נוגעת היכן שבא לי, באיזו עוצמה שרק מתחשק לי ובוא נגיד שעדין זה בכלל לא היה. לאחר מספר סיבובים שכאלו, לבסוף עמדתי לפניו, הבטתי עמוק לעיניו הדומעות והפלתי אותו בכוח למיטה.
"בבקשה, לא..." הוא מנסה להתחנן וחוטף סטירה.
"מיכאל, מה סיכמנו? אם אתה מתנגד זה יהיה ברע..."
מיכאל משתתק, אם עד כה כך נראה הטוב שלי עד כה, איך יראה הרע? הוא מעדיף שלא לבחון עוד את סבלנותי וחלילה לגלות.
"קודם כל, מיכאל, הישבן שלך לא התנהג לטעמי וזה הולך לזכות אותו בעונש!" הודעתי בנוקשות בעודי עומדת ומביטה בו שוכב חסר אונים.
"ועכשיו אטפל בזה בשביל שזה לא יחזור חלילה. תפתח רגליים מיד!" הורתי לו, אך הוא לא עשה דבר. הוא קפא במקומו כי עכשיו כשיש קשר עין בחדר מואר זה אף יותר משפיל מבתא השירותים, מכיוון וכעת הוא נדרש להביט למציאות בעיניים ולא להסיט ממנה מבט.
"תפתח רגליים!" חזרתי על דברי בקשיחות ותפסתי בקרסוליו, לא מותירה לו ברירה.
ומיכאל החל לפתוח אותן, אך לא מספיק לטעמי.
"רחב יותר!" אני דחקתי בו בעודי מפשקת אותן בכוח, ולאחר מכן שולפת את החגורה ממכנסיי ואז מבשרת לו על גזר דינו "זכית ב- 50 הצלפות, נקווה שתחת בוער זה מה שירכך את החור העקשן שלך! עכשיו תרים את הרגליים ותצמיד אותן לחזה. ושלא תעז לזוז אפילו מילימטר, או שאתחיל מהתחלה!".
מיכאל הביט בי במבט כנוע ועשה את שציוותי, לפני שאחמיר את גזר הדין.
בעודו שוכב חשוף ופגיע, העברתי בעדינות את החגורה אל נגד ישבנו, במעין ליטוף, בעדינות, כמו רוח שקטה ומלטפת לפני סערה גדולה.
וללא התרעה מוקדמת, ההצלפות החלו לנחות על ישבנו ולהעיק לו גוון ורוד בוהק שרק מאדים יותר עם כל הצלפה חדשה.
מיכאל שהשתדל בכל כוחו להישאר בתנוחה שציוותי עליו להישאר בה, האיברים היחידים שמיכאל הזיז היו שפתיו ומיתרי קולו שהפיקו קולות שהולמים ילד צייתן שמבין את מקומו בצורה מכאיבה.
ולכן כאשר הסתיימו 50 ההצלפות בהן עמד בגבורה, ליטפתי את ראשו ולחשתי לאוזניו שהוא ילד טוב.
ראיתי איך חיוך נפרש על פניו למשמע דברים אלו. לראשונה אני עדינה איתו היום, והוא הרוויח את זה ביושר לאחר שראיתי כמה השתדל לרצות אותי.
הוא כזה חמוד. ידעתי שהוא באמת נהנה מזה, ויודע שלא באמת הייתי פוגעת בו.
שפתיו נראות כה מתוקות ולכן נשקתי אותן, ירדתי עם נשיקותיי אל צווארו וגרמתי לו לצחקק מרוב דגדוג.
ואז במעבר חד חזרתי לעמוד בין רגליו, ציוותי עליו להניח אותן על המיטה ולפסק אותן היטב.
"רחב יותר!" פקדתי עליו שוב, אך הפעם עם חיוך, והוא פתח אותן, והפעם בקלות, עד כמה שיכול עד שנפער בפני עיניי האוצר שלשמו הוא נחטף.
ירקתי על האזור בשביל ליצור סיכוך וגם כדי לעורר בו השפלה נוספת והתחלתי להחדיר לו אצבעות.
תחילת האזור היה מכווץ, אך הרגשתי ככל שהזמן חולף כיצד גופו נכנע לי. הרגשתי איך הוא נהיה רפוי ומאפשר לי לצאת ולהיכנס ממנו בקלות כאילו הוא צעצוע לשימושי.
הפשלתי את מכנסיי ושימנתי היטב את הסטרפאון שהסתתר בתוכן, עליתי על מיכאל והחזקתי את פרקי ידיו מעל ראשו, הוא ידע שהדבר אומר שהחדירה עומדת להתרחש בעוד מספר רגעים והוא הביט בי בעיניים מתחננות. מתחננות שלא יכאב או מתחננות שיהיה נעים? הסתכלתי על שפתיו והחיוך שלו הסגיר את תשוקותיו ואת התשובה האמיתית.
מתוק שכזה! החלטתי לנשקו בשנית בצווארו על מנת לשמוע שוב את הצחקוק המתוק שלו,
ואז חדרתי אליו בהדרגה, בעדינות, והרגשתי איך עם כל סנטימטר שנכנס לתוכו, מבטו המתחנן מתחלף במבט מתענג.
למבט זה נוספו גם צלילים של עונג שבקעו מעומק גרונו, ובמשך שעה ארוכה התחינה היחידה שהייתה למיכאל הייתה להיחדר כמה שיותר.  
 

Yoel​(נשלט) - סיפור מרגש ויפהפה
לפני שנתיים
תפוח אדמה חרוך​(נשלט) - מאוד יפה. יש איזה מתח בין הרצון שלך לראות אותו חסר אונים על ידי כאב והשפלה ללא הסכמה, לבין הרצון שלך לראות אותו נהנה ושזה יהיה בהסכמה בלי שהוא יידע.
זה מעניין.
לפני שנתיים
ArchAngel​(שולטת) - אני לא עד כדי כך מרושעת :)
לפני שנתיים
אישה מבפנים​(נשלטת){רונית} - מעולה. נרטבתי.
איפה אמרת שאת לומדת?? :)
לפני שנתיים
בן אנוש - עבר הרבה זמן מאז שסיפור הצליח לחרמן אותי ככה:)
חבל שאני לא מיכאל...
לפני שנתיים
bondman​(נשלט){FLR} - איזה סיפור. את צריכה לכתוב ספר.
אה, ואיזו תמונה בסוף... :-)
לפני שנתיים
אלפא-בטא​(נשלט) - בדמיוני חזרתי לשבילי המכללה בימים שקראו שם לתואר שלמדתי מדעי ההתנהגות, לשביל הצדדי הזה שבו הייתי שמח להיות בו ניצוד.
לפני שנתיים
slave for ever​(נשלט) - כתוב היטב ומגרה.

דמיינתי שאני מיכאל.

בקטנה: הורתי ולא הוראתי
לפני שנתיים
ArchAngel​(שולטת) - תוקן :)
לפני שנתיים
yoels1​(אחר) - אחד הסיפורים שללא ספק אקרא שוב ושוב ושוב
לפני שנתיים
deepThinker - יפייפה
לפני שנתיים
chastityfmdm​(נשלט) - איזה כיף לקרא.. כמו כל הפוסטים שלך
בלוג מושלם
תודה לך ?
לפני שנתיים
Anakin - מאוד נהנתי, תודה.
הציף לי זיכרון שלסיפור שכתבתי לפני כמה שנים.
לפני שנתיים
Pray​(נשלט){הלואי היה} - כתבת יפה
לפני שנתיים
Niros89​(נשלט) - מושלם
לפני שנתיים
עבד-שלך​(מתחלף) - חבל שאני לא מיכאל
לפני שנתיים
Newass​(נשלט) - אחד הסיפורים המוצלחים שקראתי
לפני שנתיים
רעשן​(נשלט) - וואוו,קראתי מילה במילה
את מדהימה
תמשיכי ברוח הנפלאה שלך
כן ירבו
לפני שנתיים
tim36​(נשלט) - היה מרתק, מסקרן ומותח, אני חושב שקראתי את כל הסיפורים שלך והכתיבה שלך פשוט מדהימה!
לפני שנתיים
magnanimous​(נשלט) - כתוב היטב ומגרה מאוד!
אני אופתע אם לא תנצחי.
לפני שנתיים
ArchAngel​(שולטת) - אם תצביע, אתה תשפיע על כך :)
לפני שנתיים
Noboru Wataya - פשוט מהפנט, את מהפנטת :)
לפני שנתיים
כלבלב נסתר​(נשלט) - איך מצביעים לך?
לפני שנתיים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י